כְּתוּבָּה מְאוּיֶּרֶת מֵהוֹלַנְד

הכתובה היא חוזה הנישואין היהודי, מסמך משפטי הקובע את חובותיו הכספיות והמשפחתיות של הבעל כלפי אשתו, הנקרא ומסוּר בעת הטקס. בקהילות רבות הפכה הכתובה לנושא לאיור ולקליגרפיה. באמסטרדם, ייצרה הקהילה הספרדית העשירה ממוצא פורטוגלי, במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, כתובות מעוטרות במסגרות חרוטות בחומצה או מוארות, שבהן מוקף הטקסט הכתוב בידי סופר בפורטיקוסים אדריכליים, בדמויות ובעיטורי פרחים. מסמכים אלה, המועתקים על קלף, מעידים על התרבות החזותית של קהילה סוחרת זו, בזיקה לאמנות הדפוס והחריטה ההולנדית של תור הזהב.