מילווקי

על גדות המערב של אגם מישיגן, בצומת שלוש נהרות, תופסת העיר Milwaukee שבמדינת Wisconsin מקום ייחודי במפת הדיאספורה היהודית בצפון אמריקה. עיר תעשייתית הנושאת חותם גרמני עמוק, היא קיבלה בעשורים הראשונים לקיומה קהילה יהודית שמסלול חייה שוזר, בקנה מידה מוקטן ועם גווניה הייחודיים, את הסיפור הגדול של ההגירה היהודית לארצות הברית: הגעת החלוצים דוברי הגרמנית באמצע המאה ה-XIX, גל ההגירה הגדול של יהודי מזרח אירופה בין השנים 1880 ו-1920, מפעל ההשתלבות והפילנתרופיה, ושל בסופו של דבר, שרישת חיי קהילה מובנים ויציבים.

תולדות היהודים ב-Milwaukee החלו בראשית שנות ה-1840 עם הגעתם של מהגרים יהודים מן המדינות דוברות הגרמנית ומן האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאורך כל המאה ה-XIX הייתה Milwaukee ליבת האוכלוסייה היהודית ב-Wisconsin, כאשר 80% מיהודי המדינה התגוררו בה [History of the Jews in Milwaukee, Wikipedia]. כרך זה שואף לשרטט נוכחות זו מראשיתה החלוצית ועד לקהילה בת זמננו, תוך הבחנה מדוקדקת בין מה שהארכיון מבסס, מה שהמסורת מעבירה, ומה שהמחקר משער. העיר העניקה לעולם דמות יוצאת דופן — Golda Meir, ראש הממשלה העתידית של ישראל — והוותה קרקע פורייה למוסדות, בתי כנסת ומפעלי צדקה שחלקם קיימים עד היום.

היהודים הראשונים שדרכו על אדמת Milwaukee הגיעו בעקבות גל ההגירה מן המדינות הגרמניות, בעוד העיר עצמה עדיין הייתה עיירה בהתהוות. הקהילה היהודית של Milwaukee שורשיה קודמים להיווסדה הרשמי של העיר, כאשר היהודים הראשונים הגיעו לאזור בין השנים 1842 ל-1849 על פי Jewish Museum Milwaukee [Visit Milwaukee, Jewish American Heritage]. חלוצים אלה, שרובם באו מרקע עירוני ומסביבה חילונית הולכת וגוברת, השתלבו בנקל בתוך האוכלוסייה הגרמנית הרחבה שהפכה אז את Milwaukee ל״Deutsch-Athen״ — לאתונה הגרמנית של העולם החדש.

החיים הדתיים-קהילתיים התארגנו במהרה. הקהילה היהודית המאורגנת הראשונה קמה ב-Milwaukee בשנת 1844. עד שנת 1856 מנתה העיר שלוש בתי כנסת [Jewish Virtual Library, Wisconsin]. גנזיס ההתאגדות הוותיקה ביותר ממחיש את המתחים הליטורגיים האופייניים לדור הראשון. קבוצה של שנים עשר יהודים חגגה את יום כיפור בשנת 1847, ובסופו של דבר ייסדה את קהילת Imanu-Al בשנת 1850. קבוצה קטנה אחרת של משפחות יהודיות חלוצות התכנסה להקים את קהילת B'ne Jeshurun בשנת 1856 [Encyclopedia of Milwaukee]. פיצולים אלה שיקפו את המחלוקות בין מחזיקי מנהג פולין לבין מחזיקי מנהג גרמניה. בשנת 1850 ייסדו שנים עשר גברים את קהילת Imanu-Al, קודמתה של Congregation Emanu-El B'ne Jeshurun, הנמצאת כיום ב-River Hills. הקהילה, מזיגה של מהגרים יהודים פולנים וגרמנים, הייתה חלוקה בשאלת המסורות שיש לנהוג לפיהן [Wisconsin Jewish Chronicle].

מעבר ל-Milwaukee עצמה, דמויות יהודיות חלוצות הטביעו את חותמן בהיסטוריה הטריטוריאלית של Wisconsin. האלזסי Bernard Schleisinger Weil החזיק באלפי אקרים של אדמות חקלאיות בצפון-מערב Milwaukee. העיירה Schleisingerville — ששונה שמה מאוחר יותר ל-Slinger — נקראה על שמו. הוא היה היהודי הראשון שכיהן בבית המחוקקים של Wisconsin, ארבע שנים לאחר הכרזת המדינה בשנת 1848 [Jewish Virtual Library]. ראשית ההתיישבות הזאת ביססה אפוא תשתית קהילתית ומעמד אזרחי מכובד, שהיו עתידים לשקול על העשורים הבאים.

ההשתלבות הכלכלית של יהודי Milwaukee התרחשה במהירות מרשימה, ובשום מקום לא הייתה בולטת יותר מאשר בתעשיית הלבוש. כוח העבודה, המיומנות המסחרית והרשתות המשפחתיות התכנסו יחדיו והפכו ענף זה לתחום מצוינות יהודית. הקהילה היהודית המאורגנת הראשונה צמחה ב-Milwaukee. היהודים שלטו בייצור הבגדים והנעלה של העיר. בשנת 1895, כמעט כל בתי החרושת לתפירה ב-Milwaukee היו בבעלות יהודית [Wisconsin Historical Society].

הדומיננטיות הזו לא הייתה מיידית אלא הדרגתית, כפי שמעידים מפקדי המקצועות מראשית שנות ה-1860. היהודים שלטו בייצור הבגדים והנעלה של העיר. מתוך ארבעה-עשר חייטים סוחרים וסוחרי בגדים ב-Milwaukee בשנת 1862, חמישה היו בבעלות יהודית ומנוהלים על ידי יהודים [History of the Jews in Milwaukee, Wikipedia]. במרוצת דור אחד, נוכחות של מיעוט הפכה להגמוניה ענפית.

במקביל לעלייה הכלכלית הזו, הונחו יסודותיה של חברה אזרחית יהודית. ארגונים צדקתיים ואחאיים רבים הוקמו אף הם במהלך שנות ה-1800, כגון הארגון האחאי B'nai B'rith, Milwaukee Jewish Mission ו-Jewish Alliance School [History of the Jews in Milwaukee, Wikipedia]. מלחמת האזרחים השאירה אף היא את חותמה על רקמת ההתארגנות הזו: ארגוני סיוע רבים נוסדו כדי לסייע לוותרנים נזקקים ולמשפחותיהם בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית [History of the Jews in Milwaukee, Wikipedia]. מתוך רצון להביע את נאמנותם למולדת המאמצת, הפכו יהודי Milwaukee את בתי הכנסת שלהם לזירות של הצהרה פטריוטית. בתי הכנסת ב-Milwaukee קידמו את השתלבות היהודים בחיים האמריקאים על ידי קיום תפילות סדירות ביום Thanksgiving ואת חגיגת יום הולדתו של Washington [Wisconsin Historical Society].

הרבע האחרון של המאה ה-19 שינה את פניה של הקהילה. ליהודים הגרמנים המבוססים, העירוניים והמשתלבים, התחלפו עשרות אלפי יהודים שבאו מהאימפריה הרוסית ומפולין, נושאי תרבות מסורתית יותר ודוברי יידיש. בין 1880 ל-1920, הגיעו לארצות הברית מיליוני יהודים ממזרח אירופה ומרוסיה. קבוצה זו נבדלה בהיבטים רבים מהיהודים הגרמנים שקדמו לה [Wisconsin Historical Society].

ההבדלים הסוציולוגיים בין שתי האוכלוסיות היו עמוקים ולעתים יצרו חיכוכים פנימיים. היהודים הגרמנים באו מסביבה עירונית וחילונית, בעוד שהיהודים הרוסים היו מסורתיים יותר ומוצאם מאזורים כפריים. יהודים רוסים ופולנים אלה נטו גם לחיות בנפרד מהנוצרים הרוסים והפולנים, שלא כיהודים הגרמנים שהשתקעו בקרב גרמנים אחרים [Wisconsin Historical Society]. הגידול הדמוגרפי היה מרשים: ב-1880 חיו ב-Wisconsin 2,559 יהודים; ב-1889 הם היו 10,000 [Wisconsin Historical Society].

עולים חדשים אלה יצרו שכונה יהודית תוססת שנבנתה סביב עורק שנהפך לאגדי. סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היוו שיא של ההגירה היהודית לעיר Milwaukee. האוכלוסייה היהודית יותר משילשה את עצמה בין 1895 ל-1925. אלפי מהגרים יהודים, ורבים מהם רוסים, השתקעו במרכז העיר, ב-Walnut Street [Wisconsin Jewish Chronicle]. מקום זה עתיד היה להפוך לבית ליהודים הרוסים והפולנים של Milwaukee בשנות ה-1920 וה-1930. בסביבות Walnut Street חיה קהילה ערה של מהגרים יהודים [Wisconsin Jewish Chronicle]. העירייה אף ניסתה ניסויים של פיזור כפרי: ב-1904 סייע ה-Industrial Removal Office להעביר 18 משפחות רוסיות ורומניות מ-Milwaukee אל Arpin, במחוז Wood, כדי להקים שם קהילה חקלאית. המתיישבים ב-Arpin לא הסתגלו לאורח החיים החקלאי, ורבים שבו ל-Milwaukee [Wisconsin Historical Society].

זרם המהגרים החסרי-אמצעים קרא לתגובה פילנתרופית בהיקף שלא היה כמותו, שביטויה המתמשך ביותר נותר יצירתה של Lizzie Black Kander. זו האחרונה מגלמת את המפגש בין הצדקה המאורגנת של יהודי גרמניה המיוסדים לבין צרכיהם המוחשיים של הבאים החדשים מן המזרח. מרכז הקהילה היהודי כפי שאנו מכירים אותו נוסד על ידי Lizzie Black Kander בשנת 1895 לתמיכה במהגרים של אזור Milwaukee. בתחילה נקרא Jewish Mission, ומומן בחלקו מהכנסות ה-"Settlement Cookbook" של Kander, המבוסס על מתכונים שנעשה בהם שימוש בשיעורי הבישול של ה-Mission [Harry & Rose Samson Family JCC].

ההתפתחות המוסדית של יצירה זו עוקבת אחר מסלול מתועד היטב. ה-Jewish Mission התאחדה עם Council of Jewish Women ועם Sisterhood of Personal Service כדי להקים את Milwaukee Jewish Settlement. ה-Settlement שכר בית ברחוב Fifth Street. Lizzie Kander פרסמה את The Settlement Cookbook, המבוסס על מתכונים שבהם השתמשו Kander ואחרות בשיעורי הבישול של ה-Mission [Harry & Rose Samson Family JCC]. ה-Settlement עבר לאחר מכן לבית גדול יותר, ולבסוף נטל חזקה על Abraham Lincoln House שנבנה מחדש, בפינת Ninth Street ו-Vine Street, אשר היווה אב-טיפוס של ה-Jewish Community Center [Harry & Rose Samson Family JCC].

קובץ המתכונים המפורסם מהווה אובייקט היסטורי ייחודי: שנוצר ככלי לגיוס כספים, הפך לקלאסיקה של המטבח האמריקאי. The Settlement Cook Book נערך על ידי Lizzie Kander בשנת 1901 לשם גיוס כספים עבור ה-"Settlement", מרכז קהילתי לילדים ולמבוגרים [History of the Jews in Milwaukee, Wikipedia]. כך ספר בישול שנולד מתוך חינוך המהגרות הגיע בסופו של דבר לחרוג מקהלו המקורי ולהפיץ, הרחק מעבר לקהילה, את חותמה של פילנתרופיה נשית יהודית מ-Milwaukee.

ככל שהארגונים הצדקותיים התרבו, נכפה הצורך בתיאום משאבים, ומתוך כך נולדה ארכיטקטורה מוסדית שעודנה היום עמוד השדרה של הקהילה. התחרות על הכספים הולידה את הרעיון שסביר יהיה לאסוף כסף באופן קולקטיבי במקום באופן תחרותי. פדרציות יהודיות הוקמו ברחבי הארץ, ובהן בMilwaukee בשנת 1902 [Milwaukee Jewish Federation].

הרשת המוסדית התעבתה בעשורים הראשונים של המאה. ארגונים חדשים הוקמו והצטרפו לסוכנות הראשונה לשירותים סוציאליים בMilwaukee, ה-Hebrew Relief Society, המוכרת כיום בשם Jewish Family Services. בית החולים Mount Sinai נוסד בשנת 1902 [Milwaukee Jewish Federation]. המוסד שונה שמו ל-Jewish Community Center בשנת 1931. ה-Hebrew Free School for Jewish Education נפתחה בשנת 1904 וה-Hebrew Sheltering Home נפתח בשנת 1909 [Milwaukee Jewish Federation].

השפל הגדול ועלייתם של הסכנות האירופיות הוכיחו את כוחו של מבנה זה ואילצו אותו להמציא את עצמו מחדש. בתקופת השפל הגדול שקעו ה-Federated Jewish Charities ופסקו פעולותיהם בשנת 1937. הבעיות שניצבו בפני יהודי אירופה והצורך בקליטת הפליטים הנמלטים מגרמניה הנאצית דחפו את המנהיגים לארגן מחדש כלי מרכזי לגיוס כספים — ה-Jewish Welfare Fund [Milwaukee Jewish Federation]. ייסוד מחדש זה, שנבע הן מן המשבר הכלכלי והן מדחיפות הצלת יהודי אירופה, מעיד על כושר ההסתגלות של קהילה שידעה להפוך את ניסיונותיה למוסדות בני קיימא.

אין דמות המגלמת את הקשר בין Milwaukee לעולם היהודי טוב יותר מ-Golda Meir, ילידת Mabovitch, שבילתה את נעוריה בעיר לפני שהפכה לאחת ממכוננות מדינת ישראל. מסלול חייה שוזר את הסיפור האישי המועבר במזכרותיה עם העובדות שנקבעו בארכיון החינוכי וההיסטורי. נולדה בקייב, ברוסיה, ב-3 במאי 1898, ומשפחתה של Golda Mabovitch ברחה מהפוגרומים הרוסיים לארצות הברית בשנת 1906. הם התיישבו ב-Milwaukee בסיוע Hebrew Immigrant Aid Society [Wisconsin Historical Society].

לימודיה ב-Milwaukee מעוגנים במוסדות הנושאים כיום את שמה. Fourth Street School פעלה בין השנים 1890 ו-1979, ומאז 1979 נקראת Golda Meir School. רשומה ב-National Register of Historic Places, היא שוכנת בשכונה ההיסטורית של King Drive [Golda Meir School]. הנערה גילתה מוקדם חוש מפותח למעורבות ציבורית, שתועד על ידי מביוגרפיה ועל ידי זכרונותיה שלה. היא הפכה לאישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלה של ישראל בשנת 1969, ומילאה תפקיד זה בעת מלחמת יום הכיפורים [Wisconsin Jewish Chronicle].

דווקא ב-Milwaukee עצמה התגבשו אמונותיה הציוניות של Meir. בשנת 1917 קיבלה Meir משרת הוראה בבית ספר דובר יידיש ב-Milwaukee, דבר שהביאה למגע הדוק יותר עם אידיאלי הציונות הסוציאליסטית שיחרטו את שארית חייה [Wisconsin Historical Society]. מסלולה החינוכי המקומי היה תובעני: היא למדה ב-North Division High School ולאחר מכן, בשנת 1916, ב-Milwaukee State Normal School for Teachers [Shepherd Express]. כך ממחישה דרכה של המנהיגה הישראלית העתידית, באופן מופתי, כיצד קהילת מהגרים במערב התיכון יכלה להזין ולהקרין, עד לבה של המזרח התיכון, את אידיאלי התחייה הלאומית היהודית.

מקבוצת הסוחרים דוברי הגרמנית שנתכנסו לצום כיפור בשנת 1847 ועד לקהילה המאורגנת ורבת הפעילות הצדקתית של המאה העשרים, ההיסטוריה היהודית של Milwaukee מתארת מסלול של שרישה והשפעה מרחיקת לכת. עם בתי הכנסת שלה, מוסדות הצדקה שלה, תעשיות הבגדים ודמויותיה הבולטות, הקהילה הזאת הותירה חותם העולה בהרבה על משקלה הדמוגרפי. הקהילה היהודית מעולם לא היוותה מגזר מרכזי באוכלוסיית Wisconsin, אך האישים המיוחדים שצמחו ממנה הותירו רישום בלתי פרופורציונלי לגודלה [Wisconsin Jewish Chronicle].

גם היום, מורשת זו נותרת חיה. בשנת 2011 מנתה Milwaukee כ־25,800 יהודים, המהווים 78% מיהודי Wisconsin, מה שהציב אותה כקהילה היהודית ה־42 בגודלה בארצות הברית [History of the Jews in Milwaukee, Wikipedia]. בין הזיכרון המועבר מן החלוצים, הארכיון המדוקדק של הקהילות והפדרציות, והזיכרון העולמי של ילדת Walnut Street שהפכה לראשת ממשלה — Milwaukee ממחישה את הפוריות של דיאספורה המסוגלת להשתרש בעיר שבלב המערב התיכון, ובו בזמן לפרוס את שאיפותיה על במת האנושות כולה.