כפר סבא

בלב המישור החופי הישראלי, באזור השרון, משתרעת עיר ששמה נושא זיכרון כפול: זה של עת עתיקה יהודית המוכחת בכתבי חז"ל, וזה של תחייה חלוצית על סף המאה העשרים. כפר סבא מוזכרת בתלמוד מספר פעמים והייתה עיר חשובה בתקופת בית שני. בין שני נקודות ציון אלו — היישוב הקטן הנזכר אצל החכמים והעירייה המודרנית — משתרע שתיקה דוקומנטרית ארוכה שאותה ממלאים הטופונימיה והארכיאולוגיה בלבד.

הייחודיות של כפר סבא נעוצה בדיוק בהמשכיות השם. כפר סבא המודרנית, ההתיישבות היהודית הראשונה בשרון הדרומי, נוסדה בשנת 1903 — שש שנים לפני תל-אביב — לצד הכפר הערבי כַּפְר סָאבָּא, שמר על השם העתיק. ספר זה מבקש לעקוב אחר חוט הזיכרון המועבר ואחר הארכיון המבוסס, מן הביצורים החשמונאים ועד לעיר ההייטק בת-ימינו. הפרויקט שייך לא פחות לתחום ההיסטוריה מאשר לתחום הזיכרון: הראשונה נשענת על הקרקע, על שטרות המכר ועל הכרוניקות העירוניות; השני ניזון מן התלמוד ומן המסורת הבעל-פה של השרון. גישתנו היא להתמודד עם שניהם ביושר, תוך ציון אופי המקור בכל שלב ושלב.

הטופונימיה היא כאן המסמך הראשון. השם "כפר סבא" — פירושו המילולי בעברית "כפר הסבא" או "של הזקן" — חצה שני אלפי שנים והתקיים, כמעט ללא שינוי, בפי תושביה הערביים של המקום בצורה "כפר סאבא". עמידות זו היא שאפשרה למייסדים המודרניים לתבוע קשר ישיר עם העיר התלמודית.

על פי המסורת הרבנית ולפי המחקרים הנגזרים ממנה, כפר סבא מוזכרת בתלמוד פעמים אחדות והייתה עיר חשובה בתקופת בית שני; ידוע כי המלך אלכסנדר ינאי הקים בה מערכת ביצורים המשתרעת עד לחוף, כדי לבלום פלישה שבאה מן הצפון. זיקתה של המקום לבית החשמונאים ממקמת את כפר סבא הקדומה במערך ההגנתי של הממלכה היהודית במאות השנייה והראשונה לפני הספירה, כאשר מישור השרון היווה מגן אסטרטגי בין יהודה לבין המעצמות הצפוניות.

אולם האתר העתיק לא חפף בדיוק לעיר הנוכחית. כפר סבא הקדומה קשורה לתל חרבת סאביה, ליד שכונת גאולים. ניתוק זה בין הגבעה הארכאולוגית לבין הצומח העירוני המודרני, התופעה שכיחה בנוף הישראלי, מחייב זהירות: רציפות השם אינה מבטיחה רציפות של מקום המגורים המדויק. אנו עומדים כאן בצומת של זיכרון וארכיון — התלמוד מוסר את זכרה של עיר, התל חושף את עדויותיה החומריות, והשם מבטיח את החיבור ביניהם. מעמדה של פרק זה נשאר "מסורת": עיקר ידיעתנו על קדמותה של כפר סבא נשאבת מכתבים דתיים ומן המסורת, אותם מאתר המחקר הארכאולוגי אך אינו משחזר בפרטיו.

התחדשותה של Kfar Saba משתלבת בתנועת ההתיישבות החקלאית היהודית הגדולה שהפכה את המישור החופי עם שחר המאה העשרים. הקרקעות נרכשו עוד בטרם אוכלסה המושבה: היישוב החדש הוקם בשנת 1903 על קרקעות שנקנו בשנת 1892. היוזמה הייתה קשורה קשר הדוק למושבה החקלאית המודרנית הראשונה בארץ. בשנת 1903 נמכרו הקרקעות לחקלאים מ-Petah Tikva, בשמונה פרנק לדונם; הרעיון היה שקרקעות אלה יהיו מיועדות לילדיהם של חקלאי Petah Tikva.

המעשה המכונן בא לידי ביטוי בבנייה סמלית. המתיישבים הראשונים נטעו שקדיות, עצי זית ואקליפטוסים אחדים לניקוז הביצות. רשויות המנדט העות'מאני הציבו מכשולים רבים בפני המתיישבים. סמליות זו של ההקמה נחרתה בסמלי העיר: בראש החותם מצוינת שנת ייסוד העיר, היינו השנה שבה נבנה החאן — 1903 — והשנה העברית המקבילה, תרס״ג.

פרטי ההתיישבות החלוצית הזו מאשרים את איטיות העשייה ואת שבריריותה תחת השלטון העות'מאני. החאן המקומי נבנה בשנת 1906, ולצידו הובאו לעולם הבאר הראשונה ועצי האקליפטוס שנשתלו; רק בשנת 1912 השיגו המייסדים היתרי בנייה לבתי אבן. פרק זה שייך לגמרי להיסטוריה המבוססת: שטרות מכר, תאריכי בנייה ורשומות מנהליות קובעים את כרונולוגיתו בוודאות שהעת העתיקה, לעומת זאת, אינה מאפשרת.

המושבה השברירית לא יצאה שלמה ממלחמת העולם הראשונה. כאשר השרון הפך לאזור חזית בין הכוחות העות'מאניים לצבא הבריטי המתקדם צפונה, שילמה Kfar Saba מחיר כבד. המושבה נחרבה בידי הצבא העות'מאני במהלך מלחמת העולם הראשונה.

פרק זה, המאושש על ידי מקורות עירוניים, מסמן שבר חד בהתפתחותה העוברית עדיין של הישוב. בתי האבן, שניתן לבנייתם בקושי רב בשנת 1912, ומטעי השקדים והזיתים — כולם נגרפו בסערת המלחמה. מיקומה הגאוגרפי של המושבה, ברצועת החוף שבין Tel-Aviv לים התיכון, הפכה אותה לנקודה חשופה לתנועות כוחות. חורבן המלחמה עצב אפוא יסוד שני לעתיד לבוא: בשנות בין המלחמות נדרשה בנייה מחודשת של כמעט כל מה שנוצר.

פרק זה, קצר מטבעו התיעודי, נותר "מבוסס": אירוע החורבן מופיע בדברי הימים הרשמיים של העיר, אף אם ההיסטוריוגרפיה המקומית נוהגת בצניעות בכל הנוגע לפרטי הקרבות. הוא ממחיש את פגיעותם של הישובים היהודיים הראשונים בפני תהפוכות הגאופוליטיקה האימפריאלית, ומסביר מדוע לא החל פריחתה האמיתית של Kfar Saba אלא לאחר שנת 1918, תחת משטר מדיני חדש.

הקמת המנדט הבריטי על פלשתינה פתחה עבור Kfar Saba עידן של בנייה מחודשת וצמיחה. העיר המתחדשת גבלה עם עמיתתה הערבית הנושאת את שמה, מצב שממנו שמרו מקורות בני הזמן תיעוד טופוגרפי מדויק. הכפר הערבי ניצב על קרקע שטוחה של מישור החוף; הדרך יפו–טול כרם עברה 2.5 ק"מ ממזרח, וקו הרכבת חיפה–לוד רץ 1.5 ק"מ ממזרח, ויצר את הגבול בין אדמות Kafr Saba ו-Qalqilya.

השכנות בין שתי הישויות, היהודית והערבית, הנושאות את אותו השם, מהווה אחד התווים המיוחדים ביותר בתולדות האזור. דרך משנית חיברה את הכפר לעיר Qalqilya, 3 ק"מ צפון-מערבה. המושבה היהודית, מצדה, התפתחה דרומית-מערבית לכפר הערבי. עיר Kefar Sava, שנוסדה בשנת 1903 ומנתה אוכלוסייה של למעלה מ-5,000 תושבים בשנת 1948, שכנה דרומית-מערבית לכפר ערב המלחמה.

פרק זה נמצא בצומת, מפני שהוא מציב זה מול זה שתי זיכרונות מתחרים — זה של המושבה היהודית הפורחת וזה של הכפר הערבי הנושא את השם העתיק — שניהם מתועדים בארכיונים מן התקופה המנדטורית. מעמד ה"סביר" מכיר בכך שהדו-קיום, הקשרים והמתחים של תקופה זו מוכחים בקווים כלליים, אולם מארג חיי היומיום שלהם נותר בחלקו הגדול משוחזר מתוך רמזים קטועים.

מלחמת 1948 והקמת מדינת ישראל שינו את הנוף באופן קיצוני. הישוב היהודי, שכבר היה מבוסס היטב, החל בהתרחבות מהירה שעתידה הייתה לספחו לתוך מרחב עירוני רציף. עם למעלה מ-5,000 תושבים בשנת 1948, כפר סבא, שאוכלוסייתה הגיעה לאחר מכן לכ-45,000 תושבים, התפשטה עד שכיסתה חלק ניכר משטחו של הכפר הערבי.

הצמיחה לא פסקה מעולם. כפר סבא היא העיר המרכזית של אזור השרון; היא משתרעת על פני 14 קילומטרים רבועים ומנתה אוכלוסייה של 90,000 תושבים — נתון שסקרים אחרים מעלים אף מעבר לכך: כיום מונה כפר סבא למעלה מ-100,000 תושבים, ומשפחות צעירות רבות תורמות לצמיחה הדמוגרפית המתמשכת.

כלכלת העיר עברה מודרניזציה עמוקה. הממוקמת במרחק 15 קילומטרים מ-Tel-Aviv ומהים התיכון, נהנית כפר סבא מרשת תחבורה נוחה ומכלכלה איתנה, ובפרט בתעשיות הטכנולוגיה העילית; TEVA Pharmaceutical Industries Ltd., אחת החברות הגדולות בענף, מצויה בה. העיר אף טוותה קשרים בינלאומיים: עיר האחות הישראלית של Wiesbaden היא עיר צעירה, שבה משפחות צעירות רבות תורמות לצמיחה דמוגרפית מתמדת. פרק זה, המבוסס על נתונים מינהליים, דמוגרפיים וכלכליים מוסמכים, שייך ללא כל ספק לתחום ההיסטוריה המבוססת.

ההיסטוריה של Kfar Saba ניתנת לקריאה כפלימפססט, שבו כל עידן חרת את שמו על קודמו מבלי למחוק אותו לעולם. מן העיר החשמונאית המוזכרת בתלמוד ועד לתל הארכיאולוגי של Khirbet Sabieh, מן הכפר הערבי ששמר על השם העתיק ועד להתיישבות החלוצית של שנת 1903, מן החורבן העות'מאני בימי מלחמת העולם הגדולה ועד למטרופולין ההייטק של השרון — השם שימש כחוט מקשר. Kefar Sava המודרנית הייתה היישוב היהודי הראשון בדרום השרון, ועדיפות גיאוגרפית זו משתלבת עם עומק היסטורי נדיר בנוף הישראלי.

ה"סבא" שאליו מרמז השם אולי שומר על רציפות שאינה עשויה אבן, כי אם זיכרון ומילים. החלק המבוסס — שטרות המכר, תאריכי הייסוד, מפקדי האוכלוסין — מצוי בדו-שיח מתמיד עם החלק המסור — המסורת התלמודית, זכרו של המלך ינאי, התמדת שם המקום. בתוך המתח הפורה הזה שבין הארכיון לבין ה-מémoire, שוכנת בסופו של דבר זהותה הייחודית של Kfar Saba.