Colonies Agricoles Aux États-unis

ההתחלה הראשונה הגיעה מ-Odessa. ביום שאחרי pogroms של 1881, צעירים אינטלקטואלים יהודים רוסים ייסדו את התנועה Am Olam — « העם הנצחי », ביטוי שנלקח מחיבור של Peretz Smolenskin. בניגוד ל-Bilou, שהפנו את חברותיהם לכיוון Palestine, הפעילים של Am Olam בחרו בארצות הברית כאדמת התחדשות. תוכניתם שילבה סוציאליזם פופוליסטי רוסי, אגראריזם וחפץ « לייצרן » עם שהם שפטו כמועד יתר מעבודה ידנית בשל מאות שנים של הגבלות [Encyclopaedia Judaica].

קבוצות אלו, שנוצרו ב-Odessa, Kiev, Elisavetgrad וVilna, עלו על הספינה ב-1881 וב-1882, לעתים קרובות בקולקטיבים מאורגנים מראש, נושאים את המחרשה כסמל ולומדים עברית ואגרונומיה במהלך ההפלגה. האידיאל שלהם היה קומוניטרי: בעלות קולקטיבית של הקרקע, חלוקת העבודה, בית הספר. אך לאף אחד מהם לא הייתה ההשקעה הקטנה ביותר בחווה. שהנחתו בארץ שלא ידעו את שפתה, האקלים וההטכניקות שלה, הם נתקלו מיד בקשיחות הקרקע האמריקאית. הקולוניה הראשונה בהשראת התנועה זו, Sicily Island בלואיזיאנה (1881), נלקחה כבר בחורף 1882 בהצפה של ה-Mississippi. האסון החליל הזה חזר על הקשיים המבניים שכמעט כל הקולוניות היו מתמודדות איתם: הון כלי, קרקעות שנבחרו בעדינות, בידוד, חוסר ניסיון [Jewish Encyclopedia].

כשלון Sicily Island פיזר את המתנחלים שלה, וחלק מהם הקימו את Cremieux וBethlehem-Yehudah בשטח דקוטה הדרומית, ליד Mitchell. ההתיישבויות הללו, שנקראו לכבוד Adolphe Crémieux, התקיימו כמה שנים בלבד לפני שנכנעו לייבוש, להלוואות משכנתא וללחימות פנימיות בסביבות 1885-1886. צפונה יותר, ב־Painted Woods ואחר כך ב־Devils Lake, בדקוטה הצפונית, הרב Judah Wechsler ניסה להקים משפחות בתמיכת הקהילה היהודית של Saint Paul ; גם שם, הקפאות, שרפות וגידולים אבודים ניצחו את הפרויקט [American Jewish Historical Society].

בקצה השני של היבשת, ב־Oregon, קבוצת Am Olam הקימה בשנת 1882 את התושבה New Odessa, במחוז Douglas. קהילה בעלת אופי קולקטיביסטי מובהק, המושפעת מהרעיונות של המחשבון William Frey וממשמעת כמעט קומוניטרית, ניצלה את יתור העץ כמו גם חקלאות. הוויכוחים האידיאולוגיים שלה, שריפה הרסנית והתשישות ההתלהבויות הובילו להפסקה בסביבות 1887-1888. בקנזס, כמה תושבות — Beersheba, Montefiore, Lasker, Gilead, Hebron, Touro — הוקמו בתחילת שנות ה־1880 בתמיכת ועדות עזרה מ־Cincinnati ומהAlliance israélite. כמעט כולן נטושו תוך פחות מעשור. הניסיונות הללו, הפזורים והשברים, חלקו גורל משותף: כישלון כלכלי בתוך שלוש עד שבע שנים [Jewish Encyclopedia].

זה בדרום ניו ג'ירסי, במחוזות Cumberland וSalem, שהתנועה ידעה את אורך החיים הגדול ביותר שלה. בשנת 1882 נוסדה Alliance, שנקראה לכבוד ה-Alliance israélite universelle שתרמה למימונה. הוקמה על קרקעות חוליות ליד Vineland, היא אגדה משפחות מהגרים רוסים ששילבו גידול ירקות וגדל גפנים עם עבודה משנית בסדנאות תפירה, על פי מודל מעורב שהבטיח את הישרדותם במקום שבו החקלאות בלבד נכשלה.

סביב Alliance התפתחו Carmel, Rosenhayn, Norma, Brotmanville ו-Mizpah. מושבות אלו נהנו מקרבת Philadelphia וNew York, שווקים לתוצריהם, ומתמיכה קבועה של פילנתרופיה יהודית עירונית. שם בנו בתי כנסת, בתי ספר ושיתופיות. המודל שכפה עצמו שם לא היה החוות המבודדת אלא הכפר חצי-תעשייתי: המשפחה טיפחה כמה הקטרים תוך כדי עבודת מחט בקומקום קטנים של מפעלי ביגוד שהוקמו במקום. פשרה זו פרגמטית, רחוקה מהיוטופיה הקולקטיביסטית של ההתחלות, אפשרה לקהילות אלו לעבור על פני כמה דורות. Alliance אירחה את אחד מהבתי הקברות היהודיים הכפריים העתיקים ביותר של אמריקה, עד היום עד העדות על הנוכחות הזו [American Jewish Historical Society ; Encyclopaedia Judaica].

נקודת המפנה המכרעת הגיעה מהעושר של הבарון Maurice de Hirsch (1831-1896), ממומן של מסילות הברזל העותומניות שהפך לפילנתרופ היהודי הגדול ביותר בתקופתו. משוכנע שהגירה והתיישבות חקלאית היו הפתרון לאומללות יהודי מזרח אירופה, הוא הצטיידה בשנת 1891 ב-Baron de Hirsch Fund, שהוקם בניו יורק, בהון ניכר. הקרן מימנה התיישבות, הדרכה והשכרה של המתנחלים, דחה סיוע טהור לטובת עזרה לעצמאות.

בשנת 1891, הקרן הקימה את Woodbine, במחוז Cape May בניו ג'רזי, שתוכננה כעיר מודל המשלבת חקלאות, תעשייה וחינוך. בשנת 1894 הוקמה בה Baron de Hirsch Agricultural School, בית הספר הראשון לאגרונומיה יהודית באמריקה, שהכשיר דורות של חקלאים וטכנאים. Woodbine התאישה במפעלים, בעיריה — והפכה בשנת 1903 ל-borough הראשון שמנוהל לחלוטין על ידי יהודים בארצות הברית —, בבתי כנסת וברשת הדדית. היא воплощала את הסינתזה המהוזמת של חזרה לאדמה ולמודרניות תעשייתית. מהמאמץ הזה נולדה בשנת 1900 ה-Jewish Agricultural and Industrial Aid Society, שהמשיכה את העבודה בהיקף לאומי [Baron de Hirsch Fund records ; Encyclopaedia Judaica].

ה-Jewish Agricultural Society, שממומנת על ידי Baron de Hirsch Fund וה-Jewish Colonization Association של הבארון דה הירש, הפכה את המיזם האוטופי לכלי רציונלי של תמיכה בחקלאות יהודית. במקום להקים מושבות חדשות סגורות, היא העניקה הלוואות משכנתא לחקלאים בודדים, שלחה אגרונומים-יועצים, פרסמה את כתב העת יידישי ואנגלי The Jewish Farmer (Der Yidisher Farmer) החל מ-1908, וארגנה שיתופי עבודה בביטוח, בהשקעות ובשיווק.

בהשפעתה, גדל באופן משמעותי מספר המשפחות היהודיות המיושבות בחוות בארצות הברית, והגיע לעשרות אלפים של אנשים במוצאו של מלחמת העולם הראשונה. התגבשויות עמידות נוצרו בקונטיקט — סביב Colchester, Chesterfield ועמק Connecticut, שם היהודים הפכו למייצרי חלב, ביצים ותבוליים — כמו גם במדינת ניו יורק, בעיקר בחברות Sullivan ו-Ulster. הגדול עוף הפך לבין המומחיות הסימבוליות שלו, חוזה על את מרכזי הגדל הגדולים של תרנגולות בייצור בו Toms River וב-Vineland בעשורים שלאחר מכן. הרחוק מהאידיאל הקהילתי של Am Olam, הצלחה זו הייתה של החקלאי בעל הנכסים, בתמיכה של מוסד יעיל [Jewish Agricultural Society ; The Jewish Farmer].

ירידתן של התנחלויות אלה הייתה בלתי עוצרת. כמעט כל ההתנחלויות הקולקטיביסטיות של שנות השמונים של המאה התשע-עשרית נעלמו לפני 1900. הכפרים חצי-תעשייתיים של ניו ג'רזי שרדו זמן רב יותר, אך הגירה מהכפר, עיור והתבוללות של הדורות שנולדו באמריקה ריקנו הדרגתית את חקלותיהם. Woodbine איבדה את אופייה היהודי הרוב לאחר מלחמת העולם השנייה; בית הספר החקלאי Baron de Hirsch שלה נסגר ב-1917. עופות חקלאות יהודית בניו ג'רזי הגיעה לשיאה בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים — מוזנת על ידי הגעת פליטים מן הנאציזם — לפני שהתמוטטה מול חקלאות ענקית בשנות השישים.

מן ההיסטוריה הזו נשארו בתים לנשכבים, בתי כנסת כפריים, שמות מקומות וזיכרון חי שמטופח על ידי הצאצאים והיסטוריונים. המסורת משפחתית לעתים קרובות מתאידיאליזציה של דמות החלוץ הגיבור; את הרשומה מעדנת סיפור זה, חושפת את ההיקף של כישלונות, אך מאשרת את אותנטיות של אידיאליזם נדיר. התשובה אל הקרקע היהודית של אמריקה הייתה חצי-כישלון כלכלי והצלחה סמלית: היא הוכיחה שהיהודי יכול להיות איכר, והכינה דרך הניסיון ודרך האנשים הרבה מיומנויות שהפיצו לאחר כך לעבר פלשתינה וקיבוצים [Encyclopaedia Judaica ; American Jewish Historical Society].

Baron Maurice de Hirsch (1831-1896) — Moritz Freiherr von Hirsch auf Gereuth. פיננסיר בווארי שהתעשר בתוך תחבורה ברכבות עות'מניות, הוא נהפך למיקדם הגדול של התיישבות חקלאית יהודית. לאחר מות בנו, הקדיש את הונו להגירה והתיישבות של יהודי מזרח אירופה, כשהקים את Baron de Hirsch Fund בשנת 1891 ואת Jewish Colonization Association. הוא מימן את Woodbine, בתי ספר והלוואות. מורשתו עיצבה לאורך זמן את החקלאות היהודית האמריקאית והארג'נטינית.

Clara de Hirsch (1833-1899) — יליד Bischoffsheim. אשת הבארון, היא המשיכה בפעולתו הפילנתרופית לאחר 1896, וחנכה מוסדות חינוך ובתים למהגרות. יורשת ומנהלת נבונה, היא שמרה על המשכיות הקרנות החקלאיות והחברתיות הנושאות את שמו של בעלה, וגרמה לזוג Hirsch להוות אחד מעמודי התווך היהודי הטרנסאטלנטי של סוף המאה התשע-עשרית.

William Frey (1839-1888) — Vladimir Konstantinovitch Geins. קצין רוסי לשעבר שהפך למחשבון פוזיטיביסטי וטבעוני, הוא היה ההשראה האידיאולוגית של הקהילה הקמוטאית של New Odessa בOregon. דוקטרינתו המיסטית וההגיוניות סימנה את הניסיון הקולקטיביסטי, אך עוררה גם מחלוקות. דמות מייצגת של הוטופיזם רוסי שהועבר לאמריקה, היא משקפת את הכנף הקיצונית והרוחנית ביותר של תנועת Am Olam.

Judah Wechsler (תאריכים לא וודאים, פעיל בערך 1880-1890) — רב ב־Saint Paul, מינסוטה, הוא ארגן תמיכה חומרית לקולוניות של Painted Woods ו־Devils Lake בדקוטה הצפונית. הנידו את הצדקה הקהילתית, הוא ניסה לעגן משפחות רוסיות בקרקע קשה. התחייבותו ממחישה את תפקידו של הרבנים הרפורמים של ה־Midwest בחסות המחלחלים החקלאיים, למרות הכשל הסופי של קולוניותיו.

Michael Heilprin (1823-1888) — חכם ממקור פולני, אנציקלופדיסט וביטול עבדות, הוא הקדיש עצמו ללא הרתע להצלה להתיישבים של Am Olam ולפליטים מהפוגרומים. כשהוציא בעדה את בריאותו ואמצעיו, הוא היה אחד מעטי אינטלקטואלים אמריקאיים שהגנו בפועל על האידיאל החקלאי היהודי. זכרונו נשאר קשור לההקרבה חסרת תוכלית לטובת המחלחלים הראשונים.

Sabato Morais (1823-1897) — רב בפילדלפיה, חזן של הקהילה Mikveh Israel ומייסד משותף של Jewish Theological Seminary, הוא תמך בקולוניות של דרום ניו ג'רזי, במיוחד Alliance ו־Carmel. סמכותו המוסרית וזיקתו הקלו את מימונן והשגחתן הדתית. הוא משקף את הקישור בין ההנהלה היהודית האמריקאית לבין המחלחלים הצנועים של הקרקע.

היישובים החקלאיים היהודיים בארצות הברית היו ביטוי לחלום עוצמתי: להסיר את העם היהודי מן הסחר ומן בית החרושת כדי להנחיל אותו באדמה. מלואיזיאנה המוצפת של 1881 אל הכפרים העקשניים של ניו ג'רסי, מהקולקטיביזם המיסטי של New Odessa לרציונליות הפילנתרופית של Woodbine ותנועת החקלאות היהודית, תנועה זו עברה מחצי מאה של היסטוריה אמריקאית תוך שהיא מעטפת את כל צורות האידיאליזם וההוגמטיות.

ההערכה החומרית שלה הייתה צנועה: רוב היישובים דעכו, והחקלאי היהודי מעולם לא הפך לדמות המוני. אך ההערכה המוסרית והסמלית שלה הייתה גדולה מאוד. היא יצרה אנשים, בחנה שיטות, והוכיחה את האפשרות של חיים יהודיים הפונים אל האדמה — הוכחה זו הייתה תזונה למאוחר יותר להרפתקה הקיבוצית בארץ ישראל. בין האוטופיה לבין הארכיון, בין הנרטיב הגיבורי של הצאצאים לבין ספירת הכשלונות, נשארת אמת: זו של דור שלא כנגד כל הסבירות, רצה לגדל עתיד בקרקע זרה.