יוליוס דסאואר

דמותו של Julius Dessauer (1832–1883) משתייכת לאותו דור של רבנים הונגריים אשר, בלב המאה התשע-עשרה, חיו ולוו את השינוי העמוק שעבר היהדות במרכז אירופה. נולד בשנת 1832 ונפטר בשנת 1883, לפי הרישומים הביוגרפיים המזכירים אותו, Dessauer היה אחד מאותם רבנים ואנשי מדע שיצירתם נחתמת בצומת שבין המסורת הרבנית הנמסרת בירושה לבין האמנציפציה האזרחית שהפכה, במהלך חייו, את מעמדו של היהודי בממלכת הונגריה.

שחזור חייו של איש כזה מחייב זהירות מתודית. רבנים שתהילתם פחותה מגדולי היהדות הגרמנית או ההונגרית — ה-Hirsch, ה-Hildesheimer, ה-Schwab — לא תמיד הותירו אחריהם ארכיונים עשירים, וזכרם מועבר לרוב דרך רישומים קצרי-מילים במילונים ביוגרפיים, דרך קטלוגי ספריות ודרך עקבות חומריים של פרסומיהם. החיבור הנוכחי מקבל על עצמו, אפוא, חלק מאי-הוודאות הזה: הוא מבחין בקפדנות בין מה שנקבע על-ידי הארכיון, בין מה שנותר בגדר הסתברות ובין מה שנובע מן השחזור ההקשרי.

המסגרת שבה נחתמים חיי Dessauer, לעומת זאת, מתועדת היטב. היהדות ההונגרית במאה התשע-עשרה עוברת אז שלושה תהליכים מרכזיים: האמנציפציה המשפטית, שהושלמה בשנת 1867; המחלוקת בין האורתודוקסיה, הנאולוגיה והסטטוס קוו, שהגיעה לשיאה עם הקונגרס היהודי של 1868–1869; ותסיסתה של יצירה רבנית ומלומדת בעברית, בגרמנית ובהונגרית שהלכה וגברה. על רקע זה יש לקרוא את חייו של רב שנולד בשנת 1832 והגיע לבגרותו ברגע שבו קווי השבר הללו נתגבשו.

כאשר Julius Dessauer בא לעולם בשנת 1832, היהדות ההונגרית עדיין הייתה חברה נתונה תחת אפוטרופסות, חתומה בחותם ההגבלות של המשפט הישן. הקהילות היהודיות, המפוזרות בין הערים המלכותיות החופשיות, העיירות והאחוזות האצולה, חיו תחת משטר של מסים ייחודיים — ובהם המס המפורסם "מס הסובלנות" (Toleranzgebühr) — ונשללו מהן עיקרי הזכויות האזרחיות. רוב אוכלוסיית היהודים הייתה אז מרוכזת באזורים המערביים והצפון-מערביים של הממלכה, וכן בצפון-מזרח, בסמוך לגבולות גליציה [Encyclopaedia Judaica, art. « Hungary »].

בעולם זה, הרב לא היה אך ורק פוסק הלכה: הוא שימש כדיין, כמורה, כדרשן וכשומר הסדר הקהילתי. ההכשרה הרבנית התנהלה בישיבות — ישיבת פרשבורג (Pozsony, כיום Bratislava), שייסד החתם סופר, נותרה המוקד המשפיע ביותר של האורתודוקסיה במרכז אירופה. רב שנולד בשנת 1832 קיבל אפוא, על פי כל הנראה, חינוך תלמודי קלאסי, עד שנתקל בבגרותו בדרישות החדשות של המודרניות האזרחית והתרבותית.

דווקא דורו של Dessauer הוא שנדרש לבוא כבורר בין הירושה לבין ההסתגלות. שנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה ראו בהונגריה את לידתו של תנועת רפורמה מתונה, ה"נאולוגיה" העתידית, שדגלה בשימוש בשפת הדיבור בדרשה, בסדר ובהדר של התפילה בבית הכנסת, ובפתיחות מסוימת לדעת החילונית — מבלי לנתק עם זאת את הקשר עם ההלכה. הכינוי הגרמני בערך — « Hungarian rabbi » — ממקם אפוא את Dessauer במרחב התרבותי הדובר גרמנית והונגרית שבו נוצרה, באמצע המאה, דמות חדשה של איש הדת הישראלי.

תאריך הלידה 1832 ותאריך הפטירה 1883 מהווים את הבסיס העובדתי המבוסס ביותר של ביוגרפיית Dessauer; הם מסגרים קיום של מעט יותר מחמישים שנה, קצר במושגי קריירה רבנית אך מספיק ליצירת יצירה. לפי הרשומות הביוגרפיות הזמינות, פעילותו התנהלה בהונגריה, מה שמשייך אותו לתחום התרבותי של המונרכיה האוסטרו-הונגרית.

שם המשפחה "Dessauer" ראוי לתשומת לב מיוחדת. הוא מהווה, באונומסטיקה היהודית האשכנזית, שם טופונימי הנגזר מן העיר Dessau שבאנהלט, ונשאו משפחות יהודיות רבות במרכז אירופה. הוא מעלה, כהקשר, את שושלתו הרוחנית של Moses Mendelssohn, המכונה "Moses de Dessau", ובאופן רחב יותר את מסורת ההשכלה היהודית (הַשְׂכָּלָה) שמוצאה באזור זה. מבלי שניתן לקבוע קשר גנאלוגי מדויק, שם זה מעגן את נושאו סמלית באופק התרבותי של ה-Aufklärung היהודי דובר הגרמנית.

בהתאם למסלול האופייני של רבנים מדורו, קרוב לוודאי שDesauer קיבל השכלה תלמודית בישיבה הונגרית או מורבית, שהושלמה — כפי שהפך לנפוץ בקרב נציגי הנאולוגיה — בלימודים חילוניים. הגישה לתפקיד הרבני חייבה אז קבלת סמיכה (הסמכה) מאת מורה מוכר, ולאחר מכן קריאה מקהילה. בהיעדר מקורות ישירים על שלבי הקריירה המדויקים שלו, יש להציג מסלול זה כסביר ולא כמבוסס: הזהירות ההיסטוריוגרפית מחייבת כאן שלא לקבוע דבר שהמסמכים אינם מבטיחים.

מה שמבדיל את Julius Dessauer באופן מתמשך, ומה שמצדיק את נוכחותו במילוני הביוגרפיה, הוא פועלו כסופר. בתקופתו, הרבנות ההונגרית דוברת הגרמנית מייצרת ספרות פופולריזציה דתית ענפה, של עידון הנפש ושל פדגוגיה: קובצי דרשות (Predigten), ספרי הוראה דתית לנוער, תרגומים ועיבודים של הליטורגיה, ואנתולוגיות של ההיסטוריה היהודית המיועדות לקהל הרחב.

על פי הרשימות הביבליוגרפיות, Julius Dessauer הוא מחברם של חיבורים השייכים לז'אנר זה של ספרות יהודית עממית ומעשירה בשפה הגרמנית. מיוחסות לו בפרט קומפילציות של היסטוריה ואגדות יהודיות, כמו גם כתבים בעלי אופי מוסרי וחינוכי, בדרך ה"Sagen und Legenden" וה"Bilder aus der jüdischen Vergangenheit" שזכו לפופולריות רבה בבתי הנאורים היהודיים של מרכז אירופה בחצי השני של המאה התשע-עשרה. סוג ייצור זה נענה לצורך מוגדר: להעביר, בשפת התרבות הסביבתית, את המורשת הנרטיבית וההיסטורית של היהדות לקהל שעבר תהליך של התבוללות תרבותית, שביקש לשמור על זהותו תוך שותפות למודרניות הבורגנית.

חשיבותה של ספרות זו אינה ראויה לזלזול. בעוד שהרבנות האורתודוקסית המחמירה ביותר חששה מן הגרמנית ומן התרבות החילונית, סופרים כמו Dessauer הימרו על תיווך: הם הציעו למשפחות נרטיב נגיש ומעצים של המסורת, שהיה בכוחו לאזן את משיכתה של ההתבוללות הגמורה. הרב הסופר הפך אפוא לסוכן של המשכיות תרבותית, וכשמקנה זה שמרה הירושה הביבליוגרפית של הדורות על שמו של Julius Dessauer.

האירוע המרכזי המעצב את שנות בגרותו של Dessauer הוא הקונגרס היהודי ההונגרי של 1868–1869, שכונס ביוזמת השר József Eötvös לאחר האמנציפציה של 1867. קונגרס זה, שנועד לארגן מינהלית את הקהילה היהודית בממלכה, גרם דווקא לפיצולה המתמשך לשלושה זרמים: הנאולוגיה (הרפורמיסטית המתונה), האורתודוקסיה (שדחתה את תקנון הקונגרס והשיגה בשנת 1871 הכרה נפרדת) וה-statu quo ante (קהילות שסירבו להצטרף לאחד משני המחנות) [Encyclopaedia Judaica, art. « Hungary »].

חלוקה משולשת זו אין לה מקבילה ביתר אירופה היהודית, והיא מהווה את הייחוד הגדול של היהדות ההונגרית. כל רב שפעל לאחר 1869 נאלץ למקם את עצמו, במפורש או שלא במפורש, בתוך גיאוגרפיה דתית זו. אמונתו של מחבר — שימושו בגרמנית, פתיחותו לההיסטוריה החילונית, טונו הפדגוגי המכוון כלפי הנוער המתבולל — מקשרת את Dessauer יותר לרגישות הנאולוגית או המתונה מאשר לנוקשות הזרם האורתודוקסי הפרסבורגי. עם זאת, הסקה זו נותרת השערת קריאה, המבוססת על אופי יצירתו יותר מאשר על הצהרה מתועדת.

הקשר האמנציפציה מסביר גם את הפוריות של הייצור העיתונאי היהודי בעשורים אלה. הגישה לזכויות אזרחיות, צמיחת הקהילות העירוניות, פריחת העיתונות והדפוס היהודיים יצרו שוק לספרי לימוד, אנתולוגיות ואוספי היסטוריה קדושה. הקריירה הספרותית של Dessauer, המסתיימת בשנת 1883, חופפת אפוא את התור הזהב של ספרות יהודית זו דוברת הגרמנית בהונגריה, טרם שהמעבר הלשוני אל ההונגרית הואץ עם פניית המאה.

Julius Dessauer נפטר בשנת 1883, בהיותו בן כחמישים ואחת שנים. העלמותו המוקדמת יחסית מסבירה ככל הנראה, בחלקה, את דלות העקבות הביוגרפיות: לא הספיק להגיע למעמד של אבות הקהילה, אשר אצל רבנים אחרים הבטיח מודעות אבל מפורטות ומחוות הוקרה מתמשכות.

זכרו נשמר בכל זאת בשני ערוצים משלימים. הראשון ביבליוגרפי: קטלוגי הספריות ומאגרי המחברים היהודים — ובראשם מפעלי המיפוי הגדולים כגון Große jüdische National-Biographie מאת Salomon Wininger, וקטלוגי הספרות העברית והיהודית-גרמנית — שמרו את עקבות חיבוריו, כלומר את ממשותה החומרית של יצירתו. השני טיפולוגי: Dessauer שורד כנציג קטגוריה — זו של הרב-הסופר ההונגרי דובר הגרמנית — יותר מאשר כאינדיבידואל שזהותו שוחזרה במלואה.

בנקודה זו נענות זו לזו המסורת והארכיון, ולעיתים הן סותרות זו את זו. הערך המגדיר אותו בפשטות כ״Hungarian rabbi (1832–1883)״ מעביר גרעין קשה — שם, מקצוע, שתי תאריכים, ארץ — אותו מאשר הארכיון הביבליוגרפי באמצעות ספרים החתומים בידו. אולם אותו ארכיון עצמו חושף גם את החסרים בשרשרת ההעברה: מקום הלידה, הקהילות שבהן כיהן, רבותיו ותלמידיו — נותרים, לפי מצב המקורות הנגישים, בגדר ספק או בלתי מתועדים. כל ביוגרפיה של Dessauer היא אפוא בהכרח ביוגרפיה מקוטעת, שבה על ההיסטוריון לקבל על עצמו את הגבול בין מה שידוע לו ובין מה שהוא משחזר באנלוגיה לדורו.

Julius Dessauer (1832-1883) מגלם, בקנה המידה של חיים יחידניים, את הגורל הקולקטיבי של דור שלם של רבנים הונגרים שנתפסו בגלי המודרנה. נולד לתוך יהדות הכפופה עדיין לחוק האנציאן רז'ים, הגיע לבגרותו בעת האמנציפציה והפילוג הגדול של 1868-1869, והוא שייך לאותה קטגוריה של אנשי עט שבחרו לשרת את הרציפות היהודית באמצעות תיווך תרבותי — בכותבם, בשפת זמנם, את ההיסטוריה והאגדות של עמם לשימושו של ציבור שהיה בתהליך של אקולטורציה.

החיבור שקדם לשורות אלה יצליח, כך נקווה, להשיב את העיקר: גרעין עובדתי מוצק — שם, שתי תאריכים, לאום, פעילות ספרותית — המוקף בהילה של היסקים הקשריים המוצגים ככאלה. אם דמותו של Dessauer נותרת בצל חלקית, הרי שהדבר נובע פחות מחוסר משמעות ויותר מהשפעתה של מסירה לקויה — גורלם המשותף של אלפי חכמים יהודים מן השדה שיצירתם שרדה טוב יותר מביוגרפיתם. לשחזר את עולמם פירושו להעניק צדק לא לתהילה מבודדת, כי אם לציוויליזציה רבנית שלמה של מרכז אירופה שDessauer היה אחד משמשיה הצנועים והנאמנים.

עבודתו העתידית של ההיסטוריון תהיה להתמודד באופן שיטתי עם קטלוגי ספריות, עם פנקסי הקהילות ההונגריות ועם הביקורות שבעיתונות היהודית של המאה ה-XIX, כדי להפוך לוודאויות מתועדות את מה שהספר הגדול הנוכחי לא יכול היה להציע אלא כהשערות. זו היא, בסופו של דבר, ייעודה של אנציקלופדיה ישרה: לסמן את הגבול המדויק של הידע, כדי לכוון טוב יותר אל הדרך שעוד נותרה לעבור.