הרמן גולנץ

ההיסטוריה של היהדות הבריטית בפרשת המאות התשע-עשרה והעשרים מאופיינת בדור של אנשים שידעו לשלב בין העשייה הרבנית שנורשה מאירופה המרכזית והמזרחית לבין הדרישות האינטלקטואליות של האוניברסיטה הוויקטוריאנית והאדוארדיאנית. בין דמויות אלו תופס Hermann Gollancz מקום ייחודי — רב-פרקטיקן, חוקר מזרחנות מלומד, וחלוץ מוסדי כאחד. Sir Hermann Gollancz (30 בנובמבר 1852 – 15 באוקטובר 1930) היה רב וחוקר עברית בריטי.

מסלול חייו מרכז בתוכו כמה "ראשונים" ראויים לציון: הוא היה הרב הבריטי הראשון שקיבל תואר אבירות, היהודי הראשון שזכה בתואר דוקטור לספרות באוניברסיטת London, והדוקטור לספרות הראשון שקיבל גם סמיכה לרבנות. הבחנות אלו, הרחק מלהיות קישוטים ביוגרפיים גרידא, מסמנות מסלול המגלם את האמנציפציה ואת ההשתלבות ההדרגתית של הקהילה היהודית במוסדות הלמדניים והכבודיים של בריטניה הגדולה.

הספר שלפנינו מבקש לשרטט את חייה, יצירתה ומורשתה של דמות זו, תוך הבחנה מדוקדקת בין מה שהמחקר והארכיון מבססים לבין מה שהמסורת מעבירה. משפחת Gollancz, שבה היה Hermann הבכור שבין האחים הנודעים, מהווה כשלעצמה פרק בהיסטוריה התרבותית האנגלו-יהודית, ואין להבין את האיש מבלי להכיר את הלִינְיָה שממנה הוא יוצא.

Hermann Gollancz נולד בברמן, בצפון גרמניה, ב-30 בנובמבר 1852. הוא נפטר ב-15 באוקטובר 1930 בלונדון, בגיל שבעים ושבע. שם המשפחה עצמו מצביע על מוצא ממזרח אירופה: Gollancz הוא שם משפחה שמקורו בעיר הפולנית Gołańcz (Gollantsch או Schwertburg, סמוך ל-Wągrowiec, בגדול-פולין).

המשפחה התיישבה בלונדון בילדותו של Hermann, בעקבות קריירת אביו. הוא היה בנו הבכור של הרב Samuel Marcus Gollancz, שכיהן כרב בבית הכנסת Hambro' בלונדון משנת 1854 עד 1899. הוא קיבל את חינוכו ב-Jews' College וב-University College London. האווירה בבית האב, שבה השתלבו קפדנות המסורת הרבנית עם פתיחות לתרבות הגרמנית, השפיעה השפעה מתמשכת על ילדיו של Samuel Marcus Gollancz.

השכלתו האקדמית של Hermann הייתה כפולה, בהתאם לאידיאל של חכמה יהודית המשולבת במדעי הרוח הקלאסיים. הוא למד ב-Jews' College וב-University College London. מסלולו האוניברסיטאי עבר דרך המדעים הקלאסיים טרם התמחה בשפות השמיות: הוא קיבל את תעודתו במדעי הרוח הקלאסיים ובפילוסופיה בשנת 1873, ואת תואר ה-MA שלו בעברית, סורית וגרמנית בשנת 1889. מסלול זה, המוביל מיוונית ולטינית אל ארמית וסורית, מצייר כבר את דמותו של חוקר מזרחן לא פחות מאיש דת.

השתייכותו המשפחתית ראויה לציון, שכן היא ממקמת את Hermann בתוך שושלת אינטלקטואלית של ממש. הוא היה אחיו הבכור של Sir Israel Gollancz, מומחה ל-Shakespeare ולספרות האנגלית, ודודו של המו"ל Victor Gollancz. השם ידוע בעיקר כשמה של משפחה יהודית בריטית מובחרת, הכוללת את Sir Hermann Gollancz (1852–1930), רב; את Sir Israel Gollancz (1864–1930), חוקר ספרות; ואת Sir Victor Gollancz (1893–1967), מו"ל ואחיין של Hermann ו-Israel.

הקריירה הרבנית של Hermann Gollancz התפתחה בעיקרה בלונדון, שם מילא את מקומו של אחת מדמויות המפתח ביהדות האנגלית. הוא כיהן בבית הכנסת של Bayswater משנת 1892 ועד 1923. ליתר דיוק, מינויו הציב אותו בשושלת הסמכויות הרבניות הבכירות של הקהילה: בשנת 1892 הוא ירש את הרב הראשי Hermann Adler בתפקיד מנהל בית הכנסת של Bayswater.

פרק אחד, המאיר באופן מיוחד את הסוציולוגיה של היהדות הבריטית בתקופה זו, נוגע לתואר "רב" עצמו. באנגליה הוויקטוריאנית, כיהני הדת היהודיים נשאו בדרך כלל את התואר "Reverend" ולא את התואר "Rabbi", שנשמר למעשה לרב הראשי בלבד. Gollancz היה במרכז הוויכוח על שאלה זו. בספטמבר 1897 שב Hermann Gollancz, דרשן בית הכנסת של Bayswater, לאנגליה מגליציה, כשבידיו כתבי סמיכה רבניים שהוענקו לו על ידי גדולי תלמידי חכמים. מעשה זה — נסיעה לקבלת הסמכה מן הסמכויות התלמודיות של מזרח אירופה — עורר תסיסה של ממש בקהילה, שראתה בתואר הרבני סוגיה של היררכיה ויוקרה.

צעד זה ממחיש את המתח האופייני לתקופה בין המסורת הרבנית האותנטית המועברת דרך ישיבות גליציה, לבין מוסד הרבנות הראשית הלונדוני הריכוזי והמאונגל. המסורת בעל-פה השמורה בקהילה — שמצאה ביטוי בין היתר בסקירות היסטוריות עכשוויות — מדגישה עד כמה נסערה הקהילה מן השיבה עם כתבי הסמיכה הרבניים. Gollancz תבע לעצמו בכך לגיטימציה תורנית ודתית שהייתה רחבה הרבה יותר מן המסגרת הכבודה גרידא של הכהונה האנגלית.

העמוד השני של הקריירה של Gollancz היה אקדמי. הוא לימד עברית ב-University College London במשך יותר משני עשורים, וכיהן בכיסא יוקרתי. הוא לימד עברית ב-University College, London, משנת 1902 עד 1924. כיסא זה נשא שם מפואר בתולדות הפילנתרופיה היהודית האנגלית: Hermann Gollancz היה היהודי הראשון שקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון, והיה Goldsmid Professor של עברית ב-UCL משנת 1902 עד 1924.

הוא נמנה על שושלת של חוקרים בעלי קומה בינלאומית. Solomon Schechter כיהן כפרופסור לעברית ב-UCL משנת 1899 עד 1902. בתקופה זו פרסם את ממצאיו החשובים ביותר מן הגניזה של קהיר, ובהם חכמת בן סירא וה-Saadyana. העובדה שירש את מקומו של Schechter, אחד מגדולי חוקרי העברית בדורו, מעידה על קומתו המדעית של Gollancz.

בסיום דרכו, מורשתו למוסד הייתה ניכרת הן מבחינה חומרית והן מבחינה אינטלקטואלית. עם פרישתו מ-University College בשנת 1923, הוא תרם את אוסף ה-Judaica הנרחב שלו למכללה ומונה לפרופסור אמריטוס. הנספד שפרסמה הסוכנות הטלגרפית היהודית מאשר את היקף התרומה ומוסיף לה תרומה משמעותית נוספת: בתום עשרים ואחד שנות שירות כ-Goldsmid Professor של עברית, הוא הוריש את ספרייתו האישית הכוללת אלפי כרכים ל-University College, וכן נטל על עצמו אחריות רבה להעברת Mocatta Library למכללה.

מעורבותו הציבורית של Gollancz חרגה אף היא מעבר לכתלי האוניברסיטה. הוא היה מייסדן של בתי כנסת רבים ושירת בוועדות מלכותיות רבות, ובהן זו שעסקה בקולנוע בשנת 1917. השתתפות זו בחיים הציבוריים הבריטיים מעידה על שילובו המוצלח של הרב-החוקר במוסדות הממלכה.

התרומה המדעית של Gollancz התפרשה על פני תחום נדיר: עריכה ביקורתית ותרגום של כתבי יד עבריים, ארמיים וסוריים. פרי עטו מעיד על שליטה פילולוגית רחבה. Gollancz פרסם מספר מהדורות ביקורתיות ותרגומים מן העברית, הארמית והסורית, ובכלל זה מהדורה עברית ואנגלית של ספר מפתח שלמה (1914) וכן של Shekel ha-Kodesh מאת Joseph Kimḥi (1919).

עבודותיו הראשונות, המתועדות ב-Jewish Encyclopedia, מעידות על עניין מוקדם בספרות הסורית ובטקסטים אתיים. הוא פרסם את « Selections of Charms from Unedited Syriac MSS. » (1891), תרגומים אנגליים של « The Syriac Version of Sindban » (1892), « The Ethical Treatises of Berachyah » עם תרגום אנגלי (לונדון, 1902), ואת « Clavis Solomonis » (1902).

חלק ניכר מיצירתו עוסק בספרות הכינויה מאגית או אפוטרופאית של המסורת היהודית והסורית-מזרחית. חיבורו The Book of Protection, שראה אור ב-1912, מציג אוסף של נוסחאות הגנה הלקוחות מכתבי יד סוריים, הנושא את תוארו האקדמי: « Hermann Gollancz, M.A., D.Lit., Goldsmid Professor of Hebrew, University College, London », שהוצא לאור בלונדון על ידי Henry Frowde, Oxford University Press, בשנת 1912.

עניינו המתמשך ב-Clavicula Salomonis — ה"מפתח של שלמה" המפורסם, ספר כשפים המיוחס על פי המסורת למלך שלמה — הביאו לפרסום מהדורה של כתב יד עברי. בפתח דבר שלו מזכיר Gollancz בעצמו את הקשר מחקריו הקודמים, ומתייחס לתיאור שפורסם ב-1903 תחת הכותרת Clavicula Salomonis, של החיבור הראשי שנחשב כמקור ההשראה לכל קוסמי ההיסטוריה, ה-Clavicula Salomonis המפורסמת המיוחסת למלך שלמה, שלפי המסורת שלט על כל העולם כולו. מאוחר יותר פרסם שעתוק של כתב היד העברי תחת הכותרת Sepher Maphteaḥ Shelomoh (Book of the Key of Solomon). עבודות אלו הופכות אותו לחלוץ בחקר הטקסטים המאגיים היהודיים בגישה מלומדת, בתקופה שבה קורפוס זה היה מוזנח במידה רבה על ידי המזרחנות האקדמית.

כמו כן הקדיש עיון לחשיבה האתית של ימי הביניים: מהדורתו של Moral Instruction מאת Hai Gaon, שראתה אור באוקספורד ב-1922, ממשיכה את עניינו הבלתי פוסק בחיבורים המוסריים של המסורת היהודית.

שנת 1923 סימנה את שיא ההכרה הרשמית שהוענקה ל-Gollancz. האבירות שלו היוותה אירוע חסר תקדים בתולדות היהדות הבריטית. בשנת 1923, הפך לרב הבריטי הראשון שזכה לתואר אבירות "לאות הוקרה על תרומותיו למדע". הצירוף בין תואר זה לבין פרישתו האקדמית מתועד היטב: עם פרישתו מ-University College בשנת 1923, מונה לפרופסור אמריטוס; באותה שנה עצמה הואצל לאבירות, כרב הבריטי הראשון שזכה בכבוד זה.

אבירות זו לא הייתה אלא הבולטת שבין מספר הצטיינויות חסרות תקדים. מודעת האבל משנת 1930 מסכמת אותן במדויק: Sir Hermann, שהיה בן שבעים ושמונה, היה הרב הבריטי הראשון שהואצל לאבירות. הוא היה גם היהודי הראשון שקיבל את התואר דוקטור למדעי הרוח באוניברסיטת לונדון, והדוקטור למדעי הרוח הראשון שרכש גם תעודת סמיכה רבנית. (יצוין כי המקורות חלוקים במקצת בנוגע לגילו בעת פטירתו, כאשר חלקם מציינים שבעים ושבע שנים בהתבסס על תאריך הלידה 30 בנובמבר 1852.)

מוניטינו חרגו הרבה מעבר לגבולות הקהילה היהודית. בעת פטירתו, הלל אותו העיתונות הבינלאומית כחוקר אנגלו-יהודי בולט ומזרחן מצוין. מעורבותו האזרחית, באמצעות נוכחותו בוועדות מלכותיות, הקנתה לו מעמד של שותף מוכר לרשויות הציבוריות הבריטיות בסוגיות מגוונות כדוגמת רגולציה של הקולנוע שהיה אז בראשית דרכו.

שנותיו האחרונות של Sir Hermann Gollancz הוכהו בסדרת אבדות. מודעת האבל של הסוכנות הטלגרפית היהודית משקפת זאת בדייקנות נדירה באשר למצב רוחו של החוקר. הוא לא התאושש במלואו מצערו על אובדן בנו Leonard, שנפל מחלון מלון ב-Torquay בשנה שקדמה לכך. כמו כן, זה לא מכבר שכל את אחיו, Sir Israel Gollancz, את אחותו ואת רעייתו.

פרט אחרון זה מבסס צירוף מקרים מדהים בתולדות המשפחה: שני האחים שזכו לאצולה, Hermann ו-Israel, נפטרו באותה שנה, בשנת 1930. Sir Hermann Gollancz חי בין השנים 1852–1930; Sir Israel Gollancz — בין 1864–1930. היעלמותן הכמעט-בו-זמנית של שתי דמויות אלה סימנה את סוף דור שלם מתוך האליטה האינטלקטואלית היהודית-בריטית.

מורשתו של Gollancz נמדדת במספר קנֵי מידה. ראשית, במורשה החומרית: ספרייתו של יודאיקה, שנשתלבה באוספי University College London, ממשיכה להזין את חקר המדעים היהודיים; תפקידו בייסוד Mocatta Library עיצב בצורה מתמשכת את לימוד הלשון העברית במוסד זה. שנית, בזיכרון המשפחתי: שם Gollancz נותר קשור לשלושה אבירים — Hermann הרב, Israel איש הספרות, Victor המו"ל — המגלמים שלוש פנים של התרומה היהודית לתרבות הבריטית. ולבסוף, ביצירה המלומדת עצמה, שמהדורותיה של טקסטים מאגיים ואתיים נותרות ציוני דרך. המסורת הקהילתית, כפי שהיא עוברת בהצגות היסטוריות בנות-זמננו, שומרת בעיקר את זכר חוצפתו של הרב אשר בשנת 1897 יצא לגליציה כדי להשיג לגיטימציה שהאסטבלישמנט הלונדוני כפר בה ממנו — נרטיב שבו הזיכרון והארכיון נפגשים כדי להצייר את דמותו של איש אמונות.

דמותו של Hermann Gollancz מסכמת, בחיים אחדים, את המהפכות העמוקות של היהדות הבריטית בין תקופת האמנציפציה לבין שתי מלחמות העולם. יליד גרמניה בברמן, שנתחנך במוסדות היהודיים והאקדמיים של לונדון, סומך לרבנות על פי המסורת הגליציאנית וקיבל תואר דוקטור לספרות מאוניברסיטת לונדון — הוא יצר סינתזה בין שני עולמות שרבים ראו בהם כמנוגדים זה לזה: המדע הרבני המסורתי והחקר האקדמי המודרני.

ה"ראשוניות" שלו — הרב הבריטי הראשון שקיבל תואר אבירות, היהודי הראשון שזכה לדוקטורט לספרות בלונדון — אינן סקרנות גרידא. הן מסמנות את שיאו של תהליך ממושך של שילוב וכרה. כ-Goldsmid Professor באוניברסיטת UCL, כעורך כתבי יד עבריים וסוריים, כמייסד בתי כנסת וכחבר בוועדות מלכותיות, היה Gollancz גם מוליך מסורת וגם בונה מוסדות.

אם הארכיון מבסס באופן מוצק את קווי הקריירה המרכזיים שלו, הרי שהזיכרון הקהילתי שומר על גוון המחלוקות שעורר ועל האבלים שהכהו בסוף ימיו. בנקודת המפגש הזו שבין המסמך לזיכרון עומדת, חיה ונושמת, דמותו של Sir Hermann Gollancz: חוקר שמורשתו ממשיכה להזין את הלימוד היהודי, בצומת שבין ברמן, גליציה ולונדון.