פרנץ בועז

ב夜פנות המאה העשרים, בעוד מדעי האדם עמדו עדיין תחת שלטונן של ההיררכיות הגזעיות והדטרמיניזם הביולוגי, קמה קול להרוס בסבלנות, עובדה אחר עובדה, את בניין הגזענות הקרויה מדעית. קולו זה היה קולו של Franz Boas, אנתרופולוג יליד גרמניה שהתאזרח באמריקה, ואשר הדורות שלאחריו הכתירוהו כ"אביה של האנתרופולוגיה התרבותית המודרנית". <cite index="0-0">Franz Uri Boas נולד ב-Minden שבוועסטפאליה, גרמניה, למשפחה יהודית; הוריו, משכילים וליברלים, נמנו עם חוגי האינטליגנציה של החברה הגרמנית, ועודדוהו מגיל צעיר לחשוב בדרכו העצמאית.</cite>

מוצא יהודי זה וחינוך ליברלי זה — יורשיהם של האמנציפציה ושל אידיאלי 1848 — אינם פרט שולי. הם מהווים את הרקע המוסרי והאינטלקטואלי של יצירה שכולה מוקדשת לביקורת הדעות הקדומות, להגנה על אוניברסליות הכישורים האנושיים ולחשיפת הדוקטרינות שביקשו לסווג עמים על פי סולם ערכים ביולוגי. Boas השתייך לדור ההוא של חכמי ישראל בגרמניה שעבורם היה הידע כאחד כלי לשחרור וחומת מגן מפני האי-רציונליות. הספר שלפנינו מבקש לשרטט את מסלול חייו: מן הילד מ-Minden שצעד בדרך המדעים המדויקים, דרך האתנוגרף של קרחוני Baffin ועד למורה ב-Columbia שחינך אסכולה שלמה, ועד לזקן שערב מותו עוד נלחם בתיאוריות הגזע של הנאציזם שעלה בכוחו באירופה. בין הזיכרון של משפחה יהודית משוחררת לבין הארכיון של קריירה מדעית המתועדת בעשירות יוצאת דופן, ניצבת דמותו של Boas בצומת שבין ההיסטוריה האינטלקטואלית לבין היסטוריית הדיאספורות.

Franz Boas נולד ב-9 ביולי 1858 בעיר Minden, בוסטפליה. הסביבה שממנה צמח ראויה לתיאור מדוקדק, שכן היא קבעה במידה רבה את רגישותו האינטלקטואלית. <cite index="0-0">נולד למשפחה יהודית, והוריו היו משכילים, ליברלים ומשולבים באליטות החברה הגרמנית, שעודדוהו מגיל צעיר לחשוב בעצמו.</cite>

ליברליות משפחתית זו יש להבין בהקשר של האמנציפציה של יהודי גרמניה במאה ה-19. על פי עבודות הביוגרפיה המרכזיות, הוריו של Boas ניתקו עצמם מן הקפדה הדתית הנוקשה מבלי לכפור בשייכותם, והם מגלמים את אותו ענף של היהדות הגרמנית שנשא את אידאלי מהפכות 1848 — חופש המחשבה, אמונה במדע, וחשדנות כלפי דוגמות [Encyclopaedia Judaica]. אווירה זו מסבירה מדוע יכול היה הצעיר Franz לפנות אל מדעי הטבע במקום אל המסורת, תוך שהוא שומר מתוך מוצאו על ערנות מתמדת כלפי חוסר סובלנות.

יהדותו של Boas לא הייתה מעולם זהות דתית מיליטנטית, אך היא השפיעה על ביוגרפיה שלו באופן מכריע. כשניצב בפני האנטישמיות שהתגברה בגרמניה של Bismarck, חווה המלומד הצעיר אותה באופן אישי באוניברסיטאות הגרמניות, שם נאמר שנלחם דו-קרב כדי להשיב על עלבונות אנטי-יהודיים [Biography.com]. חוויית האפליה עיצבה אצלו מוקדם את האמונה שהשיפוטים המוטחים כלפי קבוצות אנושיות נובעים מדעות קדומות חברתיות ולא מן המציאות הטבעית — אינטואיציה שעתיד היה להפוך לאחר מכן לתוכנית מדעית. כאן ניצבים זה מול זה זיכרון משפחתי של אמנציפציה שבירה וארכיון של נעורים שנצרבו בעוינות: מתוך מצבו של יהודי על אדמת גרמניה נולד, בין השאר, מאבק חייו כנגד הגזענות.

הקריירה של Boas לא החלה באנתרופולוגיה, אלא במדעים המדויקים. <cite index="0-0">משוועד מילדותו לחשיבה עצמאית על ידי הוריו, הוא הופנה לחינוך אינטלקטואלי קפדני.</cite> הוא למד פיזיקה, מתמטיקה וגיאוגרפיה באוניברסיטאות Heidelberg, Bonn ו-Kiel. בKiel הגיש, ב-1881, עבודת דוקטורט שעסקה בנושא פיזיקלי: צבע מי הים [Encyclopaedia Britannica].

מסלול זה בפיזיקה הותיר חותם מכריע על שיטתו. בניסיונו למדוד את תפיסת צבע המים, נתקל Boas בבעיה שעתידה הייתה לשנות את כל מחשבתו: המדידה האובייקטיבית של תופעות פיזיקליות אינה ניתנת להפרדה מן התפיסה הסובייקטיבית של המתבונן. מן הפיזיקה הוא החליק אל הפסיכופיזיקה, ומשם אל הגיאוגרפיה — דיסציפלינה שהביאה אותו לתהות על היחסים שבין הסביבה הפיזית לחברות האנושיות. לפי הכרטיסיות הביבליוגרפיות, חקירה זו היא שהובילה אותו, בניגוד לדטרמיניזם הגיאוגרפי ששלט אז, למסקנה שהתרבות מעצבת את תפיסת הסביבה של עמים לא פחות מכפי שהסביבה קובעת את התרבות [Rice University, Foundations of Linguistics].

מסלול זה — ממעבדת הפיזיקה אל חקר האדם — מסביר את ייחודה של הגישה הבואסיאנית. בעוד רבים מבני דורו בנו תיאוריות ספקולטיביות גדולות על אודות האבולוציה של החברות, Boas הביא עמו את הדרישנות של הנטורליסט: להתבונן, לאסוף, למדוד, ולהיזהר מהכללות נחפזות. הוא הביא אל מדעי האדם את הקפדנות האמפירית של המדעים המדויקים, ובאמצעותה עתיד היה לערער את הבנינים התיאורטיים של הגזענות.

הרגע המכריע של התמרה אינטלקטואלית זו היה המסע שהוביל Boas באזור הארקטי. <cite index="3-0">Franz Boas שהה בקרב אינואיטי האי Baffin בשנים 1883–1884, ניסיון שתועד ביומניו ובכתביו.</cite>

יצא לחקור את הקשרים בין הסביבה הקפואה לבין תנועות האוכלוסייה האינואיטית, Boas חי שנה שלמה בקרב האינואיט, שיתף בתנאי חייהם, למד את שפתם וסייר במסלוליהם. שקיעה זו רעדה את הנחותיו המוקדמות. הוא גילה אצל אנשים אלה, שהמדע האירופי סיווג כ"פרימיטיביים", אינטליגנציה, רציונליות ועושר תרבותי שאינם נופלים משלו. לפי פרשני יומני Baffin שלו, ניסיון זה שכנע אותו שערכו של אדם אינו נמדד לא בגזעו ולא במידת ה"ציוויליזציה" הטכנית שלו [University of Toronto Press, Franz Boas among the Inuit of Baffin Island].

משהייה זו הביא עמו לא רק נתונים גיאוגרפיים ואתנוגרפיים, אלא גם אמונה פילוסופית: האחדות הנפשית של המין האנושי. ההבדלים בין העמים לא נבעו מכישרונות בלתי שווים, אלא מהיסטוריות, סביבות ומסורות שונות. הניסיון האינואיטי, ולא התאוריה שנוצקה בחדרי חדרים, הוא שהיווה את הבסיס לרלטיביזם התרבותי הבואסיאני.

כמה שנים לאחר מכן, פנה Boas את תשומת לבו לחוף הצפון-מערבי של אמריקה ולעמים האמריקאים הילידים, ובמיוחד ל-Kwakiutl (Kwakwaka'wakw) של קולומביה הבריטית, שאותם חקר במשך עשרות שנים. <cite index="3-1">היקף מחקר זה ניכר באוספים הצילומיים והתיעודיים הנרחבים השמורים כיום, בין היתר במוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע (AMNH).</cite> בסיועם של שותפים ילידים, ובמיוחד של George Hunt, אסף Boas כמות ניכרת של טקסטים, סיפורים ותצפיות, ובכך הניח את היסודות לאתנוגרפיה הקשובה לקולם של העמים הנחקרים עצמם.

מהגר לארצות הברית, שם עשה את עיקר קריירתו, פעל Boas להקנות לאנתרופולוגיה האמריקאית בסיסים מוסדיים איתנים. לאחר שעבד עבור מוזיאונים ועבור הפרויקט האתנוגרפי הגדול של המוזיאון האמריקאי להיסטוריה טבעית, קיבל קתדרה באוניברסיטת Columbia, שם לימד במשך כארבעה עשורים [Columbia University Archives].

ב-Columbia הפעיל Boas את השפעתו המתמשכת ביותר, לא רק דרך כתביו, אלא דרך עיצוב דור שלם של חוקרים. על פי מקורות אקדמיים, הוא חינך ישירות את רוב מייסדי האנתרופולוגיה האמריקאית של המאה העשרים: Alfred Kroeber, Robert Lowie, Edward Sapir, Ruth Benedict, Margaret Mead, וכן Zora Neale Hurston נמנו בין תלמידיו או חסידיו הקרובים [Discover Magazine ; Columbia University]. בית ספר זה, שכונה "האנתרופולוגיה הבואסיאנית", הפיץ בכל רחבי היבשת את עקרונות מורו: עליונות העבודה השדה, הזהירות כלפי הכללות אבולוציוניסטיות, והרעיון שכל תרבות יש להבינה לפי תנאיה שלה.

סמכותו של Boas השתרעה גם על ארגון הדיסציפלינה. הוא תרם לעיצוב כתבי העת, האגודות המלומדות והמחלקות האוניברסיטאיות שהפכו את האנתרופולוגיה האמריקאית למדע עצמאי. דרך תלמידיו, ובמיוחד דרך יצירותיהן הנרחבות של Mead ושל Benedict, זכה הרלטיביזם התרבותי הבואסיאני לחדור לקהל הרחב ולעצב מחדש את האופן שבו החברות המערביות חשבו על השוני האנושי. ניתן לאמר, ללא הגזמה, ש-Boas לא היה רק חוקר גדול, אלא מייסד מסורת אינטלקטואלית.

היצירה המרכזית של Boas, זו המסכמת את מאבקו, ראתה אור בשנת 1911. <cite index="1-1">Boas פרסם את The Mind of Primitive Man, חיבור שבו ערער על יסודות הגזענות המדומה-מדעית של תקופתו.</cite>

בספר זה תקף Boas באופן שיטתי את שלושת עמודי התווך של החשיבה הגזענית הרווחת: זיהוי הגזע, השפה והתרבות זה עם זה; הטענה הנחזית בדבר מתאם בין תכונות גופניות לכישורים מנטליים; והרעיון כי עמים "פרימיטיביים" נחותים מבחינה שכלית. לכל אחד מאלה הציב נתונים כנגד. מחקריו האנתרופומטריים על ילדי מהגרים, שנערכו עבור ועדה ממשלתית, הראו כי תכונות גופניות שנחשבו תורשתיות ויציבות — כגון צורת הגולגולת — משתנות למעשה בהתאם לתנאי החיים ולסביבה [Encyclopaedia Britannica]. ממצא זה חתר תחת יסודה של האנתרופולוגיה הגזענית.

טיעונו המרכזי של Boas ניתן לסיכום כך: מה שמיוחס ל"גזע" נובע באמת מן התרבות ומן ההיסטוריה. ההבדלים הנצפים בין קבוצות אנושיות אינם משקפים כל היררכיה של כישורים מולדים, כי אם את גיוון המסלולים ההיסטוריים. טענה זו, המתקבלת היום כמובנת מאליה, הייתה בזמנה מהפכנית ורדיקלית עמוקות. היא חימשה את המאבק האינטלקטואלי נגד הפרדה גזעית, נגד האאוגניקה, ונגד חקיקת ההגבלות על ההגירה שתיאורטיקנים גזעיים הצדיקו בשם המדע.

אין להפריד בין מאבק זה לבין ניסיונו האישי של Boas. האיש שחווה אנטישמיות בנעוריו בגרמניה הקדיש את מדעו להוכחת אבסורדיותה של כל היררכיה גזענית. הזיכרון של הנחלה היהודית וארכיון ההוכחה המדעית נפגשים כאן ביצירת הפרכה אחת ומשותפת.

שנותיו האחרונות של Boas היו מסומנות בשובן הטראגי של דאגות נעוריו. בשנות ה-1930, גרמניה שאותה עזב שקעה בגזענות המדינה. הנאציזם הפך את אותן דוקטרינות גזעניות שאותן הקדיש Boas את חייו להילחם בהן לעקרונות שלטון ולכלי רדיפה, ובמיוחד כנגד היהודים.

Boas, בגיל מופלג, הכפיל את מחויבותו. הוא שם את מוניטין המדעי שלו לשירות גינוי פומבי של תיאוריות הגזע הנאציות, חתם על מניפסטים, גייס את קהילת החוקרים והגן על חופש האקדמיה שהיה בסכנה. לפי הביוגרפיות, ספריו נשרפו בגרמניה, ושמו הפך בעיני הנאצים לסמל של המדע ה"יהודי" המואס [Biography.com]. החוקר שפתח את דרכו המקצועית במדידת צבע הים סיים אותה כלוחם, בנשק השכל, כנגד הברבריות שאיימה על בני עמו.

מותו היה, מבחינה זו, כמעט סמלי. Franz Boas נפטר ב-21 בדצמבר 1942, בניו יורק, בעקבות התקף לב שפקד אותו במהלך ארוחת צהריים — באותה שעה ממש, מסורת היסטוריית הדיסציפלינה מספרת, שנשא דברים על הצורך להילחם בגזענות [Encyclopaedia Britannica]. האנתרופולוג Claude Lévi-Strauss, שנכח באותו יום, היה עד לרגעיו האחרונים. כך מת, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, האיש שעשה את המאבק בדעות הקדומות הגזעניות למפעל חייו כולו.

דמותו של Franz Boas ניתנת לקריאה כסינתזה מופתית בין היסטוריה אינטלקטואלית לבין היסטוריה דיאספורית. נולד למשפחה יהודית גרמנית משוחררת, קיבל השכלה במדעים המדויקים, התגייר לאתנוגרפיה דרך חוויית הארקטיקה, ייסד בארצות הברית דיסציפלינה ובית ספר מחשבתי, והפך את הפרכת הגזענות המדעית לליבת יצירתו. מורשתו עצומה: מושג התרבות כמציאות אוטונומית, בלתי ניתנת לצמצום לביולוגיה; הרלטיביזם התרבותי; הדרישה לעבודת שדה; והאמונה — שהפכה למכוננת במדעי החברה — באחדות הנפשית של המין האנושי.

חשוב להזכיר כי מאבק מדעי זה היה גם מאבק קיומי. האיש שחווה אנטישמיות בנעוריו, ושראה את ארץ מולדתו נכנעת לגזענות ממלכתית, הקדיש את כל חייו להצבת קפדנות ההוכחה מול תאוות השנאה. במובן זה, יצירתו של Boas שייכת במלואה להיסטוריה של הדיאספורות היהודיות ותרומתן למחשבה המודרנית: היא מעידה על הדרך שבה ניסיון האפליה יכול להתעלות לאוניברסליזם מלומד, המוצב לשירות כל העמים. הדורות הבאים, בכנותם אותו "אבי האנתרופולוגיה התרבותית", הכירו בו כאחד — הן כמדען הן כאיש מצפון.