Caro, Jacob

ליצור את הספר הגדול עם הבינה המלאכותית שלנו

רישום היסטוריה · נאמן, לא בעלים

Historien allemand, né à Gnesen, dans la province de Posen, en 1836, fils de Joseph Ḥayyim Caro. Après des études à Berlin et à Leipsic, il se fit remarquer par son ouvrage Das Interregnum Polens im Jahr 1586, paru à Gotha en 1861, puis reprit la continuation de l'histoire de la Pologne de Röppel, à laquelle il contribua à partir de 1863 ; nommé privat-docent à Iéna en 1863, puis professeur assistant, il fut appelé en 1869 à une chaire d'histoire à l'université de Breslau, où il est professeur depuis 1882. Sa réputation repose principalement sur ses recherches en histoire de la Pologne.

ספר גדול בכתיבה

לספר גדול זה אין עדיין פרקים שפורסמו. הפרקים — שכל אחד מהם נושא את הרובד שלו, את מעמדו האפיסטמי ואת מקורותיו — יתווספו במהלך ההעשרה העריכתית והיצירה הנעזרת.

ימי הספר הזה

לספר זה עדיין אין יום זיכרון. המקורות המתעדים את Caro, Jacob נותנים שנים ומאות שנים, לעולם לא יום; אנו לא משדכים אותו.

תאריך המוכר לכם — הזכרון, הילולה, יום השנה של עזיבה? תנו לו את יומו

ערך מתוך ה־Jewish Encyclopedia (1901–1906)

הטקסט מובא כפי שפורסם לפני יותר ממאה שנה. הנתונים שבו, השיפוטים וה״היום״ שלו שייכים לזמנו, לא לזמננו.

CARO, JACOB

ערך זה טרם תורגם: הוא מוצג בצרפתית.

Historien allemand ; né à Gnesen, province de Poznanie, Prusse, le 2 février 1836 ; fils de Joseph Ḥayyim Caro. Après plusieurs années d'étude assidue aux universités de Berlin et de Leipzig, il attira une attention considérable par son ouvrage, « Das Interregnum Polens im Jahr 1586, oder die Häuser Zborowski und Zamojski », Gotha, 1861 ; et il fut immédiatement chargé de la continuation de l'histoire de Pologne de Röppel dans la série des « Geschichten der Europäischen Staaten », éditée par Heeren et Ukert, et publiée à Gotha. Jacob Caro contribua aux vol. ii.-v. (1863-88) de cette œuvre monumentale.

Avant de publier les résultats de ses recherches, il entreprit plusieurs voyages étendus à travers la Galicie et le sud de la Russie, et à son retour en Allemagne en 1863, il fut nommé privat-docent à l'Université de Jena. Peu après, sur invitation de la grande-duchesse Helena de Russie, il l'accompagna dans ses voyages et fut pendant quelque temps attaché à sa suite à Saint-Pétersbourg. Plus tard, il fut promu au poste de professeur assistant à l'Université de Jena ; et en 1869, il fut appelé par l'Université de Breslau pour occuper une chaire spéciale d'histoire. Depuis 1882, il occupe le poste de professeur à cette institution.

Sa réputation repose principalement sur ses recherches dans l'histoire de Pologne. Parmi ses œuvres, outre celles déjà mentionnées, on trouve : « Liber Cancellariæ Stanislai Ciolek : Ein Formelbuch der Polnischen Königskanzlei aus der Zeit der Hussitischen Bewegung », 2 vol., Vienne, 1871-74 ; « Aus der Kanzlei Kaiser Siegmunds », Vienne, 1879 ; « Beata und Halszka: Eine Polnisch-Russische Geschichte aus dem 16. Jahrh. », Breslau, 1880 ; « Lessing und Swift: Studien über Nathan den Weisen », Jena, 1869 ; « Das Bündnis zu Canterbury: Eine Episode aus der Geschichte des Konstanzer Konzils », Gotha, 1880 ; « Ueber eine Reformationsschrift des 15. Jahrh. », Danzig, 1882 ; « Johannes Longinus: Ein Beitrag zur Litteraturgeschichte », Jena, 1863 ; « Catherina II. von Russland », Breslau, 1876.

לקריאת הערך המקורי