Mocatta

לינאז' Mocatta שייכת לאותה קבוצת משפחות ספרדיות אשר, לאחר שגורשו מחצי האי האיברי בעקבות הגירושים והרדיפות האינקוויזיטוריאליות, בנו מחדש בנמלי צפון-מערב אירופה — Amsterdam, Hamburg, Bordeaux, ולבסוף London — רשתות של מסחר, ידע ואדיקות. השם עצמו נושא את זכרה של נדודים אלה: הוא שייך לרישום האונומסטי של הנוצרים הישנים הכפויים, אותן משפחות יהודיות-פורטוגליות שזהותן נבנתה מחדש בגלוי ברגע שהגיעו לאדמה סובלנית. כפי שהראתה ההיסטוריוגרפיה של הדיאספורה הספרדית המערבית, לינאז'ות אלו יצרו "אומה" ממש בפיזורה, מאוחדת על ידי השפה הפורטוגלית, הנוסח, ברית הנישואין והסולידריות המסחרית [Trivellato, 2009].

ההיסטוריה של Mocatta נרשמת בעקבות שיבת היהודים לאנגליה. לאחר שגורשו מהממלכה בשנת 1290 על ידי Edward I, לא הותר ליהודים לשוב אליה אלא באמצע המאה השבע-עשרה, בזכות פנייתו של Menasseh ben Israel אל Oliver Cromwell והסבילות שנוצרה בפועל תחת ה-Protectorat ולאחר מכן ה-Restauration. במסגרת זו מופיעה משפחת Mocatta בלונדון, שתאריך הגעתה נקבע מסורתית בשנת 1671 — אחת מהלינאז'ות היהודיות הוותיקות ביותר שהתבססו ברציפות בבירה האנגלית. הספר הנוכחי שואף להבחין, בחומר העומד לרשותנו, בין מה שנשען על ארכיון מתועד, מה שמשתייך לזיכרון המועבר בנתיב הדורות, ומה שנותר השערה עורכית זהירה.

מסלולה של Mocatta ממחיש מודל מרשים: זה של משפחה סוחרת אשר, מבלי לנתק מעולם את נאמנותה הדתית, ידעה להשתלב במוסדות הפיננסיים של ה-City of London תוך שנותרת אחד מעמודי התווך של בית הכנסת הספרדי-פורטוגלי של Bevis Marks. מתיווך הזהב והכסף ועד לפילנתרופיה ולאוריינטליזם המלומד, Mocatta מציעה תמצית מרתקת של ההרפתקה הספרדית על אדמת בריטניה.

המקורות הרחוקים של משפחת Mocatta אובדים בערפל ההמרות הכפויות שפקדו את יהודי חצי האי האיברי במאות ה-XIV וה-XV. המסורת המשפחתית, כמו זו של בתים יהודיים-פורטוגליים רבים בלונדון, קושרת את הלינייה לאותם conversos שנותרו בסתר נאמנים לאמונת אבותיהם ובסופו של דבר ברחו מבית הדין של האינקוויזיציה אל ארצות שבהן יוכלו לשוב ליהדות בגלוי. דפוס זה — הגלות האיברית, העצירה בנמל מקלט, ה"שיבה" הרשמית לבית הכנסת — מהווה את המטריצה המשותפת של כלל ה-Nação הפורטוגיזית [Wachtel, 2001].

ההיסטוריוגרפיה הראתה עד כמה היו מסלולים אלה מפותלים: משפחות שנפרדו בין כמה ערים, זהות כפולה שנשמרה לעיתים על פני שתי דורות, ושחזור סבלני של זיכרון יהודי מתחת לאצטלה הנוצרית [Wachtel, 2001]. Béatrice Leroy תיארה פיזור זה כ"הרפתקה" ממש, במובן זה שהוא חייב את המשפחות הספרדיות להמציא עוגנים חדשים, מן המגרב ועד לאירופה האטלנטית [Leroy, 1986]. לגבי Mocatta, המסורת מצביעה על מסלול שעבר דרך הפרובינציות המאוחדות או הנמלים האטלנטיים לפני ההתיישבות האנגלית; בהיעדר מסמך מייסד בלתי מעורער הנגיש לנו, שלב זה נוגע יותר לזיכרון המועבר מאשר לארכיון המבוסס, ואנו מתעדים אותו ככזה.

מה שנותר בטוח הוא שייכותם של Mocatta לאותה אליטה סוחרת ספרדית שניהלה סחר למרחקים תוך הישענות על אמון, קרבת משפחה וסולידריות דתית. Francesca Trivellato ניתחה בדיוק רב את מנגנון ה"היכרות בין זרים": סוחרים יהודים הקשורים בכתב מקצה לקצה של הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, שהיו מסוגלים לקשור עסקים עם שותפים מכל הדתות תוך שמירת הלכידות הפנימית של הדיאספורה שלהם [Trivellato, 2009]. Mocatta של לונדון, סוחרי מתכות יקרות ואבנים, משתלבים בדיוק בעולם זה שבו החליפו אלמוגים, יהלומים, מטילים ושטרי חליפין בהיקף של רשת עולמית.

משפחת Mocatta נמנית עם הייחוסים היהודיים הוותיקים ביותר שהשתקעו בלונדון עם חידוש הישיבה. המסורת קובעת את שנת 1671 כמועד השתרשותה בדור הראשון של הקהילה הספרדית-פורטוגזית (Sahar Asamaim) שהוקמה מחדש בבירה [Encyclopaedia Judaica]. קהילה זו, שהייתה עדיין צנועה ושקטה בימי Charles II, כללה משפחות ממוצא איברי שעסקו במסחר בינלאומי, אשר ייסדו את בית הכנסת הראשון שלהן ב-Creechurch Lane טרם הקמת המבנה הקבוע ב-Bevis Marks.

בית הכנסת Bevis Marks, שהוקדש בשנת 1701, נותר בית הכנסת העתיק ביותר באנגליה שעדיין פעיל [Jewish Encyclopedia]. בני Mocatta נמנו מראשיתו עם חברי המייסדים ועם נדיבי הקהל, ושמם מופיע בפנקסי הקהילה ובמוסדות הנהגתה (Mahamad) לאורך הדורות [Jewish Encyclopedia]. נוכחות מוסדית רצופה זו — כהונות פרנסים, תרומות ושירות לציבור — הפכה את המשפחה לאחד מאושיות היהדות הספרדית בלונדון במשך יותר משני מאות שנה.

ההשתרשות ב-Bevis Marks לא הייתה דתית בלבד: היא הייתה אחת ובלתי נפרדת מהחיים הכלכליים. קהל הפורטוגזים בלונדון תפקד כמסגרת עסקית לא פחות מאשר כמסגרת תפילה, ובתוכה נרקמו ברית נישואין ושותפויות מסחריות. בני Mocatta, באמצעות נישואיהם עם משפחות ספרדיות מובילות — ובהן Goldsmid, Lindo, Montefiore ו-Mendes da Costa — טוו רשת קרבה צפופה שעיצבה את האצולה היהודית האנגלית המתהווה. תופעת האנדוגמיה הסלקטיבית הזו, האופיינית לאליטות הספרדיות המערביות, הבטיחה בד בבד את העברת ההון, את הלכידות הדתית ואת ההשפעה הקולקטיבית [Trivellato, 2009].

התרומה המתמשכת ביותר של משפחת Mocatta להיסטוריה הכלכלית טמונה בבית התיווך שלהם במתכות יקרות, שהפך לאחת המשרדות הוותיקות ביותר ב-City of London. שורשי המיזם נעוצים בסוף המאה ה-17; עם הזמן נשא שם המסחר Mocatta & Goldsmid, לאחר שנקשר למשפחת Goldsmid, שושלת ספרדית מובהקת אף היא [Encyclopaedia Judaica]. הבית הפך לסוכן המוסמך לזהב ולכסף (bullion broker) של Banque d'Angleterre, עמדה אסטרטגית שהציבה אותו בלב המערכת המוניטרית הבריטית [Encyclopaedia Judaica].

תפקיד המתווך בזיכיון הלינגוטים קשר את המשרד ישירות לסחר העולמי במתכות יקרות: כסף מהעולם החדש, זהב העובר דרך הנמלים האטלנטיים, ותזרימים שהושכו על ידי חברת הודו המזרחית. הסוחרים הספרדים רכשו, כבר בעת החדשה המוקדמת, מומחיות מוכרת בסחר בחומרים יקרי ערך וביהלומים, פרי רשתות היבשת חוצות-הארצות שלהם [Trivellato, 2009]. בית Mocatta ירש והמשיך את ההתמחות הזו, והפך למתווך בלתי-נמנע בין היצרנים, המזקקים ובנק ההנפקה.

אריכות ימיו של המשרד יוצאת דופן בדברי הימים הפיננסיים הבריטיים: עבר מדור לדור בתוך המשפחה, ואחר כך נקשר לאורך זמן לשם Goldsmid, חצה את המאות ה-18, ה-19 וה-20 תוך שמירה על קשריו המועדפים עם Banque d'Angleterre ומאוחר יותר עם קביעת מחיר הזהב ב-London [Encyclopaedia Judaica]. רציפות זו עושה את Mocatta & Goldsmid לעד ייחודי לשילובן של האליטות הספרדיות במנגנוני הפיננסים האנגלי — שילוב כלכלי שקדם בהרבה לשחרור הפוליטי המלא של היהודים הבריטיים, שהושג רק באמצע המאה ה-19.

מעבר למסחר, נתנה השושלת דמויות של חכמה ולמדנות. Moses Mocatta (1768–1857), סוחר שפרש מעסקיו, הקדיש את מחציתה השנייה של חייו לעיון בכתבים ולפולמוס דתי כמגן היהדות. הוא ידוע בעיקר בזכות תרגומו והפצתו באנגלית של יצירות פולמוס אנטי-נוצרי הנובעות מן המסורת הספרדית, ובכלל זה גרסה של חיבורו הפולמי המפורסם של Isaac Orobio de Castro וכתבים נוספים שנועדו לסתור את טענות המיסיונרים המבקשים לפעול להמרת הדת [Jewish Encyclopedia].

פעילותו משתלבת ברגע היסטורי מדויק: עם עלייתן, בראשית המאה התשע-עשרה, של אגודות נוצריות להמרת יהודים, אשר עוררו בתגובה ספרות התנצלות יהודית שביקשה להגן על שלמות האמונה. Moses Mocatta נטל חלק במאמץ אינטלקטואלי זה, ושם את בקיאותו ואת הונו לשירות הנחלת מורשת טקסטואלית ספרדית. הוא היה אף אחד ממייסדיהן ומתומכיהן של מוסדות לימוד בתוך הקהילה היהודית-אנגלית [Jewish Encyclopedia]. דמותו ממחישה את הרצף, האופייני לאליטות הספרדיות, שבין ההצלחה במסחר ובין המעורבות בעולם הדעת — הסוחר הלמדן, טיפוס חברתי שניתן למצוא אותו מ-Amsterdam ועד Livourne [Trivellato, 2009].

דרכו מתגלה גם הממד השושלתי של ההעברה התרבותית: Moses Mocatta היה דודו-רבא ומקור השראתו של הדמות המפורסמת ביותר בשושלת, Frederic David Mocatta, שלו מוקדש הפרק הבא.

Frederic David Mocatta (1828–1905) מגלם את שיא הנוכחות הציבורית של המשפחה. שותף בבית המסחר המשפחתי, פרש ממנו בגיל צעיר יחסית כדי להקדיש עצמו לפילנתרופיה ולמחקר, ומיצה את הונו לטובת סיבות אין-ספור, יהודיות ושאינן יהודיות, באנגליה ובחוץ לארץ [Encyclopaedia Judaica]. נדיבותו, שהופעלה לרוב בשקט ובצניעות, הפכה אותו לאחת הדמויות המוערכות ביותר של יהדות אנגליה הוויקטוריאנית.

Frederic David Mocatta היה תומך פעיל במחקר ההיסטורי על היהדות. הוא נמנה עם מקדמי Jewish Historical Society of England, שנוסדה בשנת 1893, ועודד את חקר תולדות יהודי אנגליה וחצי האי האיברי [Encyclopaedia Judaica]. ספרייתו העשירה, שהוקדשה להיסטוריה היהודית ולתפוצות הספרדיות, הועברה בצוואה לשירות המחקר; לאחר שאורגנה כאוסף עצמאי, הפכה Mocatta Library לכלי מרכזי בחקר היהדות בלונדון, ומשויכת כיום ל-University College London [Encyclopaedia Judaica]. הוא תמך אף במפעלי צדקה הנוגעים לקהילות ספרדיות בים התיכון ובמזרח, נאמן לתודעה הדיאספורית שחיברה את יהודי המערב אל אחיהם הפזורים בתפוצות.

ספרו על יהודי ספרד ופורטוגל ועל האינקוויזיציה נותר עדות לעניין המלומד שנשאה אותה אליטה כלפי שורשיה האיבריים שלה [Jewish Encyclopedia]. בדמותו נפגשים שני מורשות הלינאז': השגשוג שנרכש בסחר במתכות יקרות, והנאמנות לזיכרון הספרדי שאותו ביקשו עתה לתעד באורח מדעי. Frederic David Mocatta מגשר כך בין הזיכרון המועבר ממקורות המארנים ובין ההיסטוריה המבוססת על הארכיון — ומבשר את הגישה העומדת ביסוד הספר הנוכחי.

המסלול של משפחת Mocatta אינו מובן אלא כשהוא מוטבע במארג הרחב יותר של הדיאספורה הספרדית המערבית. הצלחתם הלונדונית הייתה פרי מערכת יחסים שהשתרעה מ־Amsterdam ועד Livourne, מ־Bordeaux עד האנטילים והעולם החדש, שם שמרה ה"אומה" הפורטוגזית על סוכנים, שותפים וקרובי משפחה [Trivellato, 2009]. מבנה רשתי זה, המושתת על אמון וברית, מסביר את יכולתן של משפחות כמו Mocatta לפעול במסחר למרחקים גדולים מאוד בתחום המתכות והאבנות היקרות.

ההיסטוריוגרפיה האחרונה גם הזכירה, בדקדוק ובעדינות, כי חוגי הסוחרים הספרדים בעת החדשה היו שותפים לזרמים הגדולים של המסחר האטלנטי, מבלי שיש לייחס להם את התפקיד המוגזם שייחסו להם ייצוגים מסוימים; עבודותיהם של Eli Faber ושל Jonathan Schorsch תרמו לכינון, בנקודה זו, האיזון התיעודי מול הקלישאות [Faber, 1998] [Schorsch, 2004]. עבור משפחת Mocatta, שמומחיותה נותרה תיווך המתכות המוניטריות לשירות Banque d'Angleterre, ליבת הפעילות הייתה שייכת לעולם הפיננסים הלונדוני יותר מאשר למסחר הקולוניאלי הישיר [Encyclopaedia Judaica]. כאן בדיוק מגיבים זה לזה הזיכרון המשפחתי והארכיון: המסורת של בית ספרדי גדול המוקדש לזהב ולכסף מאוששת על ידי התיעוד המוסדי, בעוד שהקווים המדויקים של הדורות הראשונים נותרים חלקית בגדר השערה.

מורשתה של משפחת Mocatta נמדדת לבסוף בחותמם המתמשך: בית מסחר פיננסי רב־מאות שנים, ספרייה מלומדת, שותפות מייסדת בתולדות היהדות האנגלית, ושושלת של אנשים המשלבים עסקים, יראת שמיים ועריכה. דרכם ניתן לקרוא בשלמותו מודל שלם של שילוב ספרדי — כלכלי קודם לפוליטי, קהילתי לא פחות מאינדיבידואלי — [Encyclopaedia Judaica].

מגלות האיברים של המרנים אל לב המרכז הפיננסי של ה-City of London, משרטטת שושלת Mocatta אחת מן המסלולים המפוארים ביותר של הגולה הספרדית המערבית. שהשתקעה בלונדון עוד בשנת 1671, נאמנה במשך יותר משני מאות שנה לבית הכנסת של Bevis Marks, ידעה לשלב את ההצלחה המסחרית הנשגבת ביותר — בית Mocatta & Goldsmid, ברוקר המתכות היקרות של בנק אנגליה — עם מחויבות מתמדת ללימוד, להגנה על היהדות ולפילנתרופיה [Encyclopaedia Judaica] [Jewish Encyclopedia].

שתי דמויות מסכמות מורשת זו: Moses Mocatta, הסוחר שהפך למגן נאור של אמונתו, ו-Frederic David Mocatta, הפילנתרופ וההיסטוריון שספרייתו ממשיכה לשרת את המחקר. בין הזיכרון המועבר של המוצאות האיבריות — שבטבעו קטוע וחלקית השערתי — לבין ההיסטוריה המבוססת היטב של שילובם בפיננסים ובמוסדות היהודיים האנגליים, מציעים ה-Mocatta קרקע מופתית להיסטוריון הגולה. שמם נשאר קשור הן לזהב של לונדון והן למורשת הרוחנית של יהדות ספרד, עדות מתמשכת לפוריות ההרפתקה הספרדית על אדמת בריטניה [Leroy, 1986] [Trivellato, 2009].