משפחת Buenos Hombres

האונומסטיקה היהודית של צפון אפריקה מתאפיינת במגוון יוצא דופן של שכבות לשוניות: עברית, ארמית, ערבית, ברברית, ספרדית, פורטוגזית ואיטלקית. שמות המשפחה הנגזרים מקסטיליאנית ומפורטוגזית מעידים על התרומה המסיבית של גולי חצי האי האיברי בעקבות גירושי 1492 (ספרד) ו-1497 (פורטוגל). כפי שהראו עבודותיהם המכוננות של Laredo ושל Eisenbeth, חלק ניכר משמות המשפחה של יהודי מרוקו שומר על זיכרון מוצאם ההיספני [Laredo, 1978] [Eisenbeth, 1936].

השם Buenos Hombres משתייך ללא ספק לקטגוריה האיברית. הוא מורכב מהתואר bueno (״טוב״) ברבים ומהשם hombre (״איש״), ויוצר את הצירוף buenos hombres, ״האנשים הטובים״. משמעות זו מובאת במפורש על ידי Toledano בHistoire de familles שלו [Toledano, 1999]. הצורה ברבים, יוצאת דופן לשם משפחה, ראויה לתשומת לב: רוב השמות ההיספניים המתועדים בקרב יהודי צפון אפריקה נגזרים אם מטופונימים (Tolédano, מטולדו; Corcos, Sevilla), אם מכינויי יחיד, ואם ממקצועות או מתכונות אישיות.

שמות משפחה המבטאים תכונה מוסרית או פיזית — הנקראים ״שמות שבח״ או ״כינויים״ — מהווים משפחה אונומסטית מוכרת היטב. לרוב הם נובעים מכינוי מחמיא שניתן לאחד מן האבות ונעשה לאחר מכן תורשתי. בהקשר זה, Buenos Hombres ייצטרף לשמות כגון Bueno או Buenavida, המתועדים אף הם בתחום הספרדי [Laredo, 1978]. המרתו של כינוי שכזה לשם משפחה קולקטיבי היא תופעה קלאסית של האנתרופונימיה של ימי הביניים ועידן המודרניות הקדומה, שבה מכונה הקבוץ המשפחתי על פי המידה הטובה המיוחסת למייסדו.

יש להצביע עם זאת על כיוון אטימולוגי והיסטורי הראוי לעיון, מבלי להיסחף לפרשנות יתר. באוקסיטניה ובקטלוניה של ימי הביניים, הכינוי bons homes (אוקסיטנית) או bons hommes ציין את ה״שלמים״ הקתארים — בני הסוד של הקתאריזם. הומונימיה זו הזינה, בחלק מן המסורות ובהשערות אחדות של חוקרים, את הרעיון של העברת כינויים של מחאה דתית. ואולם, אין בין המקורות האונומסטיים של יהדות מגרב דבר המאפשר לבסס קשר בין שם המשפחה היהודי Buenos Hombres לבין אוצר המילים הקתארי: הזהירות מחייבת לראות בהתכנסות זו צירוף מקרים סמנטי, ולא פיליאציה מוכחת. Toledano עצמו אינו מזכיר זאת כלל, ומייחס את השם למשמעותו המחמיאה הפשוטה בקסטיליאנית [Toledano, 1999].

כדי להבין כיצד שם קסטיליאני השתרש על אדמת מרוקו, יש לשוב אל הטראומה המכוננת הגדולה של יהדות ספרד: גירוש 1492. צו האלהמברה, שנחתם בידי המלכים הקתוליים Ferdinand ו-Isabelle, הכריח את יהודי ספרד להמיר את דתם או לצאת לגלות. עשרות אלפים מהם פנו למגרב, ובמיוחד למרוקו, שם הקימו את קהילת המגורשים (megorachim) — הנבדלת מן התושבים (toshavim), היהודים המיושבים מעת ברום עולמם ובעלי מנהג מגרבי מובהק [Chouraqui, 1985] [Hirschberg, 1981].

ה-megorachim השתקעו בעיקר בFès, בTétouan, בSalé, בMeknès ובערים הגדולות של הצפון והפנים הארץ. הם הביאו עמם את לשונם — הקסטיליאנית, שממנה עתידה הייתה לצמוח החקיטיה, הספרדית-היהודית של מרוקו הצפונית —, את מנהגיהם המשפטיים (התקנות של קסטיליה, שנפסקו בFès כבר בראשית המאה ה-16), ואת שמות משפחתם ההיספניים. בכור היתוך זה נטועה, על-פי הנראה, הופעת השם Buenos Hombres על אדמת מרוקו, המתועדת אצל Toledano במאה ה-16, כלומר בדיוק בדור שלאחר הגירוש [Toledano, 1999].

תולדות יהודי מרוקו באותה תקופה הן סיפורה של קהילה פורחת כאחד ופגיעה כאחד. תחת שושלות הסעדים ולאחריהם הענף העלווי, נהנו היהודים ממעמד הד'ימים — בני חסות הכפופים להגבלות ולמס מיוחד, הג'זיה — אך השתתפו ביד רחבה במסחר, במלאכה, בדיפלומטיה ובמימון. Fès בפרט נותרה לאורך כל המאה ה-16 מרכז אינטלקטואלי ורבני מן השורה הראשונה, ומלאחה (השכונה היהודית), שנוסדה כבר ב-1438, כלכלה אוכלוסייה צפופה ורבת חכמה [Hirschberg, 1981] [Chouraqui, 1985].

בסביבה שכזו, שם משפחה כBuenos Hombres היה חולף בין דפי הפנקסים הקהילתיים, שטרות הרבנים (כתרות), גלילות המס ורשימות הנישומים. אזכורו אצל Toledano — המבסס את דבריו על שיטת בירור מקיפה של מקורות תיעודיים ומאגרי שמות קדומים — מעיד שהשם אכן נשא על ידי אנשים ממש, אף שתפוצתו נותרה, על-פי כל הסימנים, דלה [Toledano, 1999] [Toledano, 2003].

כמעט כל מה שניתן לקבוע בוודאות על Buenos Hombres נשען על סמכות אחת בלבד: האינוונטר האונומסטי הגדול של Joseph Toledano. יצירה זו, פרי עבודת איסוף שנמשכה עשרות שנים, מונה אלפי שמות של משפחות יהודיות מצפון אפריקה, ומפרטת לגבי כל אחד מהם את האטימולוגיה, האזור שבו נמצאה עדות לשמו, ואת הדמויות הבולטות שנשאוהו — ככל שניתן לבררן [Toledano, 1999].

הכללתו של Buenos Hombres ברשימה זו מהווה את הבסיס התיעודי של ערכנו זה. היא ממקמת את השם בין שמות המשפחה ההיספאניים המעוּדים במרוקו במאה השש-עשרה. סוג זה של אזכור נוצר בדרך כלל מהצלבת מקורות אחדים: פנקסי קהילות, שטרות נוטריוניים רבניים, רשימות משפחות מגורשי ספרד השמורות בארכיוני הקהילות הגדולות, וחיבורים אונומסטיים קודמים — ובראשם אלה של Laredo, שהמסה על האונומסטיקה היהודית-מרוקאית משנת 1978 נותרת הפסגה המלומדת שבתחום [Laredo, 1978].

כאן מתרחשת הצטלבות אמיתית בין זיכרון לארכיון. מצד אחד — המסורת הבעל-פה והמשפחתית, שיכלה להעביר את זכרו של אב קדמון שכּוּנה "האיש הטוב" או "האנשים הטובים"; מצד שני — יובשן של הרשימות התיעודיות, שאינן מתעדות אלא שם בין שמות רבים, ללא סיפור וללא גנאלוגיה מפורטת. בהיעדר דמויות מזוהות — שכן אין רב ידוע, סוחר מפורסם או דיין הנושא שם זה במיבחרי הביוגרפיה — נמלטת שושלת Buenos Hombres מן השחזור הגנאלוגי המדוקדק שאפשרי לגבי שמות משפחה אחרים.

העדרות זו כשלעצמה טעונת משמעות. היא מעידה על משפחה מצומצמת מבחינה מספרית, נטולת שושלת רבנית או מסחרית בעלת שם, ולפיכך כזו שסיכוייה להשאיר חותם מתמשך במקורות הנרטיביים הם מועטים. Toledano עצמו, בכך שלא פיתח את הערך מעבר לאטימולוגיה ולתיארוך, מאשר בעקיפין נדירות זו [Toledano, 1999]. השם שייך אפוא למה שהאונומסטיקאים מכנים שמות משפחה "הנכחדים", שעקבותיהם הולכים ודועכים עד להיעלמות.

כדי למקם את Buenos Hombres בסביבתם, יש לתאר את המנגנונים שבאמצעותם עברו ושונו שמות המשפחה היהודיים במגרב. הקהילה היהודית המרוקאית, שהתארגנה סביב בית הכנסת, בית הדין הרבני (bet din) והמוסדות הצדקתיים (hevrot), תיעדה בקפידה לידות, נישואין, פטירות ועסקאות. שמות המשפחה מילאו בה תפקיד משפטי וחברתי מהותי [Toledano, 2003] [Hirschberg, 1981].

ואולם, יציבות שמות המשפחה לא הייתה מוחלטת. שם אחד יכול היה לקבל גרסאות כתיב שונות (עבריות, ערביות, לטיניות בהתאם לסופרים), תרגומים או עיבודים. שם ספרדי כגון Buenos Hombres עשוי היה, במהלך הדורות ובמגע עם הערבית המדוברת או העברית, לעבור שינויים, ואף להיות מוחלף בשם שקול-ערך מבחינה סמנטית. חוקרי האונומסטיקה תיעדו מקרים רבים שבהם שם משפחה היספני התערב, התעברה או נמחק פשוט לטובת שם אחר שנשאה אותה משפחה [Laredo, 1978] [Eisenbeth, 1936].

תופעת המוטציה האונומסטית הזו מציעה מפתח להבנת היעלמותם הלכאורית של Buenos Hombres. סביר שהלינאז' לא נעלם מבחינה ביולוגית, אלא שמו ננטש או שונה. שם משפחה שבחי ברבים, מגושם ונטול יוקרה שושלתית, היה חשוף במיוחד לסוג זה של החלפה. ענפים של אותה משפחה יכלו כך לאמץ שמות שונים, דבר שתרם לטשטוש הרציפות הגנאלוגית [Toledano, 1999].

יש להזכיר גם את ההקשר הרחב יותר של החיים היהודיים במגרב בין המאה השש-עשרה למאה התשע-עשרה: תקופות שגשוג לסירוגין עם פרקי רדיפה, רעב, מגפות ונדידות פנימיות. הקהילות של Fès, Meknès, Tétouan ו-Salé ידעו תנועות אוכלוסין שפיזרו משפחות שלמות. לינאז' צנוע כמו זה של Buenos Hombres עשוי היה להיטמע בזרמים אלה, כאשר צאצאיו נקשרו למוקדים קהילתיים אחרים ואיבדו בהדרגה את השם המקורי [Chouraqui, 1985] [Assaraf, 2005].

המאפיין הבולט ביותר של הערך המוקדש לBuenos Hombres הוא התיעוד של היעלמותם: השם «נראה כי נעלם מהמגרב במאה ה-20», כותב Toledano [Toledano, 1999]. פועל זהיר זה — «נראה» — משקף את יושרו של החוקר נוכח היעדר עקבות, שאינו שקול לעולם כראיה להכחדה.

המאה העשרים הייתה, עבור יהודי צפון אפריקה, מאה של תמורות מכריעות. הקולוניזציה הצרפתית, העניית האזרחות הצרפתית ליהודי אלג'יריה בצו Crémieux משנת 1870, ולאחר מכן מבחן וישי וחוקי האנטישמיות בין 1940 ל-1943, שינו מן היסוד את תנאי הקיום של קהילות אלו [Abitbol, 1983] [Valensi, 2016]. במרוקו, שם מתועדים הBuenos Hombres, שינה הפרוטקטורט הצרפתי (1912–1956) עמוקות את המבנים הקהילתיים והמנהליים.

אולם האירוע המכריע ביותר היה הגלות ההמונית שבאה בעקבות הקמת מדינת ישראל ב-1948 ועם עצמאויות המדינות הלאומיות. בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה העשרים, עזב כמעט כל יהודי מרוקו — למעלה ממאתיים אלף נפש — את הארץ לישראל, לצרפת, לקנדה או לאמריקה הלטינית [Laskier, 1994] [Assaraf, 2005]. פיזור פלנטרי זה השלים את עיצוב מחדש של הלינאג'ים הספרדיים.

בהקשר זה, יש להבין את «היעלמותם» של הBuenos Hombres מן המגרב בדקות ראויה. ככל הנראה אין מדובר בהכחדת המשפחה, אלא בצירוף של שני גורמים: מצד אחד, המוטציה או ההחלפה הסבירה של שם המשפחה שהתחוללה כבר בעת החדשה המוקדמת (פרק 4); מצד שני, ההגירה שריקנה את המגרב מאוכלוסייתו היהודית. אם יש צאצאים הנושאים עדיין שם זה, הם נמצאים כעת בגולה — בישראל, באירופה או ביבשת אמריקה — ולא על אדמת מוצאם. גם כאן, זיכרון וארכיון מגיבים זה לזה מבלי להתחפף לחלוטין: התיעוד מאשר את היעלמות המקומית, בעוד שהיגיון ההיסטוריה מרמז על הישרדות דיאספורית שהמקורות הקיימים אינם מאפשרים לא לאשר ולא להפריך [Toledano, 1999] [Laskier, 1994].

בסיום מסע זה, הBuenos Hombres מצטיירים כמקרה מופתי של שם משפחה "שקוף" — שכל אחד יכול לקרוא את משמעותו במבט ישיר — אך "אטום" מבחינה היסטורית — שמסלולו הממשי נסתר מאיתנו. מתח זה מזמין הרהור על טבעה של הזיכרון האונומסטי.

שם כמו "האנשים הטובים" נושא בחובו עומס סמלי. בין אם הוא מציין אב קדמון שנודע בחסידותו, בנדיבותו או ביושרו, ובין אם הוא משקף כינוי קולקטיבי שניתן לקבוצה משפחתית — הוא חוקק לנצח תביעה לסגולה. בתרבות היהודית, שבה לשם (שם) יש עומק רוחני מיוחד, ושבה מכבדים את ה"שם הטוב" (שם טוב) כנכס הנחשב יקר מכל על פי המסורת הרבנית של פרקי אבות, שם משפחה שמשמעותו "האנשים הטובים" אינו יכול להיות נטול משמעות. ניתן לשער — מבלי שניתן לקבוע זאת — שהשושלת שאבה גאווה מסוימת מכינוי זה.

ממד זה של ספקולציה חייב להיות מוכר ככזה. בהיעדר סיפורי משפחה שהועברו מדור לדור, גנאלוגיות שנשתמרו או דמויות שזוהו, אין ההיסטוריון יכול אלא להחזיר את הילת המשמעויות האפשריות המקיפה את השם, תוך שמירה ברורה על הגבול בין המתועד לבין המשוער. פרק זה נמנה אפוא במפורש עם הזיכרון המשוחזר וההשערה העורכת, ולא עם הארכיון.

נותרת לבסוף השאיפה האוניברסלית של שם משפחה זעיר זה. דרך הBuenos Hombres עולה ומבצבצת כל ההיסטוריה של יהודי ספרד: גלות ספרד, השרשת השורשים במגרב, עושרה של הלשון היהודית-ספרדית, תמורות האונומסטיקה, והתפזרות האחרונה של המאה ה-XX. שם נדיר וכמעט נשכח הופך כך למראה של ציוויליזציה שלמה, ומזכיר שמאחורי כל שם משפחה שנמחה ניצב חלק מן הזיכרון הארוך של ישראל [Toledano, 1999] [Chouraqui, 1985].

החקירה המוקדשת לBuenos Hombres נתקלת, מתחילתה ועד סופה, בנדירות המקורות — וזו בדיוק הנדירות המהווה את לקחה. השם מעוגן היטב: ממוצא קסטיליאני, פירושו "הגברים הטובים", נוכח במרוקו במאה ה-16 ואינו מופיע ברשימות המגרב של המאה ה-20, לפי סמכותו של Joseph Toledano [Toledano, 1999]. מעבר לאותן ודאויות מספר, ההיסטוריה הופכת לשיקול דעת מואר: של משפחה ספרדית שמוצאה במגורשי ספרד, שורשיה בקהילות המרוקאיות הגדולות, צנועה עד כדי שלא השאירה אחריה לא שושלת ולא דמות מפורסמת, ושמה ככל הנראה נכבה או שונה לפני שגלות המאה ה-20 סיימה לפזרה.

הספר הגדול הזה אפוא לא עסק במילוי מלאכותי של שתיקות הארכיון, אלא בתחימתן בדקדקנות, תוך הבחנה מדוקדקת בין מה שמבוסס, מה שסביר ומה שנותר מסורת או השערה. הBuenos Hombres ממחישים את גורלן של כל כך הרבה לינאות יהודיות צפון-אפריקאיות: נוכחות, חיות, פעילות, אך הד תעודי שהצטמצם לשורה אחת במילון שמות. לכבד שם זה פירושו להכיר בכך שה"טוב" שהוא מכריז עליו שייך עתה לזיכרון הקולקטיבי של יהדות מפוזרת, שבכל שם-משפחה, יהיה קלוש ככל שיהיה, שמורה עקבתה.