Markus

השם Markus משתייך למשפחה הרחבה של שמות משפחה יהודיים שנולדו לא ממקום, ממקצוע או מכינוי, אלא משם פרטי — שם פרטי שהפך לשם משפחה. זיקה אונומסטית זו קושרת אותו לשורש הלטיני Marcus, שענפיו משתרעים על פני כל אירופה, מהמרחב הגרמני ועד לשוליו של האימפריה הרוסית. שם המשפחה Markus נגזר מהשם הפרטי Markus, שהוא צורה גרמנית או הולנדית של Marc או Marcus, שם לטיני שפירושו "מוקדש לאל מארס". להבין את Markus פירושו אפוא לעקוב אחר מסלולו של שם פרטי עתיק, רומי וחולוני, שאומץ על ידי קהילות יהודיות באירופה והתקבע בסופו של דבר, בעת קיבוע שמות המשפחה המינהלי, לכדי שם תורשתי.

ההיסטוריה הזו כפולה. מצד אחד, יש ההיסטוריה המבוססת: זו שתיעדו המילונים האונומסטיים הגדולים של Alexandre Beider ושל Lars Menk, הסוקרים ומאתרים את גרסאות השם באימפריה הרוסית, בממלכת פולין, בגליציה ובמרחב היהודי-גרמני [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה וחבל היהודי-גרמני]. מצד שני, יש הזיכרון: האופן שבו, במסורת היהודית, יכול היה שם חולוני כ-Marcus לשמש ככינוי — כשם עולמי המוצמד לשם עברי קדוש, על פי התאמות פונטיות או סמנטיות המועברות מדור לדור. הספר הזה שואף להחזיק בשני הרישומים יחדיו, מבלי לערבב לעולם בין מה שהארכיון מעיד עליו לבין מה שהמסורת מוסרת.

אנו מציעים כאן, פרק אחר פרק, לטפס אל המקורות הלטיניים של השם, לבחון את אימוצו על ידי העולם היהודי, לשרטט את פיזורו הגאוגרפי, להאיר את גרסאותיו ונגזרותיו, ולבסוף לתהות על מה ששומרת המשפחה בזיכרונה מפטרונים נפוץ כה ועתיק כל כך.

לפני שהפך לשם משפחה יהודי, היה Markus שם פרטי מימי העת העתיקה הרומית, מן הנפוצים שבשמות העולם הלטיני. זוהי צורה גרמנית וסקנדינבית של השם Marcus, הנגזר מהשם הלטיני המקושר לאל הרומי Mars, ומשמעותו 'של מארס' או 'לוחמני'. שם הפרטי Marcus נמנה עם ה-praenomina הקלאסיים של רומא, ונשאוהו אישים מהוללים — כגון הנואם Marcus Tullius Cicero — והיה קשור קשר בל יינתק ב-Mars, אל המלחמה. שם הפרטי Marcus בא מן הלטינית — ראה Marcus Tullius Cicero — שאף היא שאבה ממנו מ-Mars, אל המלחמה.

הישרדותו של השם בימי הביניים רבה חייבת להיא לכבוד שרחשו הנוצרים לקדוש מרקוס האוונגליסט. השם היה נפוץ באירופה של ימי הביניים בזכות הערצתו של קדוש מרקוס האוונגליסט. מרקוס הקדוש, המיוחס לו באופן מסורתי כתיבת הבשורה השנייה, נעשה פטרונה של Venise, שם הוא כביכול טמון; Mark the Evangelist is the traditionally ascribed eponymous author of the second Gospel in the New Testament, and he is the patron saint of Venice, where he is supposedly buried. הפצה נוצרית זו מסבירה את שכיחותו של השם ברחבי אירופה הלטינית, הגרמנית והסלאבית לאורך ימי הביניים.

ראוי כאן לפזר טעות נפוצה, שעליה כבר עמדו גנאלוגים. לשם Marcus אין כל קשר אטימולוגי לתואר מרקיז: המרקיז היה המפקח על ה'מארשים', כלומר על גבולות הפרובינציות הפיאודליות הקדומות — וכל קרבה בין שני המילים אינה אלא אטימולוגיה כוזבת. יסודו הלטיני של Markus הוא אפוא ה-praenomen הרומי Marcus, שעבר מדור לדור דרך שש-עשרה מאות שנות ההיסטוריה האירופית, עד שאומץ ולבסוף התקבע בקרב המשפחות היהודיות.

הכניסתו של Marcus לאונומסטיקה היהודית פועלת לפי היגיון משלה : זה של הכינוי, השם החילוני שהיהודים נשאו בחיי היום-יום לצד שמם העברי הקדוש (שם הקודש). במסגרת שיטה זו, שם פרטי בעל הגייה שאינה עברית יכול היה להיקשר לשם פרטי עברי על בסיס קרבה פונטית. כך נקשר Marcus / Markus בנכונות לשמות פרטיים עבריים הפותחים באותה צליל — ובראשם מרדכי (Mordechai), גיבור מגילת אסתר, ולעיתים גם מאיר או מנחם.

התאמה זו, עם זאת, לא הייתה מכנית ולא אוניברסלית, ומפגשה עם התצפית השדה מפרה כאן. הגנאלוגים מציינים כי השימוש ב-Marcus כמקביל ל-Moses או ל-Menahem הוא נדיר. ממצאי השדה מאשרים זאת : חוקרת שפנתה ישירות לנושאי השם מצאה כי רוב ה-Marcus מקורם ברומניה ובאזוריה, במחקר שנערך על בסיס ספר הטלפונים הן בParis הן במחוזות. במילים אחרות, מאחורי האחדות הנראית לעין של השם מסתתרות מסלולים מגוונים, והמשוואה היפה Marcus = מרדכי יש לטפל בה בזהירות : מדובר באפשרות אחת מני רבות, ולא בכלל.

גם הגאוגרפיה של אימוץ השם מאירה את הנוהגים. בהולנד בפרט, היה מורגש דו-ערכיות בין שם פרטי לשם משפחה. בהולנד נטה Marcus להיחשב יותר כשם פרטי מאשר כשם משפחה. תנודה זו עצמה — שם פרטי יום אחד, שם משפחה למחרת — היא התמצית הפנימית של הערך הפותח את הלינאז' שלנו : Markus, שם פרטי שהפך לשם משפחה. בתוך המעבר מן השימוש האישי אל הרישום התורשתי מתחוללת כל ההיסטוריה של השם.

באזור האשכנזי, שם הפרטי Marcus / Markus הצמיח שפע של נגזרות, שעוצבו על ידי היידיש והשפות הגרמניות. המנגנון מתועד היטב במחקר האונומסטי: מהגרעין Marcus נוצרים שמות מורכבים על ידי הוספת סיומות היפוקוריסטיות — כינויי חיבה מקטינים — האופייניות ליידיש. כך מתואר השם Markel כנגזרת של שני שמות אנשים, הלטיני Marcus והגרמני Markward, עם הסיומת ההיפוקוריסטית היידישית ‎-l.

סיומת -l זו אינה אלא אחת מן הסיומות האפשריות. שם המשפחה Mark, בצורתו המקוצרת, יוצר בעצמו גרסאות נוספות: Marks הוא גרסה של Mark עם ‎-s גניטיבי או תוספתי מן התקופה שלאחר ימי הביניים; בקרב יהודי אשכנז המערביים, הריהו גרסה של Marx. כך מתגבשת סביב השורש Mark- שלמה קבוצת כוכבים שלמה: Mark‏, Marks‏, Marx‏, Markel‏, Markus, ואליהם מצטרפים, במרחב הסלאבי, היצירות הפטרונימיות בסיומת -owitz / -ovich. אף מצוינת גרסה נפוצה במיוחד של הגרעין: השם עשוי להיות יהודי גם כן, וגרסה נפוצה למדי היא Markowitz.

עושר צורני זה אינו פרט שולי. הוא מלמד כי Markus, הרחק מלהיות שם מבודד, תופס עמדה מרכזית ברשת של שמות משפחה קרובים, כולם נגזרים מאותו שם פרטי-גזע. ספרי העיון הגדולים — הן בתחום יהדות גרמניה והן בתחום מזרח אירופה — מונים ומבחינים בין צורות אלו, ומאפשרים לגנאלוג לקשור בין Markel מגליציה, Markowitz מהאימפריה הרוסית ו-Markus מהריינלנד — לאותה מטריצה אונומסטית אחת [מילונים של שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה וממסורת יהדות גרמניה]. בתוך המילונים של Alexandre Beider ושל Lars Menk ימצא החוקר את המיקום המדויק ואת התיארוך של כל גרסה וגרסה.

שם המשפחה Markus וצורותיו הנגזרות פרוסים על פני גאוגרפיה נרחבת. במערב, המוצא הוא גרמני בבירור: שם המשפחה Markuse הוא שם משפחה ממוצא גרמני. באזור זה, Markus שייך לאונומסטיקה היהודית-גרמנית שאותה תיעד Lars Menk במלאי הגדול שערך [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה ויהודי גרמניה]. הצורות Mark ו-Marx שכנות לו, ובמיוחד באלזס ובלורן — ארצות מגע בין העולם הגרמני לעולם הצרפתי.

לכיוון מזרח, השם נחקק בשטחים המכוסים על ידי שלושת המילונים הגדולים של Alexandre Beider: האימפריה הרוסית, ממלכת פולין וגליציה [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה]. באזורים אלה שגשגו הצורות בעלות הסיומות מסוג Markowitz ו-Markel, שתדירותן משתנה לפי המחוזות. קיבוע שמות המשפחה היהודיים הוטל שם בידי הרשויות הקיסריות במאות ה-18 וה-19, עת ראו משפחות רבות כיצד שם פרטי מקובל — Markus בין השאר — הפך לשם תורשתי.

התפשטות זו נמשכה הרבה מעבר לאירופה בעידן ההגירות הגדולות. כפי שמזכירה אחת הנושאות את השם, Markus — בצורתו הקרובה Marcus — הוא שם משפחה נפוץ ביותר מקצה אירופה ועד קצהה, ובוודאי גם באמריקה ובישראל. אכן, השם נוכח היום במיוחד בקהילות מסוימות: שם המשפחה Marcus נפוץ מאוד בקרב יהודים אורתודוקסים בארצות הברית, בקנדה ובישראל. מסלולו של השם חופף אפוא את זה של הגלות היהודית עצמה: שורשים אירופיים, פיזור טרנסאטלנטי, ושיבה לארץ ישראל.

השם Markus אינו חי לבדו: הוא שייך למשפחה אונומסטית שיש לשרטט את גבולותיה בקפדנות, שכן לא כל דמיון מעיד על קרבה. השורש Mark- מצמיח, כפי שראינו, את Mark, Marks, Marx, Markel, Markowitz, Markuse. אך קיימות גם הומונימיות מטעות. כינוי המשפחה Mark, למשל, אינו נשען תמיד על מקור אונומסטי: השם Mark, במספר מובניו, מופיע גם בצרפת, באלזס ובלורן; באנגלית ממוצא נורמני, מדובר בשם מגורים הנגזר מ-Marck שבמחוז Pas-de-Calais.

אשר ללינאה Markus בפרט, העיגון נותר בבירור בשם הפרטי Marcus, כפי שמעידות הערכים המקצועיים המתארים את Markus ככינוי משפחה ממוצא גרמני הנגזר מהשם הפרטי Markus, הצורה הגרמנית או ההולנדית של Marc או Marcus. הגבול המהותי שיש לשמור עליו הוא זה המפריד בין שמות פטרונימיים — הנוצרים משם פרטי, כמו Markus — לבין שמות טופונימיים הדומים להם במקרה, כמו Marck. רק מילוני העזר, בשיטתם ההשוואתית ובעיגונם בארכיונים, מאפשרים להכריע מקרה לגופו [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].

ערנות זו נחוצה גם בכל הנוגע למשמעות. אם השורש הלטיני נושא את הרעיון המיליטנטי של מוקדש למרס, יהיה זה שגוי להסיק מכך כל תכונת אופי תורשתית: המשמעות האטימולוגית של שם פרטי עתיק אינה אומרת דבר על האנשים — הגברים והנשים — שמאות שנים מאוחר יותר עשו ממנו שם משפחה. כינוי המשפחה Markus הוא קודם כול עקבות מאובנות של מנהג — מנהגו של שם פרטי אהוב, נפוץ, שנמסר בסופו של דבר מדור לדור.

מעבר לארכיון, כל משפחת Markus נושאת זיכרון משלה, עשוי מסיפורים, מהתאמות אונומסטיות ומקשרים שהועברו בעל-פה. בנרשם זה, הקשר בין Markus לשם עברי קדמוני — לרוב מרדכי — נובע לעתים קרובות ממסורת משפחתית יותר מאשר ממסמך. אותו סב שכולם הכירו בשם Markus אולי נשא בבית הכנסת את השם מרדכי בן…, על-פי שיטת הכינוי שהוזכרה לעיל. דואליות זו היא, במשפחות רבות, לב-לבה של זיכרון השם.

המסורת שומרת גם על זכר ה"תנודה" המקורית בין שם פרטי לשם משפחה — אותו רגע שבו Markus עוד היסס בין שני המעמדות — זיכרון שהשימוש ההולנדי מאשש, שכן Marcus שימש שם פרטי תכופות יותר מאשר שם משפחה. משפחות Markus רבות שומרות כך בזיכרונן את אותו אב-קדמון שפרטי-שמו הפך, בהחלטה מינהלית או מכוח מנהג, לשם כל צאצאיו — מגלם כמשמעו את הרישום המכונן: שם פרטי שנעשה שם משפחה.

יש לכבד לבסוף את מה שהזיכרון אינו יכול לקבוע בוודאות. הסיפורים המשפחתיים נוטים לרקום על מקורו ה"אצילי" או ה"קדום" של השם, מוקסמים מהדהודו הרומי. המחקר מזמין לצניעות: Markus הוא שם נפוץ למדי, משותף למשפחות אינספור שאין ביניהן כל קשר, בדיוק משום שהוא נגזר משם פרטי מן הנפוצים ביותר. גדולתה של שושלת Markus אינה נסמכת אפוא על אטימולוגיה מפוארת, אלא על הרצף הממשי של הדורות שמסרו זה לזה את השם הזה, מאירופה הישנה עד לתפוצות בנות-זמננו.

השם Markus מכיל בין אותיותיו הספורות היסטוריה ארוכה. מקורו ב־praenomen הרומי Marcus, המוקדש למארס, שהתפשט ברחבי אירופה של ימי הביניים בזכות דמותו של קדוש הנוצרים מרקוס, ואומץ על ידי הקהילות היהודיות כשם חול — לעיתים קרובות שויך על פי שיטת ה־kinnui לשם עברי כגון מרדכי. כאשר, במאות ה־18 וה־19, קבעו הממשל הקיסרי והמנהג הקהילתי את שמות המשפחה התורשתיים, הפך שם הפרטי המוכר הזה לשם משפחה — שם פרטי שנעשה שם אב, כניסוח המדויק של מאמרנו זה.

מגזע יחיד זה נבטו צורות רבות — Mark, Marks, Marx, Markel, Markowitz, Markuse — המתועדות ומאותרות גיאוגרפית במילוני הייחוס של Alexandre Beider ושל Lars Menk, שנותרים המדריכים ההכרחיים לכל חקירה רצינית [מילוני שמות המשפחה היהודיים ממזרח אירופה ומן המסורת היהודית-גרמנית]. גיאוגרפיית השם חופפת את גיאוגרפיית הגלות: שורשים גרמניים ומזרח-אירופיים, ומהם פיזור לאמריקה ולישראל, שבה הוא עודנו חי. בין הארכיון המבסס ובין הזיכרון המוסר, מזמין השם Markus כל אחד מנושאיו לנאמנות כפולה — לאמת התיעודית ולזכר אבות אבותיו.