Frank

השם הפטרונימי Frank נמנה עם השמות היהודיים המוּכחים ביותר ברחבי אירופה, מן העולם הגרמני ועד גבולות פולין, דרך צפון איטליה והאימפריה האוסטרו-הונגרית. התפשטותו הרבה — שהופכת אותו לאחד השמות השכיחים ביותר בקרב הדיאספורה האשכנזית — מוסברת על ידי ריבוי מקורותיו: גיאוגרפיים, אתנונימיים וסמליים. בניגוד לפטרונימים בעלי אופי טריטוריאלי או רבני בלבד, Frank כולל משפחות שאין ביניהן קשר גנאלוגי, שאוחדו תחת אותה כינוי המפנה פעם למוצא, פעם למעמד, ופעם לתכונה.

הפנייה הסמכותית להקשר האיטלקי מגיעה מאת Samuel Schaerf, שספרו I cognomi degli ebrei d'Italia (פירנצה, 1925) נותר הקטלוג המכונן של האונומסטיקה היהודית בחצי האי [S. Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. Schaerf מונה בו את Frank בין השמות שנשאו משפחות יהודיות באיטליה, ומעיד על ניידותן של הקהילות מעבר לאלפים ועל השתרשותן של לינאות ממוצא גרמני או מרכז-אירופי בערי הצפון.

כרך זה שואף לשחזר, בזהירות הנדרשת נוכח ריבוי המקורות, את הדרכים שבהן נוצר שמו של Frank, הועבר ונפוץ. הוא מבחין בין מה שהארכיון מבסס, בין מה שמחקר האונומסטיקה רואה כסביר, ובין מה שהזיכרון הקולקטיבי שמר — ובמיוחד סביב דמויות היסטוריות מרכזיות שהטביעו את חותמן על תולדות השם.

השם Frank נובע ממספר שורשים מתכנסים, מה שמסביר את פיזורו הרחב ביותר. הראשון והנפוץ ביותר הוא אתנונימי וגאוגרפי: המונח מפנה לעם הפרנקים ובהרחבה מימי הביניים לפרנקוניה (Franken בגרמנית), אזור היסטורי בדרום גרמניה הכולל מרכזים יהודיים עתיקים כגון Würzburg, Nuremberg, Bamberg ו-Fürth. מילוני האונומסטיקה היהודית הממוחים מייחסים כך את השם Frank למוצא פרנקוני, או ביתר הרחבה, לציון מקור עבור משפחות שבאו מארצות אלו [Alexander Beider, A Dictionary of Ashkenazic Given Names ועבודות קרובות בנושא שמות משפחה אשכנזיים].

מקור שני, מכריע לעולם הספרדי והמזרחי, נעוץ בשימוש במילה "Frank" (לעיתים מאוייתת Frenk או Frengi) לציון תושבי אירופה המערבית בארצות הים התיכון ובלבנט, ובפרט יהודים שבאו מאירופה — בניגוד לקהילות המקומיות. משמעות זו, שנרשתה מן הערבית firanj ומן הטורקית frenk, ייחסה את השם למשפחות יהודיות ממוצא מערבי שהתיישבו בתוך האימפריה העות'מאנית או בצפון אפריקה. הוראה זו היא שמאירה את נוכחות השם בהקשרים ים-תיכוניים ומסבירה את אזכורו בין משפחות איטליה, ארץ מפגש בין האשכנזי לעולם הספרדי.

הוראה שלישית, הייחודית לגרמנית של ימי הביניים ולגרמנית המודרנית, עושה מן המילה frank שם תואר שמשמעו "חופשי", "כן", "ישר" — ומכאן שמות בעלי ערך של תכונה או מעמד. לבסוף, Frank יכול להיות צורה מקוצרת או מגורמנת של שם הפרטי Franz / Franciscus, אם כי שימוש זה נדיר יותר בהקשר היהודי. התכנסות שורשים אלו — אתנונים, טופונים אזורי, ציון האדם המערבי, שם תואר — הופכת את Frank לשם פוליגנטי: המשפחות הנושאות אותו אינן יורדות מאב קדמון משותף, אלא חולקות תוויות זהה שנולדה מנסיבות מרובות.

רישומו של Frank בנוף היהודי האיטלקי מתועד על ידי Samuel Schaerf, שסקרו משנת 1925 נועד לאסד ולהסביר את שמות המשפחה של יהודי איטליה [S. Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. הספר, שיצא לאור בפירנצה על רקע עניין מדעי גובר באונומסטיקה, מסווג את שמות האב לפי מקורותיהם: טופונימיים, מקצועיים, פטרונימיים במובן הדווקני, או קשורים למוצא זר.

בטיפולוגיה זו, Frank נמנה עם השמות המסמנים מוצא שמחוץ לחצי האי. נוכחותו באיטליה מוסברת על ידי נדידות יהודיות שהגיעו מגרמניה ומאירופה המרכזית, פעילות במיוחד באזורים הצפוניים — לומברדיה, ונטו, פיימונטה, וצומת הריין-האלפים. קהילות ערים כגון Venise, Milan, Vérone ו-Trieste קלטו, מסוף ימי הביניים ועד העת החדשה, משפחות אשכנזיות שחיזו שמן על מוצאן הגרמני או הפרנקוני. לזרמים אלה מן הצפון נוספת משמעותו הים-תיכונית של המונח, שיכול לציין יהודים "פרנקים", כלומר מערביים, בערי נמל פתוחות על הלבנט כגון Livourne ו-Trieste.

מפקדו של Schaerf, אף שאינו משחזר יחסי-ייחוס אינדיבידואליים, מעיד אפוא שמשפחות Frank היו נוכחות ומוכרות בפועל ברקמה היהודית האיטלקית בתחילת המאה העשרים. אזכור זה שווה כציון תיעודי: הוא עוגן את השם במציאות חברתית מוגדרת ומאשר את המחזור של שמות האב האשכנזיים דרך האלפים [S. Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925].

בלב העולם הגרמני ומזרח אירופה, Frank נמנה עם השמות היהודיים הנפוצים ביותר. שכיחותו נובעת מתנועה כפולה של התפשטות שמות המשפחה: מצד אחד, ההעברה הספונטנית של כינויי מוצא מימי הביניים, ומצד שני, אימוץ כפוי של שמות פטרונימיים קבועים שהוטל על יהודי המדינות הגרמניות ושל האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף המאה ה-XVIII ובתחילת המאה ה-XIX.

במסגרת זו, משפחות שציינו מוצא מפרנקוניה קיבלו או שמרו על השם Frank, כמו גם על גרסאות קרובות כגון Franck,‏ Franke,‏ Franko,‏ Frankl,‏ Frankel,‏ Frankfurter או Franken. הצורה המקטינה Frankel / Frankl — הנפוצה במיוחד — ממחישה את הפוריות המורפולוגית של השורש בתוך האידיש והגרמנית היהודית [מחקרי אונומסטיקה אשכנזית, ובפרט אלו של Alexander Beider].

ההתפשטות הרחבה של השם בגליציה, בבוהמיה, במוראביה, בהונגריה ובפולין מעידה על השרשות לינאג'ות Frank באזורים אלו. יש להדגיש עם זאת כי שכיחות זו הופכת כל שיוך גנאלוגי כולל למסוכן: שתי משפחות Frank ממחוזות שונים אינן קשורות, ברוב המקרים, בכל קשר של קרבת דם. השם פועל כאן כסמן קולקטיבי של מוצא יותר מאשר כחתימה של בית אחד. פיזור זה מסביר גם מדוע נמצאים נושאי השם, בעת החדשה, בכל שכבות החברה היהודית: סוחרים, חכמים, בעלי מלאכה, רופאים ונכבדי הקהילה.

שום היסטוריה של השם Frank אינה יכולה להתעלם מדמותו של Jacob Frank (נולד Jakub Lejbowicz, בערך 1726 – 1791), אחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. יליד Podolie שבדרום-מזרח פולין, הכריז על עצמו כיורשו הרוחני של המשיח השקר Sabbataï Tsevi ומייסד תנועה משיחית רדיקלית, הפרנקיזם, שניתקה בגלוי מן היהדות הרבנית [Gershom Scholem, מחקרים על השבתאות והמשיחיות היהודית; Encyclopaedia Judaica, ערך « Frank, Jacob, and the Frankists »].

הכינוי "Frank" יוחס לו, לפי המסורת, בדיוק במשמעות הים-תיכונית שהוזכרה לעיל: בפולין ציין הכינוי יהודי שבא מן הארצות ה"פרנקיות", כלומר מן האימפריה העות'מאנית ומן העולם הספרדי, שבהם שהה Jacob Frank זמן רב. פרט אונומסטי זה מהווה צומת מרתק בין תולדות השם לבין מסלול חיים אישי: שם המשפחה של מייסד הפרנקיזם ממחיש באופן קונקרטי את המשמעות "מערבי / זר" של המונח בשולי הים התיכון המזרחי ובאירופה.

התנועה הפרנקיסטית ידעה גורל סוער: חסידיה נסחפו לגלי המרות לקתוליות החל משנת 1759, בדחיפתו של Frank עצמו, שהתיישב לאחר מכן ב-Brünn (Brno) ואחר כך ב-Offenbach, בסמוך ל-Francfort, שם חי כאציל מוקף חצר. בתו Eva Frank ירשה אותו בראשות הקהילה השיורית. הפרנקיזם נותר נושא מרכזי במחקר ההיסטורי העוסק בשולי היהדות ובתנועות משיחיות [Encyclopaedia Judaica; Gershom Scholem]. חשוב להדגיש כי המוני המשפחות היהודיות הנושאות את השם Frank אינן קשורות כלל לתנועה זו: צירוף onomastique אינו יכול לבסס קרבה משפחתית.

במאות ה-XIX וה-XX, נשא את שם Frank אישים יהודים בולטים רבים, בתחומים מגוונים כמדעים, ספרות ומעורבות ציבורית — מבלי שיצרו, אף כאן, שושלת אחת.

דמותה של Anne Frank (1929–1945), שנולדה בפרנקפורט שעל המיין במשפחה יהודית גרמנית ומצאה מקלט באמסטרדם, הקנתה לשם ממד אוניברסלי. היומן שלה, שנכתב במחבוא טרם גירושה ומותה ב-Bergen-Belsen, הפך לאחד העדויות הנקראות ביותר על רדיפת היהודים בשואה [Anne Frank, Het Achterhuis (Journal) ; תיעוד של Anne Frank Stichting, אמסטרדם]. משפחת Frank של Anne מדגימה את גורלן של שושלות יהודיות גרמניות השרשות מזה דורות רבים בבורגנות של פרנקפורט, עיר ששמה חולק את השורש Frank.

נושאי שם נוספים התבלטו: כך הפיזיקאי James Franck (1882–1964), זוכה פרס נובל לפיזיקה בשנת 1925, ששם משפחתו נכתב בגרסה Franck. הפילוסוף והאוריינטליסט הצרפתי Adolphe Franck (1809–1893), מומחה לקבלה וההיסטוריון הצרפתי הגדול הראשון של המיסטיקה היהודית, ממחיש את השתרשות השם ביהדות הצרפתית של המאה ה-XIX.

דמויות אלה, על גיוונן הגאוגרפי — גרמניה, צרפת, הולנד, ומעבר לכך צפון אמריקה שבה נפוץ השם מאוד — מאשרות כי Frank הוא פחות שם משפחה במובן הצר ויותר שם אב המשותף לריבוי שושלות עצמאיות. ידענותן עיצבה בכל זאת זיכרון קולקטיבי חזק, שבו מעלה השם — לסירוגין — את טרגדיית השואה, את המצוינות המדעית ואת המסורת של תלמוד תורה יהודי.

השם Frank מהווה דוגמה מופתית לשם משפחה פולי-גנטי בתוך הגולה היהודית. שורשיו המרובים — פרנקוניה ועם הפרנקים, הכינוי ל"מערבי" בעולם הים-תיכוני, התואר הגרמני שפירושו "חופשי", ולעיתים נדירות שם פרטי — הולידו, לאורך הדורות, ריבוי של משפחות ללא קרבת דם משותפת, מצפון איטליה ועד מישורי פולין, מריינלנד ועד חופי הים התיכון.

הזכרת השם על ידי Samuel Schaerf בשנת 1925 מעגנת בביטחון את נוכחותו ביהדות האיטלקית, ואילו מילוני האונומסטיקה האשכנזית מאירים את התפשטותו המרשימה במרכז אירופה ובמזרחה [S. Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. תולדות הפרנקיזם וזיכרונה של Anne Frank הטביעו, כל אחד בדרכו, את השם בהיסטוריה הגדולה — האחד כנושא למחקר על שוליה המשיחיים של היהדות, והאחרת כסמל אוניברסלי של זיכרון השואה.

למי שמבקש לשחזר לִינֵאָג' ספציפי בשם Frank, הלקח ברור: נדרשת זהירות גנאלוגית. השם כשלעצמו אינו מעיד על קרבת משפחה; לגבי כל משפחה בפני עצמה, יש לשוב אל ארכיוני הקהילה, אל שטרי מרשם האזרחי ואל הרישומים המקומיים. הספר הגדול של השם Frank הוא אפוא פחות סיפורה של בית אחד ויותר סיפורו של מילה — מילה שבה נפגשים המוצא, המעמד והמבט הנשקף אל האחר, ואשר מכילה בתוכה את הניידות ואת עושר גורלות יהודיים בגולה.