שבתאי צבי והתנועה השבתאית

שבתאי צבי (1626–1676), שנולד בסמירנה למשפחת סוחרים ספרדית, עמד במרכזו של התנועה המשיחית הרחבה ביותר בתולדות ישראל שלאחר התקופה המקראית. נתון למצבים מתחלפים של התרוממות רוח ודיכאון, הוכרז כמשיח בשנת 1665 על ידי Nathan de Gaza, תאולוג כריזמטי שגיבש את הדוקטרינה המצדיקה את מעשיו הפורצי-גבולות. ההכרזה עוררה התלהבות משיחית חסרת תקדים בכל רחבי העולם היהודי, מן הקהילות העות'מאניות ועד Amsterdam, דרך Pologne ו-Italie, שם מכרו רבים את רכושם לקראת הגאולה הקרובה. משנדרש לבחור בידי הסולטן העות'מאני בשנת 1666, התאסלם שבתאי צבי, ובכך הביא למשבר עמוק ולתדהמה בקרב חסידיו. התנועה השבתאית שרדה בכל זאת בדרכים מחתרתיות, ובמיוחד באמצעות הדונמה — מתיהדים סמויים עות'מאנים — והשפיעה השפעה מתמשכת על התאולוגיה האנטינומיאנית ועל ההיסטוריה האינטלקטואלית היהודית עד המאה העשרים.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Encyclopedia of Jews in the Islamic World — Brill