חוקי נירנברג והפקעת רכושם של יהודי גרמניה

חוקי Nuremberg, שהוכרזו על ידי המשטר הנאצי בספטמבר 1935, היוו את הבסיס המשפטי להדרת היהודים מהחברה הגרמנית. "חוק אזרחות הרייך" שלל מהם את האזרחות הגרמנית והורידם למעמד של "נתינים", בעוד ש"חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" אסר על נישואים ועל יחסים בין יהודים ל"ארים". צווי יישום קבעו מיהו יהודי על פי קריטריונים פסאודו-גזעיים המבוססים על יחוס, והרחיבו את הרדיפה לאנשים שלעיתים לא היו קשורים כלל לכל פרקטיקה דתית. הוצאתם מחוץ לחוק בדרך חוקית זו לוותה והמשיכה בביזה שיטתית: הדרה ממקצועות, "אריזציה" כפויה של עסקים ורכוש יהודי לטובת בעלים לא יהודים, החרמות ומסים מפלים. ההפקעה הואצה באלימות לאחר הפוגרום של ליל Kristallnacht בנובמבר 1938. תהליך זה של הדרה משפטית ושל הפקעה כלכלית הכשיר את הקרקע לגירוש ולהשמדה.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗