היהודים והבונים החופשיים באירופה

הבונות החופשיים, תנועת חברותיות חניכתית שנולדה בראשית המאה השמונה עשרה ונשאה אידיאלים אוניברסליסטיים ואחווה, הציעו ליהודים המשוחררים מרחב מפגש מעורב עם אזרחיהם הנוצרים, בתקופה שבה מעט מוסדות אפשרו זאת. לאחר האמנציפציה שנבעה מהמהפכה הצרפתית, הצטרפו יהודים בהמוניהם ללשכות במדינות אחדות במערב אירופה, וראו בהן מקום השתלבות התואם את ערכי ההשכלה, אף כי אגודות מסוימות, ובמיוחד בגרמניה, הציבו בפניהם התנגדות ממושכת. השתתפות זו הייתה חלק מן התנועה הרחבה יותר של כניסת היהודים לחיים האזרחיים והאסוציאטיביים של החברות המודרניות. אולם הזיקה בין היהדות לבין הבונות החופשיים הפכה גם לנושא חוזר בתעמולה האנטישמית: הגינוי על קנוניה כביכול "יהודית-מסונית" שנועדה לערער את הסדר הנוצרי הופץ על ידי החוגים הנגד-מהפכניים, ולאחר מכן על ידי המשטרים הסמכותניים והנאציזם, שרדפו במשותף יהודים ובונים חופשיים. מיתוס קנוניה זה זכה לאריכות ימים ניכרת.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗