היהודים בצרפת של ימי הביניים וגירוש 1306

יהודי צרפת של ימי הביניים, המכונים במסורת בשם צרפת, יצרו בין המאות העשירית והארבע-עשרה מרכז אינטלקטואלי מן המדרגה הראשונה, ובמיוחד בצפון הממלכה ובמזרחה. הדמות הבולטת שבהם היה רש"י מטרואה (1040–1105), שפירושיו הצלולים לתלמוד ולמקרא הפכו לחיוניים, ותלמידיו וצאצאיו, בעלי התוספות, פיתחו שיטה דיאלקטית מעודנת לניתוח תלמודי. הקהילות ידעו שגשוג כלכלי הקשור בעיקר למסחר ולאשראי, אך נחשפו יותר ויותר לרדיפות: טבח בעת מסעי הצלב, עלילות חילול קודש ועלילות דם, גינוי ושריפת התלמוד בפומבי בפריז בשנת 1242. השלטון המלכותי נע בין הגנה פיסקלית לשוד, עד לגירושים של שנת 1306 על ידי פיליפ לה בל, ולאחר מכן לגירושים וקריאות-חזרה חוזרים ונשנים שהגיעו לשיאם בגירוש הסופי של שנת 1394. המורשת הפרשנית של האסכולה הצרפתית נותרת אחד מעמודי התווך של ההגות הרבנית בימי הביניים.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Sefaria ↗