יהודי בבל והתלמוד הבבלי (Talmud Bavli)

התלמוד הבבלי הוא האוסף הגדול של דיונים רבניים שנוצר באקדמיות של בבל, ובמיוחד בסורא ובפומבדיתא, במאות הראשונות של הספירה. הוא מורכב מן המשנה ומפירושה, הגמרא, וכולל דיונים הלכתיים, סיפורים, תורות מוסריות ויסודות נרטיביים (אגדה). מפותח יותר ובסופו של דבר נלמד יותר מן התלמוד הירושלמי, הוא הפך לטקסט המרכזי של המסורת הרבנית ולבסיס של הלימוד היהודי המסורתי. דיוניו משקפים דורות אחדים של חכמים, האמוראים, ואת עבודת העריכה וההגהה שבאה לאחר מכן. סמכותו והפצתו הפכו את התלמוד הבבלי ליסוד של ההלכה והמחשבה היהודית לדורות הבאים.

מקורות ומשאבים

• Sefaria ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan