היהודים בבתי הדין של האינקוויזיציה הספרדית

האינקוויזיציה הספרדית הוקמה בשנת 1478 על ידי המלכים הקתולים Ferdinand ו-Isabelle, באישור האפיפיור, בעיקר כדי לפקח על כנות האמונה הדתית של ה-Conversos — יהודים שהתאסלמו לנצרות והיו חשודים בהמשך קיום מצוות היהדות בסתר. בניגוד ליהודים שנותרו גלויים באמונתם (וגורשו בשנת 1492), היו ה-Conversos נתונים לסמכות הכנסייה כנוצרים שנטבלו. האינקוויזיציה הקימה מערכת מפורטת של הלשנות, חקירות, עינויים ומשפטים, שתוצאתם הפומבית יכלה להיות ה-autodafé (מעשה האמונה), שבו פוייסו הנידונים או נמסרו לזרוע החילונית לשם שריפה. Tomás de Torquemada, האינקוויזיטור הגדול הראשון, נתן למוסד את ארגונו האיום. לאחר שהורחבה למושבות האמריקניות ולפורטוגל, המשיכה האינקוויזיציה את פעילותה נגד "המתייהדים" במשך כמה מאות שנים, ולא בוטלה סופית אלא במאה ה-19, והותירה חותם מתמשך בזיכרון הספרדי.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗