היהודים בעולם הערבי העכשווי לאחר 1948

הקמת מדינת Israël ב-1948 והחרפת הסכסוך הישראלי-ערבי האיצו את סופן של קהילות יהודיות בנות אלפי שנים בארצות ערב ובמדינות מוסלמיות. בין 1948 לתחילת שנות ה-70, כ-800,000 עד 900,000 יהודים עזבו את Irak, Égypte, Syrie, Liban, Yémen, Libye, Tunisie, Algérie ו-Maroc, תחת השפעה משולבת של אלימות (כדוגמת ה-Farhoud של Bagdad ב-1941, שקדם לכך), חוקים מפלים, הלאמות, גירושים ועליית לאומיות שהדירה את המיעוטים היהודים. מבצעי עלייה המונית, כ"Tapis volant" עבור Yémen ו"Ezra et Néhémie" עבור Irak, העבירו תוך שנים ספורות קהילות שלמות אל Israël, בעוד חלק מיהודי צפון אפריקה היגרו לצרפת. גלות זו, שהודרה זמן רב מן הנרטיבים ההיסטוריים, הפכה את היהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם (המזרחים) לחלק מרכזי מן האוכלוסייה הישראלית, ועיצבה מחדש באופן מתמיד את הדמוגרפיה ואת התרבות שלה.

מקורות ומשאבים

• Encyclopedia of Jews in the Islamic World — Brill
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan