המוסדות הקהילתיים היהודיים: קהל, מועצה, קהילה

הקהל (או הקהילה) מציין את הקהילה היהודית המאורגנת ואת מוסד ההנהגה שלה, אשר הבטיח באירופה, מימי הביניים ועד לעת החדשה, מידה רחבה של אוטונומיה. מבנה זה, שהוכר על ידי השלטונות הנוצריים שראו בו גורם נוח לגביית מסים, ניהל את מערכת המיסוי הפנימי, את הדין האזרחי בין יהודים, את החינוך, את מוסדות הצדקה, את בתי המטבחיים הכשרים ואת שמירת הסדר הקהילתי. בראשותם של נכבדים נבחרים או ממונים (פרנסים), ובסיועה של סמכות הרב, יכול היה הקהל לנקוט בסנקציות כגון נידוי (חרם). בפולין-ליטא התאגדו הקהלים במסגרות-על קהילתיות כדוגמת ועד ארבע ארצות. האמנציפציה והריכוזיות של המדינות המודרניות הביאו לביטול הדרגתי של האוטונומיה המשפטית של הקהל, אולם הקהילה נותרה, בצורות חדשות, המסגרת היסודית של החיים הקולקטיביים היהודיים.

מקורות ומשאבים

• The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan