הזוהר והמסורת של ספר הזוהר

הזוהר ("ספר הזוהר") הוא היצירה המרכזית של הקבלה, המוצגת כפירוש מיסטי לתורה, כתוב בארמית ומיוחס באופן מסורתי לחכם Shimon bar Yo'haï (המאה ה-2). המחקר ההיסטורי המודרני, בעקבות עבודותיו של Gershom Scholem, מציב את חיבורו בקסטיליה בסוף המאה ה-13 ומייחס אותו בעיקרו ל-Moïse de Léon, או אף למעגל של מקובלים. הזוהר מפתח קוסמולוגיה המבוססת על עשר הספירות — השפעות אלוהיות שדרכן האין-סוף (Ein Sof) מתגלה ופועל בעולם — ופורש הרמנויטיקה סמלית עשירה ביותר. סמכותו גדלה במידה ניכרת לאחר גירוש ספרד, ובצפת במאה ה-16 הפך לאחד מיסודות הקבלה הלוריאנית. השפעתו התפשטה לאחר מכן לתנועה השבתאית, לחסידות ועד לזרמים אזוטריים נוצריים מסוימים, מה שהפך אותו לאחד הטקסטים המשפיעים ביותר ברוחניות היהודית.

מקורות ומשאבים

• Sefaria ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan