התלמוד הירושלמי ופלסטינה הרבנית

התלמוד הירושלמי, המכונה גם התלמוד הפלסטיני או תלמוד ארץ ישראל, הוא קובץ הדיונים הרבניים (גמרא) שנוהלו בישיבות פלסטינה הרומית והביזנטית, בעיקר בטבריה ובקיסריה, סביב המשנה. עריכתו הופסקה והוקפאה לקראת סוף המאה הרביעית או תחילת המאה החמישית, ככל הנראה בשל הידרדרות תנאי החיים היהודיים תחת האימפריה הביזנטית הנוצרית. קצר יותר, לעיתים תמציתי עד כדי קשיות הבנה, וכתוב בארמית מערבית השונה מזו של עמיתו הבבלי, הוא נלמד פחות לאורך ההיסטוריה ולא רכש את אותה סמכות נורמטיבית כתלמוד בבלי. ואולם הוא נותר מקור בעל ערך עצום: הוא מאיר את הלכת הדין בארץ ישראל, שומר מסורות הנעדרות מן התלמוד הבבלי, ומהווה עדות ראשונה במעלה על החיים החברתיים, הכלכליים והדתיים של יהודי פלסטינה בעת העתיקה המאוחרת.

מקורות ומשאבים

• Sefaria ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan