תנועת האלפביתיזציה והחינוך של בנות בעולם היהודי

החינוך הפורמלי של הבנות היהודיות, שנותר זמן רב מוגבל בהשוואה לזה של הבנים ומצומצם ברובו למסגרת הביתית, עבר מהפך של ממש במאות התשע-עשרה והעשרים. בעולם הספרדי והמזרחי, החל משנת 1860, פרשׂ רשת בתי הספר של Alliance israélite universelle את כנפיו על מספר רב של בנות, ותרם לשינוי עמוק במעמדן החברתי ובנגישותן לתרבות המודרנית. בעולם האשכנזי האורתודוקסי של מזרח אירופה, יסדה Sarah Schenirer בקרקוב בשנת 1917 את רשת בתי הספר הראשונה של Beth Yaakov, שנועדה להעניק לבנות הצעירות חינוך דתי מובנה כדי להגן עליהן מפני החילון; תנועה זו, שזכתה לתמיכת סמכויות רבניות, התפשטה על פני שטחים נרחבים. במקביל, בחוגים החילוניים, הציוניים או הבונדיסטיים, פתחו שערי בתי הספר המודרניים את דלתותיהם בפני הבנות — בעברית, ביידיש או בשפות הלאום. תמורות אלו שינו את מקומן של הנשים בהעברת המסורת ובחיי הקהילה, ובה בעת עוררו ויכוחים על גבולות הלימוד הדתי של האישה.

מקורות ומשאבים

• The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan