תנועת הדה-קולוניזציה והיהודים במדינות העולם השלישי

הדה-קולוניזציה שבאה בעקבות מלחמת העולם השנייה הטלטלה עמוקות את מצבן של הקהילות היהודיות המיושבות במדינות המגרב, המזרח הקרוב ואסיה. עלייתן של מדינות עצמאיות חדשות, שנשאה לעיתים קרובות אופי של לאומיות ערבית או מוסלמית, ערערה את יציבותן של מיעוטים יהודיים שעד אז נהנו מהגנת המעצמות הקולוניאליות או היו משולבים בחברות המקומיות. הסכסוך הישראלי-ערבי, שהתלקח מחדש עם מלחמות 1948, 1956 ו-1967, חשף יתר על כן יהודים אלה לחשדות בדבר חוסר נאמנות, לאמצעים מפלים, להלאמות ולעיתים אף לאלימות. במגרב, עצמאותן של מרוקו, תוניסיה ובמיוחד של אלג'יריה — שיהודיה, שהיו אזרחים צרפתיים מאז צו קרמיה, עזבוה בהמוניהם בשנת 1962 — גרמה לגלות כמעט מוחלטת. דינמיקות אלה הולידו גלי הגירה המוניים לישראל, לצרפת, לקנדה ולמדינות אחרות, ושרטטו מחדש את גיאוגרפיית העולם היהודי, תוך שהן שמות קץ לנוכחויות שנמשכו לעיתים קרובות אלפי שנים.

מקורות ומשאבים

• Encyclopedia of Jews in the Islamic World — Brill
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan