היהודית-ערבית והספרויות היהודיות-ערביות

הערבית היהודית מציינת את מכלול הניבים הערביים שדוברו ונכתבו על ידי יהודי ארצות האסלאם, המתועתקים בדרך כלל באותיות עבריות ומועשרים באוצר מילים עברי וארמי הייחודי לחיים הדתיים. לאחר כיבושי הערבים במאה השביעית קמה לה שפה זו, ושימשה במשך יותר מאלף שנה כשפת היומיום של מיליוני יהודים, ממגרב ועד עיראק, דרך מצרים ותימן. בתקופה הקלאסית (המאות העשירית עד השתים-עשרה) היתה הערבית היהודית גם שפת תרבות מלומדת רבת-חשיבות: Saadia Gaon תרגם בה את המקרא וחיבר בה יצירות תיאולוגיות, ו-Maïmonide כתב בערבית היהודית את ה-Guide des égarés ואת פירושו למשנה. אוסף גניזת קהיר גילה את היקפה של תפוקה זו, ממכתבים מסחריים ועד לטקסטים ספרותיים. בעת החדשה התפתחו ספרויות ערבית-יהודיות עממיות, עד שהגירתם ההמונית במאה העשרים ואימוץ העברית, הצרפתית או הערבית התקנית הביאו לדעיכתה של שפה זו.

מקורות ומשאבים

• Encyclopedia of Jews in the Islamic World — Brill
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan