גטו ורשה והתנגדות המזוינת (1943)

גטו ורשה, שהוקם בידי השלטונות הנאציים בשנת 1940, היה הגדול שבגטאות היהודיים באירופה הכבושה: עד 400,000 איש נדחסו בו בתנאים איומים של צפיפות, רעב ומגפות. החל מקיץ 1942, הגירוש הגדול אל מרכז ההשמדה Treblinka רוקן את הגטו מרוב תושביו. נוכח סכנת ההשמדה הכוללת, קמו ארגוני התנגדות, ובראשם הארגון היהודי הלוחם (ŻOB) בהנהגת Mordechai Anielewicz, והאיחוד הצבאי היהודי (ŻZW). כאשר החלו הגרמנים בחיסולו הסופי של הגטו, ב-19 באפריל 1943, פתחו הלוחמים היהודים, חמושים בדלות, במרד שסיכל את כוחות הגרמנים במשך כמעט חודש שלם, עד שנמחץ בלהבות ובחורבות. כמרד העירוני הראשון בהיקפו באירופה הכבושה, הפך מרד גטו ורשה לסמל אוניברסלי של ההתנגדות האנושית מול ההשמדה.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗