האבל הלאומי היהודי: תשעה באב והנצחות היסטוריות

תשעה באב (היום התשיעי בחודש אב) הוא יום האבל הקולקטיבי הגדול של היהדות, המסיים תקופה של שלושה שבועות של אבלות חלקית הנפתחת בצום שבעה עשר בתמוז. המסורת מייחסת לו את חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים (586 לפנה"ס) ואת חורבן בית המקדש השני בידי הרומאים (70 לספה"נ), וכן אסונות לאומיים אחרים הקשורים לתאריך זה, כגון דיכוי מרד Bar Kokhba בBetar (135) וגירוש ספרד לפי המסורת (1492). הצום, הנמשך כעשרים וחמש שעות, מלווה באיסורים השייכים לאבלות — הימנעות מרחיצה, מנעילת נעלי עור ומשמחה — ובקריאה מנוגנת של ספר Eikha ושל פיוטי קינה (kinot). הטקס הופך את הסימנים הרגילים של השבת והמועדים, ומשקע את הקהילה בחוויה משותפת של אובדן. במהלך הדורות שילבה זכרון הרדיפות של ימי הביניים, הגירושים, ובעת החדשה — את זכר השואה.

מקורות ומשאבים

• Sefaria ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan