הקשר בין יהדות לאסלאם בתקופה המימי-ביניימית

בימי הביניים, יהודים החיים תחת שלטון איסלאמי נהנו ממעמד של ד'ִמִּים — מוגנים אך כפופים להגבלות ולמס מיוחד (הג'זְיָה). מסגרת זו, שהשתנתה ממקום למקום ומתקופה לתקופה, אפשרה להם בדרך כלל לקיים את דתם, לנהל את ענייניהם הקהילתיים ולהשתתף בחיים הכלכליים. במרכזים הגדולים של הציוויליזציה הערבית-איסלאמית, כגון בגדד, קהיר וקורדובה, תרמו יהודים לפריחה האינטלקטואלית כרופאים, דקדוקנים, פילוסופים ומתרגמים. הסימביוזה היהודית-ערבית עודדה את השימוש בערבית בקרב הוגים יהודים — ובהם הרמב"ם — ואת התפתחות הדקדוק העברי והפילוסופיה. יחסים אלה ידעו גם תקופות של מתח ורדיפות, אך נותרים פרק פורה בתולדות הרוח היהודית.

מקורות ומשאבים

• Encyclopedia of Jews in the Islamic World — Brill
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan