שאלת הברית החדשה והיהדות (תאולוגיית ההחלפה)

התאולוגיה הנוצרית של ההחלפה (או supersessionism) גורסת כי מאז ביאת המשיח, הכנסייה מחליפה את עם ישראל בברית עם האל, ועל כן היהדות נחשבת לבטלה או לא יותר מהקדמה לנצרות. דוקטרינה זו, שנוסחה עוד בראשית הנצרות בידי אבות הכנסייה, הניחה זמן רב את התשתית לתפיסה מזלזלת ביהדות ולהזנת "תורת הבוז": האשמת רצח האל, קריאת הצרות היהודיות כעונש אלוהי, ותקווה להמרת דתם של היהודים. היא תרמה להצדקה תאולוגית של האפליה והרדיפות לאורך ההיסטוריה הנוצרית. לאחר השואה, כמה כנסיות נטלו על עצמן בחינה מחדש מעמיקה של פרדיגמה זו. נקודת המפנה המרכזית הייתה הצהרת המועצה הקתולית Nostra Aetate (1965), שדחתה את האשמת רצח האל הקולקטיבית והכירה בנצחיות ברית האל עם העם היהודי. הביקורת על ה-supersessionism נותרת בלב הדיאלוג היהודי-נוצרי בן-זמננו.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗