רדיפת היהודים בימי מסעי הצלב

הצלבנות פתחה מחזור של אלימות אנטי-יהודית בהיקף חסר תקדים באירופה המערבית. באביב 1096, במהלך מסע הצלב הראשון, פרעו כנופיות חמושות בדרכן לארץ הקודש בקהילות היהודיות בעמק הריין, ובפרט ב-Worms, ב-Mayence וב-Cologne, ודרשו מן היהודים להתנצר או למות. נוכח ברירה זו, רבים בחרו בקידוש השם, ולעיתים אף שמו קץ לחייהם בידי עצמם כדי שלא לכפור באמונתם — מעשה שהותיר חותם עמוק על התודעה הקולקטיבית האשכנזית. פרעות אלו חזרו ונשנו במסעות הצלב שבאו לאחר מכן, ויצרו אקלים של עוינות מתמשכת, שבתוכו צמחו עלילת הדם ודמוניזציה של היהודי. הניצולים והעדים חיברו כרוניקות וקינות — עדויות מזעזעות על הקדושים שמסרו נפשם — שנקלטו בליטורגיה והן מהוות מקור היסטורי וספרותי מרכזי על טראומות מכוננות אלה.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗