מחשבתו של Nahmanide ובית המדרש הקטלאני של הקבלה

נחמנידס (רבי משה בן נחמן, הידוע כרמב"ן, 1194–1270), יליד Gérone שבקטלוניה, היה בעת ובעונה אחת תלמודיסט מובהק, פרשן ומקובל, ודמות מרכזית ביהדות חצי האי האיברי במאה השלוש עשרה. פירושו לתורה, המשלב קריאה מדוקדקת של הפשט עם רמזים מיסטיים ("על דרך האמת"), הפעיל השפעה רבה ומעיד על צמיחתה של אסכולת הקבלה של Gérone, בצומת שבין המסורת הפילוסופית לזו האזוטרית. כתלמודיסט בכיר, הגן גם על האיזון שבין הרציונליזם המיימוני למסורת בעת הפולמוסים סביב יצירתו של Maïmonide. בשנת 1263 נאלץ להשתתף בוועידת Barcelona, עימות פומבי ומפורש מול המומר Pablo Christiani בנוכחות המלך Jacques Ier d'Aragon, שאת תיאורו פרסם לאחר מכן. הלחצים שבאו בעקבות כך הניעוהו לעזוב את ספרד לארץ הקודש, שם תרם לשיקומה של הקהילה היהודית בירושלים ובעכו, והפך לחלוץ הנוכחות היהודית הימי-ביניימית בארץ ישראל.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Sefaria ↗