המחשבה של Martin Buber והפילוסופיה של הדיאלוג

מרטין בובר (1878–1965), שנולד בווינה והתחנך במסורת ההשכלה והניאו-קנטיאניזם, היה פילוסוף, מתרגם המקרא ודמות מרכזית בתחיית הרוח היהודית במאה העשרים. בחיבורו המרכזי, Ich und Du («אני ואתה», 1923), גיבש פילוסופיית דיאלוג המבחינה בין היחס האותנטי «אני-אתה» לבין היחס האינסטרומנטלי «אני-זה», שבו האחר נתפס כאובייקט ולא כאדם. בובר הקדיש חלק נכבד מיצירתו להנחלת החסידות, תוך איסוף ופרשנות מחדש של סיפורי המאורות לקהל המערבי. כציוני תרבותי הקרוב לאחד העם, עלה לארץ ישראל בשנת 1938, לימד אנתרופולוגיה פילוסופית וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ופעל למען מדינה דו-לאומית ולמען פיוס יהודי-ערבי במסגרת תנועת ברית שלום. הגותו השפיעה השפעה מתמשכת על התיאולוגיה הנוצרית הדיאלוגית, הפסיכולוגיה ההומניסטית והפילוסופיה המוסרית של המאה העשרים.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗