המחשבה של Emmanuel Levinas ואתיקת האחר

עמנואל Levinas (1906–1995), שנולד ב-Kaunas שבליטא והתאזרח בצרפת, היה אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר של המאה העשרים. לאחר שהתחנך בפנומנולוגיה אצל Husserl ו-Heidegger — שאת הגותם סייע להנחיל לצרפת — התרחק מהם בעקבות חוויות המלחמה והשבי, ופיתח פילוסופיה שבמרכזה האתיקה כ"פילוסופיה ראשונה". ביצירותיו המרכזיות, Totalité et infini (1961) ו-Autrement qu'être ou au-delà de l'essence (1974), פיתח את הרעיון שפגישת פניו של האחר מטילה אחריות אינסופית, הקודמת לכל חירות ומתחמקת מן האחיזה המאַיֶּחֶדֶת של האונטולוגיה. הגותו, שהוזנה מן המסורת התלמודית, באה לידי ביטוי גם ב-Lectures talmudiques, שבהן חשף את המשמעות הפילוסופית האוניברסלית של הטקסטים הרבניים. יצירתו של Levinas, שהוכתה עמוקות על ידי השואה שהכחידה את משפחתו, מהווה אחד התרומות המקוריות ביותר של היהדות לאתיקה בת-זמננו.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗