הדמונולוגיה והאמונה ברוחות (דיבוקים)

האמונה בדיבוק — נשמה תועה של נפטר הבאה להידבק בגופו של חי — פרחה בעולם היהודי של מזרח אירופה בעת החדשה. היא ניצבת בצומת שבין הקבלה הלוריאנית, שפיתחה את מושג גלגול הנשמות, לבין פולקלור עממי עשיר ברוחות ושדים. סיפורים שונים מדווחים על מקרי אחיזה ועל טקסי גירוש שנערכו בידי מקובלים או בידי אדמו"רים ידועי שם. על דרך הכלל, הדמונולוגיה היהודית כללה דמויות כגון שדים ולילית, שנשתלבו בפרקטיקות הגנה ובספרות המוסר והמיסטיקה. המחזה הדיבוק מאת S. Ansky, שנכתב בראשית המאה העשרים על בסיס מחקר אתנוגרפי, קבע אמונה זו בתרבות הספרותית והתיאטרלית והפכה לסמל אוניברסלי.

מקורות ומשאבים

• The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe ↗
• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan