העלייה וגלי ההגירה לפלשתינה המנדטורית

בין השנים 1882 ו-1948, עיצבו מספר גלי עלייה יהודיים, הידועים בשם עליות, את פלסטינה תחילה בתקופה העות'מאנית ולאחר מכן בתקופת המנדט. העלייה הראשונה (החל מ-1882), שנושאיה היו חלוצי Bilou, והעלייה השנייה (החל מ-1904), שנשאה בחובה אידיאלים סוציאליסטיים, הניחו את יסודות היישוב המודרני. העליות הבאות הביאו עמן עולים ממגוון רחב של מקומות מוצא, ובהם יהודים רבים שברחו מפני האנטישמיות ומפני הנאציזם לאחר 1933. כל גל הביא עמו השקפות אידיאולוגיות משלו, ארצות מוצא שונות ודפוסי התיישבות מגוונים, החל מהמושבות החקלאיות ועד לערים חדשות כגון Tel-Aviv. עלייתם של ניצולי השואה, שהייתה לרוב בלתי לגאלית לנוכח ההגבלות הבריטיות, סימנה את שנותיו האחרונות של המנדט. עליות אלו עיצבו עיצוב עמוק את הדמוגרפיה, הכלכלה והתרבות של המדינה העתידה להיות — מדינת ישראל.

מקורות ומשאבים

• Encyclopaedia Judaica — 2e éd., Keter/Macmillan
• Jewish Virtual Library ↗