ספר דניאל

ספר דניאל היא האפוקליפסה הגדולה הראשונה של הספרות היהודית, שנכתבה בהקשר של הרדיפה של אנטיוכוס IV אפיפנס והמרד של המקבים (167–164 לפני הספירה). דו-לשוני (עברית וארמית), העבודה משלבת סיפורי חצר (דניאל בגוב האריות, שלושת הנערים בתנור) עם חזונות נבואיים — ארבעת הממלכות, "בן האדם" בא על עננות השמיים, תחיית המתים — שיסדו את הז'אנר האפוקליפטי והשפיעו עמוקות על הנצרות והאסלام. ספר דניאל הוא הספר הביבלי היחיד המזכיר במפורש את תחיית המתים של יחידים (דניאל 12:2), תורה שתהפוך למרכזית ביהדות הרבנית. התיארוך שלו למאה ה-2 לפני הספירה מאושר על ידי התייחסויות מדויקות להיסטוריה הסלווקית ועל ידי כתבי היד של קומראן.