ספר ישעיהו

ספר ישעיהו הוא הראשון והארוך ביותר מבין הנביאים הגדולים (Neviim). הפרקים 1 עד 39, המיוחסים לנביא ההיסטורי ישעיהו בן אמוץ, הפעיל בירושלים בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו (כ-740–700 לפני הספירה), מהווים את "הישעיהו הקדום". ישעיהו, כנראה מממוצא אריסטוקרטי ובחביבות הממלכתית, הפרוש בו חזון תיאולוגי המרוכז בקדושתו החודרת של אלוהים ("קדוש קדוש קדוש") ובדרישה של צדק חברתי כתנאי של הברית. הגזרות שלו נגד הגויים, קנאתו כנגד העבודה המעורמת, נבואתו על האימנואל, וחזונו המשיחי של עולם שבו "הזאב ישכן עם הטלה" עיצבו את ההכרה הדתית היהודית והנוצרית לעד. המגילה הגדולה של ישעיהו (1QIsaᵃ), שהתגלתה בקומראן, היא הכתב היד הביבלי השלם הקדום ביותר הידוע.