גלילי חותם של אורוק

המצאת **גליל-החותם** היא אחת מהחידושים הגדולים של תקופת אורוק. גליל אבן קטן (גובהו 1 עד 4 ס"מ), חרות בחריתה שקועה, הוא מגולגל על טין רטוב כדי להטביע ברציפות **פריז נרטיבי**. בעוד שחותמות שטוחות מייצרות דימוי בודד, הגליל פורס סיפור: קרב גיבורים, משתה פולחני, תהלוכת בעלי חיים, אלוהות יושבת על כס. זוהי, במובן מסוים, הרצועה המצוירת הראשונה של האנושות. גלילי-החותם של אורוק, שהופיעו סביב 3500 לפנה"ס באורוק ובמושבותיה (Habuba Kabira, Jebel Aruda בסוריה), מצטיינים בעידון חריתתם ובעושר האיקונוגרפיה שלהם. המוטיבים החוזרים — ה**"גיבור העירום"** המאלף שני בעלי חיים מול פניו, **"כוהן-המלך"** האוחז ברומח או בקלע, **הבקר החגיגי** המתקדם לעבר המקדש — מבססים רפרטואר שילווה את המזרח הקדמון הקדום לאורך ארבעה אלפי שנים. בזיכרון המקראי הותירו תמונות אלה עקבות עמוקים. מוטיב ה"גיבור שבין שני אריות" ייפגש, כאלפיים שנה מאוחר יותר, בפיסול המסופוטמי של **גילגמש**; ועוד אלף שנה לאחר מכן, באיקונוגרפיה האחמנית של פרספוליס. **דניאל הנביא** ה"סותם את פי האריות" (דניאל ו) יורש, דרך שרשרות השפעה מרובות, את הדימוי השומרי הזה של הצדיק שליט החיות. כמו כן, מחוות המלך ה"מפייס" את החיות מבשרת את האיקונוגרפיה של **הרועה הטוב** במוזאיקה היהודית העתיקה המאוחרת ובנצרות הקדומה. פריטים אחדים ראויי לציון שמורים בברלין (Vorderasiatisches Museum), בפריז (לובר), בלונדון (British Museum), ובבגדד (Iraq Museum) — אלה שלא נעלמו בביזות שנת 2003. **כד אורוק** עצמו, בן-זמנם של גלילים אלה שנמצא בשכונת האנה, פורס פריז דומה: קציר, תהלוכה, נדרים למקדש אינאנה. זוהי אותה דקדוקית חזותית שישראל תחלוק עליה בהמשך בגזרת האיסור על הדמויות, מבלי שתחדל לרשת ממנה בסיפוריה שלה.