Wiener Holocaust Library

ספריית Wiener Holocaust Library, המושכת בלב London ב-Russell Square, תופסת מקום ייחודי בתולדות הזיכרון היהודי ותיעוד השואה. מוצגת כמוסד המחקר והתיעוד הוותיק ביותר המוקדש לרדיפה הנאצית ולרצח העם של יהודי אירופה, היא לא נולדה לאחר האסון, אלא לפניו ובמהלכו. זוהי תכונתה הבולטת ביותר: Wiener Library של London היא מוזיאון שואה הקודם למלחמת העולם השנייה [Times of Israel].

המוסד נושא את שמו של מייסדו, ד"ר Alfred Wiener, אינטלקטואל יהודי-גרמני שכבר בשנות ה-1920 הבין את האיום שהאנטישמיות המאורגנת מטילה על הקהילה היהודית במרכז אירופה. מפעלו נשען על תובנה עמוקה: כי תיעוד קפדני של השנאה עשוי לשמש כלי הגנה, ולאחר מכן כזיכרון לדורות הבאים. מ-Berlin ל-Amsterdam, ומ-Amsterdam ל-London, עקבה האוסף אחר גלותו של מייסדו ועמיתיו, וצבר במהלך הזמן קרן ארכיונית שתהפוך לאחד מן הכלים היקרים ביותר למחקר ההיסטורי על הלאומנות הסוציאליסטית ועל גורל היהודים.

חיבור זה מתווה, בשבעה פרקים, את ראשיתה, נדודיה, התבססותה והשפעתה של מוסד זה. הוא נשען על המידע שפרסמה הספרייה עצמה ועל מקורות הייחוס שהוקדשו לה, תוך ציון כן של האזורים שבהם הנרטיב נסמך על המסורת המועברת יותר מאשר על ארכיון שנקבע בדיוק.

Alfred Wiener (1885-1964) היה הנשמה והמקור של המוסד. נולד בפוטסדם למשפחה יהודית גרמנית, קיבל חינוך אוריינטליסטי והיה קשור עמוקות לרעיון השתלבות היהודים באזרחות הגרמנית, ומוקדם מאוד מצא עצמו מגן על קהילתו. הוא היה דמות בולטת ב-Central-Verein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens (האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית), ארגון שהגן על זכויות האזרח של יהודי גרמניה ונאבק באנטישמיות באמצעות הטיעון, המשפט והתיעוד.

כוותיק מלחמת העולם הראשונה, Wiener חש בעלייתה של התנועה הנאצית כאיום קיומי. על פי המקורות המוקדשים לביוגרפיה שלו, הוא היה מן הראשונים שאספו באופן שיטתי כתבים, עלונים ופרסומים אנטישמיים כדי לחשוף את מנגנונם ולהילחם בהפצתם. פרקטיקה זו של איסוף מתודי — ריכוז הראיות התיעודיות של השנאה כדי להפריכה ביתר שאת — היא המעשה המכונן של מה שעתיד היה להיות הספרייה. הדיוקן שמציירים ממנו המוסדות השומרים על זכרו, ובהם Wiener Library של אוניברסיטת תל-אביב ו-Holocaust Memorial Day Trust, מציגו כחלוץ בתיעוד האנטישמיות [Holocaust Memorial Day Trust ; Wiener Library, Tel Aviv University].

לאחר שנאלץ לגלות עם עלייתו של Hitler לשלטון ב-1933, עזב Wiener את גרמניה. עזיבתו לא סימנה את נטישת שליחותו אלא את העתקתה הגיאוגרפית: האיסוף ימשיך מן החוץ, בדחיפות כפולה. שליחותו של האיש מתמזגת כך עם שליחות המוסד: להפוך את הארכיון לחומת מגן, ולאחר מכן לעדות.

פליט בהולנד, Alfred Wiener ייסד באמסטרדם, בתחילת שנות ה-1930, את Jewish Central Information Office (המשרד המרכזי למידע יהודי). מוסד זה נועד לאסוף ולהפיץ מידע על רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית, תוך התרעה לקהילות היהודיות ולממשלות הדמוקרטיות על המציאות של המדיניות האנטישמית של הרייך השלישי.

אמסטרדם הציעה אז מקלט יחסי ועמדת תצפית מועדפת על גרמניה השכנה. המשרד ריכז שם כמות ניכרת של מסמכים: גזרי עיתונות, פרסומים רשמיים נאציים, עדויות של פליטים, דוחות על חוקי הגזע ועל מעשי האלימות. טבעו של עיסוק זה — מעקב, תיעוד ושמירת ארכיון של הרדיפה בזמן אמת — מסביר מדוע המוסד נבדל מרוב מרכזי הזיכרון של השואה, שנוסדו לאחר 1945. כאן, התיעוד קודם לרצח העם; הוא מלווה את הכנתו ואת שלביו הראשונים.

קדימות זו היא בדיוק מה שמבסס את מוניטין הוותק של המוסד. המקורות הפדגוגיים המתארים את הקמתו מדגישים כי האוסף שנאסף באמסטרדם היווה את הגרעין של הספרייה הלונדונית העתידית [The Holocaust Explained ; Wiener Holocaust Library, « Dr Wiener's Library »]. ברם, האיום התקרב: הפלישה הגרמנית להולנד הייתה רק עניין של זמן, והפך לדחוף להציל את האוסף ממנה.

בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, הועברה האוסף מ-Amsterdam ל-London — החלטה שהוכיחה את עצמה כהשגחתית, שכן הכיבוש הגרמני של הולנד במאי 1940 היה גורם להשמדתו או לחילוטו של הקרן. ההעברה הצילה אפוא גם את הארכיונים וגם, כנראה, את חייהם של האחראים עליהם. שנת 1939 נקבעה כשנת ייסוד המוסד ב-London; ממנה נמנים שנות הוותק המצוינות בימי שנה השונים.

ב-London הפך הקרן, שנודע בקרוב בשם "Wiener Library", את משאביו לשירות מאמץ המלחמה של בעלות הברית. עשיר בתיעוד על המשטר הנאצי, על תעמולתו, מבנהו ורדיפותיו, הספרייה הפכה למקור מידע עבור השירותים הבריטיים שנאבקו בגרמניה. המקורות ההיסטוריים המוקדשים למוסד מדגישים פונקציה כפולה זו בימי המלחמה: שמירה על הזיכרון של הרדיפה ואספקת מידע שימושי לדמוקרטיות הלוחמות [The Holocaust Explained].

תקופה זו עיגנה את המוסד בנוף האינטלקטואלי הבריטי. ממקלט תיעודי הפך למרכז פעיל, שתרם להבנת האויב תוך כדי המשך רישום, ככל שהדבר היה אפשרי, הידיעות שחלחלו מהיבשת על גורל הקהילות היהודיות. המונח "ספרייה" עצמו התבסס לכינוי קרן שהיה רחוק בהרבה מאשר מחסן ספרים פשוט: מדובר היה במכלול של ארכיונים, גזרי עיתונים, עדויות ופרסומים שמטרתו ניתוח הנאציזם.

למחרת שנת 1945, שליחותה של הספרייה השתנתה. מה שתיעדה כאיום ורדיפה הפך לרצח עם מושלם. המוסד הקדיש את עצמו אז לאסיפת עדויות הניצולים ולבניית זיכרון של האירועים, במהלך שהיינו מכנים היום היסטוריה בעל-פה ושימור עדויות.

על-פי הנרטיב המוסדי, החלה הספרייה מיד לאחר המלחמה לאסוף מאות סיפורי עדי ראייה, בכך קדמה בעשרות שנים למפעלי איסוף העדויות הגדולים שהתפתחו בסוף המאה העשרים. ארכיוני העדויות הללו — המכונים לעיתים קרובות במסורת המוסד בכינויים כגון "עדויות האמת" — מעניקים לאוסף ערך תיעודי שאין לו תחליף, שכן נאספו בעוד האירועים טריים בזיכרון והעדים רבים. ממד זה נשען הן על הארכיון המבוסס הן על המסורת שהעביר המוסד על תולדותיו שלו; לפיכך אנו מציינים אותו כ"סביר" בפרטיו, תוך שהוא מעוגן היטב בעיקרו.

המשכיות זו — מהתרעת טרום המלחמה אל עדות שלאחר המלחמה — היא המצדיקה את הכינוי המוסד הוותיק ביותר למחקר ותיעוד השואה. הספרייה לא נוצרה רטרואקטיבית: היא ליוותה את האירוע מראשיתו ועד אחריתו, ומכאן מעמדה הייחודי בין מרכזי הזיכרון.

אחת מייעודיה של הארכיון התיעודי היא לשרת את הצדק. המסורת הקשורה ל-Wiener Library מדגישה את תרומתה להליכים משפטיים שנועדו לדון בפשעים הנאציים, ובפרט למשפט Adolf Eichmann שהתקיים בירושלים בשנת 1961. הספרייה, המחזיקה במסת תיעוד עצומה אודות מנגנון הרדיפה הנאצי, סיפקה לכאורה חומרים ומומחיות שתרמו לביסוס העובדות.

פרק זה נמצא בצומת שבין הזיכרון המוסדי לבין הארכיון: תרומתם של אוספים תיעודיים מסוג זה למשפטי שנות המלחמה-שלאחריה היא אמינה מבחינה היסטורית ועולה בקנה אחד עם ייעוד הספרייה, אולם יש לנהוג בזהירות בנוגע להיקף המדויק של תפקידה בהליך זה או אחר, ולייחס את הדברים למקורות הטוענים זאת. לפיכך אנו מציינים "על פי מקורות מוסדיים" בכל הנוגע לפרטי תרומות אלה [Wiener Holocaust Library ; The Holocaust Explained].

ואולם מה שנותר מבוסס הוא ההיגיון העמוק של המוסד: איסוף הראיות שנקט Alfred Wiener כבר בשנות ה-1920 נועד מלכתחילה להפריך את האויב באמצעות המסמך. העובדה שאיסוף זה הזין, עשרות שנים מאוחר יותר, את מפעל הצדק כנגד פושעי השואה מהווה הגשמה העולה בקנה אחד עם הייעוד המכונן. כך הפך הארכיון ההגנתי של אתמול לראיה לחובה ולכלי לחשיפת האמת ההיסטורית.

ממוקמת כיום ב-Russell Square, בשכונת האוניברסיטאות Bloomsbury שבלונדון, הWiener Holocaust Library היא מוסד מחקרי השזור במלואו בנוף האקדמי והתרבותי הבריטי. היא שומרת אוסף נרחב של ספרים, כתבי עת, מסמכי ארכיון, תצלומים, חפצים, עדויות וגזרי עיתונות הנוגעים לרדיפה הנאצית, לשואה, ובמובן רחב יותר — לרצח עם ולאנטישמיות.

המוסד מקיים פעילות ציבורית ענפה: תערוכות, כנסים, פרסומים ומשאבים פדגוגיים המיועדים לבתי ספר ולחוקרים. הוא נהנה מתמיכתם של גופים פילנתרופיים המחויבים להגנה על זכויות האדם ועל הזיכרון; ה-Sigrid Rausing Trust, למשל, נמנה עם תומכי הספרייה המתועדים [Sigrid Rausing Trust]. אימוצה של השם "Wiener Holocaust Library" מעגן במפורש את זהותה הכפולה: כבוד למייסד Alfred Wiener ושליחות המכוונת במפורש לתיעוד השואה.

המוסד ציין את יובליו הרצופים כאבני דרך המזכירות את עתיקותו היוצאת דופן. לרגל יום הולדתו התשעים, הדגישה העיתונות כי ה-Wiener Library בלונדון הגיעה אז לגיל תשעים בתור מוזיאון שואה שקדם למלחמת העולם השנייה [Times of Israel]. אריכות ימים זו הופכת אותה לזיכרון חי, שסמכותו נשענת על רצף בלתי פסוק של שליחותה מאז ימי האירועים עצמם.

המורשת של Alfred Wiener אינה מוגבלת ללונדון. מוסדות קרובים מנציחים את שמו וחלק מיצירתו במקומות אחרים בעולם. אוניברסיטת Tel-Aviv מאכסנת Wiener Library, הרואה עצמה כחלק מאותה שושלת ושומרת על זיכרון תולדות האוסף [Wiener Library, Tel Aviv University]. בברלין, ה-Jüdisches Museum הקדיש תשומת לב ל"ענף הברלינאי" הקשור להיסטוריה של הספרייה, ומעיד על שיבתה החלקית של זיכרון זה אל הארץ שבה נולד ומשם נאלץ לברוח [Jewish Museum Berlin].

הסתעפויות אלו מציירות גאוגרפיה של גלות ושיבה: נולדה בברלין, גלתה לאמסטרדם, ניצלה בלונדון, הומשכה בתל-אביב ונזכרה מחדש בברלין — יצירתו של Wiener נושאת עמה את עצם מסלולה של הדיאספורה היהודית במאה העשרים. הזיקה בין מוסדות שונים אלו — קשריהם המדויקים, שיתוף האוספים, טיב שושלתם — מחייבת בחינה קפדנית של המקורות הייחודיים לכל אחד מהם; לפיכך אנו מציגים אותם כנקודת חיתוך בין נרטיב מוסדי למציאות תיעודית, הדורשת אימות מקרה לגופו.

קרינתה של הספרייה נובעת בעיקר ממה שהיא מגלמת: האמונה כי תיעוד הוא מעשה של התנגדות, וכי הארכיון הוא הבטחה לעתיד. בכינוסם של ראיות לרדיפה עוד בטרם מצאה המילה "שואה" את מלוא משמעותה, הורישו Alfred Wiener ועמיתיו לדורות הבאים לא רק מסמכים, אלא שיטה ואתיקה של הזיכרון.

ספריית Wiener Holocaust Library מרכזת במסלולה המוסדי את ההיסטוריה עצמה של האסון שהיא מתעדת. נולדה מבהירות דעתו של איש אחד, Alfred Wiener, שידע לזהות באנטישמיות המאורגנת איום קטלני, ועקבה אחרי מייסדה בגלות — מ-Berlin לאמסטרדם, מאמסטרדם ללונדון — והפכה את איסוף הראיות ההגנתי למונומנט של הזיכרון. קדימותה לרוב מרכזי השואה, שנוסדו לאחר 1945, מצדיקה כליל את האמרה המתארת אותה כמוסד המחקר והתיעוד הוותיק ביותר בתחום זה.

ממאמץ המלחמה של בעלות הברית לשירות הצדק, מאיסוף עדויות הניצולים ועד ההוראה העכשווית ב-Russell Square — שמרה הספרייה על רצף שליחות נדיר. היא מזכירה לנו שהזיכרון אינו ממתין לכך שהאירועים יחלפו כדי להתחיל את מלאכתו: לעיתים, כמו כאן, הוא קודם להם, מלווה אותם ועולה עליהם. במובן זה נותרת יצירתו של Wiener, מעבר לאוסף ארכיוני, לקח על ערכה האזרחי והמוסרי של התיעוד. שם שבו הארכיון והמסורת נפגשים, מציעה Wiener Holocaust Library מודל של נאמנות לאמת ההיסטורית.