Valmadonna Trust Library

מבין הספריות העבריות הגדולות שנוסדו במאה העשרים, מעטות הותירו חותם עמוק כל כך כמו Valmadonna Trust Library. שנאספה לאורך יותר מחצי מאה על ידי איש אחד — סוחר היהלומים התעשייתיים Jack V. Lunzer — היא התבססה כאוסף הפרטי החשוב ביותר של ספרים וכתבי יד עבריים בעולם. Valmadonna Trust Library היא אוסף של 13,000 ספרים וכתבי יד, מודפסים וכתובים בעברית או באותיות עבריות, שנאסף בעיקר על ידי Jack V. Lunzer, סוחר בריטי ביהלומים תעשייתיים, יליד אנטוורפן בשנת 1924.

סיפורה של ספרייה זו אינו רק סיפורו של אדם אחד ותשוקתו: הוא מתווה את קווי המתאר של הגלות היהודית ושל תנועת הכתב העברי, מאנגליה של ימי הביניים אל בתי הדפוס של ונציה, מהקהילות האיטלקיות אל המרכזים הספרדיים והאשכנזיים של אירופה. להחזיק בכרכים אלה פירושו לאחוז בידיים את הסיפור החומרי של מסירת עם אחד לאורך הדורות. הספרים וכתבי היד, שנאספו ברובם על ידי סוחר היהלומים הבריטי Jack V. Lunzer, מתעדים את התפשטות הדפוס העברי ואת הפצת התרבות היהודית ברחבי העולם.

החיבור הנוכחי מבקש לשרטט את ראשיתו, שיאו וגורלו הסופי של אוסף זה — מחזונו של אספן עד כניסתו, בשנת 2017, אל מורשת הספרייה הלאומית של ישראל. זוהי היסטוריה אינטימית כאחד — של חובב נאור — וקולקטיבית — של עם וספריו.

בראשיתה של Valmadonna Trust Library עומדת דמות יחידה במינה. Jack V. Lunzer היה סוחר בריטי ביהלומים תעשייתיים, יליד Antwerp משנת 1924. בן למשפחה יהודית ממערב אירופה, שהוכשר במסחר באבנים יקרות, העביר Lunzer אל עולם הספר את דרישות המומחה: הטעם לנדירות, החוש לאיכות החומרית והסבלנות של הרוכש הממתין — לעיתים עשרות שנים — לחפץ הנכסף.

שמה של האוסף עצמו מעיד על שורשיו בגאוגרפיה היהודית האיטלקית: "Valmadonna" מפנה אל יישוב בפיאמונטה שבצפון איטליה, שנבחר כשמה של הקרן שנועדה לאחסן ולהגן על הספרייה. בחירה זו אינה מקרית: איטליה תופסת מקום מרכזי בתולדות הדפוס העברי, ואל בתי מלאכתה נשא הקולקציונר חלק ניכר מן שאיפותיו.

Lunzer לא כינן את ספרייתו כמשקיע ספקולטיבי, כי אם כאפוטרופוס. גישתו נשאה אופי של שמירת מורשת: לאסוף, לשמר ולמסור שלמה אוסף שערכו נשען כמידה שווה על לכידותו ועל נדירות כל פריט בו. פילוסופיה זו תסביר, בבוא העת, את התנאי המוחלט שהציב לכל העברה: האוסף לא יפוצל לעולם. האוסף, שנאמד בשווי של יותר מ־40 מיליון דולר, הועמד למכירה בראשית שנת 2009 על ידי Sotheby's, בתנאי מפורש שימכר כמכלול ולא יפוזר.

האיש הצטיין גם בקשר אישי עמוק לפריטים מסוימים, שאחריהם רדף בעקשנות שהפכה לאגדה בחוגי הביבליופילים. Lunzer לא הסתפק באיסוף בלבד: הוא נאבק, ניהל משא ומתן, החליף, וגייס את רשת קשריו ואת הונו כדי להכניס לספרייתו את הכרכים שסבר כי הם חיוניים ללכידות המכלול. נדיבותו האינטלקטואלית באה לידי ביטוי גם בפתיחת אוספו בפני חוקרים, עד שהפכה Valmadonna לא לכספת נעולה, כי אם לכלי חי של המדע היהודי.

ספריית Valmadonna Trust אינה אוסף אקראי חסר הבחנה: היא מציירת מפה אמיתית של תרבות הספר העברי. הספרים והכתבי-יד מתחקים אחר התפשטות הדפוס העברי ופיזורה העולמי של התרבות היהודית. פרויקט תיעודי זה חובק את מרכזי הייצור הגדולים: איטליה של הרנסנס, אירופה האשכנזית, העולם הספרדי, המזרח, ולעתים נדירות יותר — שולי הדיאספורה הרחוקים ביותר.

לאיטליה מקום של כבוד באוסף, דבר שאינו מפתיע לאוסף הנושא שם של עיירה פיימונטזית. בחצי האי, ובמיוחד בVenecia, ידע הדפוס העברי במאה השש עשרה את תקופת זהבו. האוסף מרכז עדים מרכזיים לפריחה זו, ובהם מהדורות שהפכו לאבני דרך מוחלטות בתולדות הספר היהודי.

לאנגליה מעמד מיוחד, ואף פרדוקסלי, באוסף. ארץ שממנה גורשו היהודים במאה השלוש עשרה, אנגליה של ימי הביניים הותירה עקבות כתובות עבריות מועטות ביותר. ואולם Valmadonna שומרת על אחד מן השרידים היקרים ביותר מסוג זה — שיידון בהמשך — ועושה את האוסף למפקיד ייחודי של הזיכרון היהודי האנגלי שקדם לגירוש.

להיקף הגיאוגרפי הזה מצטרף עומק כרונולוגי מרשים, המשתרע מן המאה השתים עשרה ועד לעת החדשה. האוסף חובק את כתב-היד מימי הביניים, האינקונבולה, הדפוס מן המודרניות הראשונה והפקות מאוחרות יותר, ומציע מבט פנורמי על ההיסטוריה הארוכה של הכתב העברי. שאיפה אנציקלופדית זו מבדילה את Valmadonna מאוספים מתמחים: היא חותרת לממצות פנורמה כוללת, ולא להתרכזות באזור או בתקופה אחת.

מבין הפרקים המפורסמים ביותר בתולדות Valmadonna נמצא רכישתו של סט יוצא דופן של התלמוד הבבלי שנדפס בוונציה בראשית המאה השש-עשרה. לדפוס זה חשיבות העולה בהרבה על נדירותו החומרית, שכן הוא קבע לדורות הבאים את הפריסה הקנונית של הטקסט התלמודי. עותק שמור היטב של התלמוד הבבלי (1519–1523), שהוכן על ידי ועדת חכמים וקידד היבטים רבים של סידור התלמוד, נדפס בוונציה על ידי Daniel Bomberg.

פועלו של Daniel Bomberg, מדפיס ממוצא אנטוורפי שהתיישב בוונציה, נותר אחד משיאי תולדות הספר היהודי. הסידור שאימץ — הטקסט המרכזי מוקף פירושי רש"י והתוספות, ומערכת הדפים כמסגרת הפניה — הפך לנורמה אוניברסלית, שנשתמרה עד לדפוסים בני זמננו. לפיכך, להחזיק בסט שלם ושמור של מהדורה זו היה בגדר חלומו הנכסף של כל אספן.

רכישת עותק זה בידי Lunzer מהווה אחת העסקאות המרהיבות ביותר בתולדות אהבת הספרים. עותק זה נרכש על ידי Lunzer מאוסף מנזר Westminster תמורת עותק בן תשע מאות שנה של אמנת המנזר המקורית, בצירוף מענקים, וכך הגשים חלום שרקם במשך עשרים וחמש שנה. הסיפור הפך לסמלי: במשך רבע מאה בקש Lunzer את תלמוד Bomberg השמור במנזר האנגלי; לבסוף הצליח לאתר ולרכוש את המסמך המסוגל לעורר דווקא את עניין המוסד — אמנת היסוד של מורשתו שלו — ולהציעו בתמורה.

פרק זה ממחיש באופן מושלם את שיטתו של Lunzer: סבלנותו של חורש היהלומים, היודע להמתין לאבן הנדירה, בשילוב עם כושר ההמצאה של הסוחר, ההופך מכשול להזדמנות. החלפה זו לא הייתה חליפין פשוט, אלא פעולה שבשלה לאורך זמן, שבה גברה הערכה הרגשית וההיסטורית על ההגיון הסחרי הצר. היא חתמה את מוניטין Valmadonna כאוסף המסוגל לאחד את מה שנדמה כלא ניתן לאיחוד.

אם תלמוד Bomberg מייצג את פסגת האוסף המודפס, כתב היד היקר ביותר של Valmadonna שייך למישור אחר לגמרי — זה של הזיכרון היהודי האנגלי מימי הביניים. מדובר בתנ"ך עברי שייחודו ההיסטורי אין לו אח ורע. תנ"ך עברי מאנגליה, הידוע בשם Codex Valmadonna I, הועתק ביד בשנת 1189 ונבזז בשנה שלאחר מכן בעת חורבנה של הקהילה היהודית ב-York; זהו הטקסט העברי היחיד הידוע מאנגליה שקדם לגירוש היהודים ב-1290 תחת המלך Édouard Ier.

כתב יד זה מחבר בין שני רגעים טרגיים בהיסטוריה היהודית באנגליה: הטבחים שליוו את עלייתו לשלטון של Richard Cœur de Lion בשנים 1189–1190, שבהם הפוגרום ב-York נותר המפורסם לשמצה שבכולם, והגירוש הכללי שגזר Édouard Ier בשנת 1290. העובדה שכרך זה שרד את חורבנה של הקהילה שבה הועתק, ואחר כך את מאות שנות הגלות, מעניקה ל-Codex Valmadonna I עומק זיכרוני יוצא דופן. הוא מהווה, כשלעצמו, עד חומרי בל-יוחלף לקיומם של יהודים באנגליה בטרם הופסק בכוח.

האוסף לא הסתפק בפריט זה בלבד. הוא כלל כתבי יד נוספים שמקורם בלב ימי הביניים, המדגימים את מגוון אסכולות הסופרים ואת המסורות הטקסטואליות השונות. חומש פרנקו-גרמני, שנכתב ככל הנראה במאות העשירית או האחת-עשרה, נמנה אף הוא עם האוסף. כתבי יד אלה, בשל עתיקותם ומקורם, מתעדים את מרכזי הלמדנות היהודיים באירופה של ימי הביניים — שם נוצרו מסורות הקריאה וההעברה של המקרא ופירושיו.

מכלול כתבי היד של Valmadonna מציע אפוא נגד-קול הכרחי לחלקו המודפס: בטרם Gutenberg ובטרם Bomberg, הטקסט הקדוש עבר מדור לדור ומגבול לגבול בדרך ההעתקה הידנית, האיטית והיקרה. נוכחותם בו-זמנית של שני עולמות אלה — כתב היד והדפוס — הופכת את האוסף לכלי מובחר להבנת הרציפות, אך גם השבר הטכני שסימל בואה של הדפוס העברי.

עם פניית שנות ה-2000, כשהגיל התקדם, עלתה השאלה בדבר עתידה של Valmadonna Trust Library. נאמן לתפיסתו המורשתית, ביקש Lunzer שאוסף ספרייתו יישאר שלם ובלתי מפוצל, ויימסר למוסד גדול שיוכל להבטיח את שימורו ואת הנגישות אליו. האוסף, שהוערך בלמעלה מ-40 מיליון דולר, הועמד למכירה בתחילת שנת 2009 באמצעות Sotheby's, תוך תנאי מפורש שיימכר במכלולו ולא יפוצל.

סעיף האי-חלוקה הזה, נדיר בשוק אוספים בשווי שכזה, ביטא דרישה מוסרית לא פחות מאשר מדעית: הלכידות של Valmadonna היוותה את ערכה הנעלה ביותר, עולה על סכום חלקיה. Lunzer לא חיפש רווח אישי. Lunzer, שלא נהנה מתמורת המכירה, הצהיר כי משאלת לבו היא שספרייתו תירכש על ידי ה-Bibliothèque du Congrès.

משאלה זו — לראות את האוסף מצטרף למוסד ציבורי גדול המוקדש לשימור ולמחקר — מבטאת את הממד הנעלה מן האינטרס האישי שבמפעל כולו. עבור Lunzer, היה על Valmadonna לעבור ממעמד של ספרייה פרטית למעמד של מורשה משותפת, נגישה לחוקרים ושומרת על הזיכרון היהודי. אולם החיפוש אחר הנאמן האידאלי התברר כארוך ומורכב: גיוס המימון הדרוש לרכישת מכלול המוערך בעשרות מיליוני דולרים, מבלי לפרקו, חייב מפגש של רצון מוסדי, שאיפה מדעית ואמצעים ניכרים.

תקופת אי-הוודאות הזו, שסומנה בתערוכות ציבוריות של האוסף שנועדו להנכיח את ערכו, הכינה בפועל את גורלו הסופי. החיפוש אחר בית קבע עתיד היה למצוא את פתרונו, כמעט עשור מאוחר יותר, לא מעבר לאוקיינוס האטלנטי, אלא בירושלים — במוסד המגלם מעל לכול את שימור הכתב היהודי.

סיומה של פרשת Valmadonna Trust Library הגיע בתחילת שנת 2017, כאשר מצאה הקולקציה סוף סוף את נאמנה הקבוע. הספרייה הלאומית של ישראל, הממוקמת בירושלים, רכשה אוסף של למעלה מ-13,000 יצירות עבריות נדירות וייחודיות, המוכר בשם Valmadonna Trust Library, במסגרת מכירה פרטית שארגנה Sotheby's ב-18 בינואר.

בחירה זו נושאת משמעות סמלית ברורה. הספרייה הלאומית של ישראל (הספל"י) מהווה את המאגר המרכזי של המורשת הכתובה היהודית; כניסת האוסף הפרטי העברי המפואר בעולם אל תוכה משלימה שם שליחות של ריכוז ושימור. הרכישה מסמנת תוספת משמעותית לאוסף הספל"י, ויצירות אלו יאוכסנו בבניין המוסדי החדש והמרשים, שעוצב על ידי האדריכלים Herzog & de Meuron, אשר פתיחתו לציבור הייתה מתוכננת לשנת 2020.

כך, לא רק הועברה ה-Valmadonna: הועדה לשכון במסגרת חדשה, ההולמת את חשיבותה, בלב מוסד מחודש. חלומו הראשוני של Lunzer — לראות את ספרייתו מאוכסנת במוסד ציבורי גדול המוקדש ללימוד — התגשם, ואף אם לא בדיוק שם בו קיווה תחילה. בהצטרפה לירושלים, הקולקציה שעקבה אחר פזורת הספר היהודי ברחבי העולם מצאה, במובן מסוים, מרכז.

רכישה זו סגרה את המעגל שנפתח כחצי מאה קודם לכן על ידי סוחר יהלומים נלהב. הכול נותר בלתי מחולק, בהתאם לרצון האספן, והמסכת המורשתית של ה-Valmadonna נשמרה. הספרים והכתבי-יד, המתעדים את התפשטות הדפוס העברי ואת פזורת התרבות היהודית בעולם, מסמנים תוספת משמעותית לאוסף הספרייה הלאומית של ישראל.

סיפורה של Valmadonna Trust Library הוא סיפור מפגש: בין איש אחד, Jack V. Lunzer, ובין הזיכרון הארוך של עם. באספו שלושה עשר אלף כרכים עבריים — מן ה-Codex Valmadonna I שנועתק בשנת 1189 ועד לתלמוד הוונציאני של Bomberg, דרך כתבי היד המימי-ביניימיים ודפוסי מרכזי הגדולים של הגולה — יצר האספן מוזיאון של ממש לספר היהודי, הכולל שמונה מאות שנות כתיבה ומסירה.

עקביותה של אוסף זה, שנשמרה בקנאות באמצעות סעיף אי-החלוקה שהטיל Lunzer עד לרגע האחרון, הופכת אותו ליותר מסכום של פריטים יקרי-ערך: לנרטיב רציף של חוסן תרבותי יהודי — מאנגליה של הטבחות המימי-ביניימיות ועד ונציה של הרנסנס, ומן אירופה הפזורה ועד לירושלים שנמצאה מחדש. כניסתו לספרייה הלאומית של ישראל בשנת 2017 אינה מסמנת סוף, כי אם התמרות: הספרייה הפרטית הופכת למורשת אנושית אוניברסלית, פתוחה לחוקרים ולדורות הבאים.

בסוף מסע זה מתגלה Valmadonna כעד מופת למה שיכולים להשיג תשוקתו של יחיד והנאמנות לייעוד. במקום שבו אחרים היו מפזרים — ריכז Lunzer; במקום שבו השוק היה מפרק — הוא דרש את האחדות. אחדות זו, השמורה מעתה בירושלים, היא המבטיחה לאוסף את המשכיותו ואת השפעתו: לא עוד מפעלו של יחיד, אלא נחלתה המשותפת של ציביליזציה של הכתב.