Academy for Jewish Religion

כדי להבין כיצד יכול היה סמינר פלורליסטי לצמוח בניו יורק של שנות החמישים, יש לחזור אל המסורת המלומדת האירופית שהשקתה אז את המחשבה היהודית האמריקנית. שמה של ה-Academy עצמו מפנה אל דמויות מן ה-Wissenschaft des Judentums, "מדע היהדות" זה שנולד בגרמניה במאה התשע-עשרה, ואשר יישם על הטקסטים הקדושים את השיטות הביקורתיות של הפילולוגיה וההיסטוריה.

בין החוקרים שהעבירו מורשת זו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי נמצא Max Schloessinger, שמסלול חייו ממחיש את מחזור הרעיונות ואת חדירוּת הגבולות הקונפסיונליים שיאפיינו לאחר מכן את ה-Academy. Max Schloessinger (1877–1944) היה חוקר יהודי גרמני שפעל באמריקה, בגרמניה, בהולנד ובפלשתינה המנדטורית. שוחנן במוסדות הגבוהים ביותר של העולם הגרמני, הוסמך לרבנות בשנת 1903 ב-Lehranstalt für die Wissenschaft des Judenthums בברלין, לאחר שלמד בהיידלברג, בווינה ובברלין, שם קיבל את תואר הדוקטור בשנת 1901. לאחר שהיגר לארצות הברית, הצטרף בשנת 1903 לוועדת העריכה של ה-Jewish Encyclopedia בניו יורק.

מסלולו המאוחר יותר מגלה כבר את המתחים שבהם היה שרוי היהדות האמריקנית. בשנת 1904 עזב את ה-Jewish Encyclopedia כדי להצטרף ל-Hebrew Union College בסינסינטי כפרופסור לפרשנות מקראית וכספרן. אך שיתוף פעולה זה לא האריך ימים: הוא, Max Margolis ו-Henry Malter התפטרו מן המכללה בשנת 1907 בשל תמיכתם בציונות, שלא נסבלה אז במוסד הרפורמי. סוג זה של שבר — בין חוקר לבין האורתודוקסיה האידיאולוגית של התנועה אליה השתייך — מבשר את הצורך שתענה עליו, עשורים לאחר מכן, אסכולה שחרתה על דגלה שחרור מכל נאמנות מפלגתית. העצמאות המלומדת, הקשב לטקסטים והסירוב לכפוף את המחקר לקו קונפסיונלי מהווים אפוא את המטריצה האינטלקטואלית שממנה תצהיר ה-Academy for Jewish Religion על מוצאה.

מעשה הייסוד של המוסד מתועד בדייקנות. ה-Academy for Jewish Religion נוסדה בשנת 1956 כבית ספר לרבנות. ההיסטוריה האונומסטית שלה היא כשלעצמה מאלפת: בתחילה נקראה Academy for Liberal Judaism, לאחר מכן Academy for Higher Jewish Learning, ולבסוף קיבלה מאת נציבי אוניברסיטת מדינת New York מגילת הכשרה המסמיכה אותה לסמוך רבנים. מעבר זה דרך הכרה מדינתית — מגילת הנציבים — עגן מלכתחילה את בית הספר במסגרת האקדמית האמריקאית, ולא בסמכותו של תנועה דתית בלבד.

בחירת שם, ולאחר מכן ויתור עליו בזה אחר זה, מבטאת חיפוש אחר זהות. המונח "Liberal" הפנה לגוון רפורמי ומתקדם; "Higher Jewish Learning" הדגיש את הממד המלומד; השם הסופי, Academy for Jewish Religion, מוחק כל תווית תנועתית ומותיר רק את הנושא — הדת היהודית במלואה. התפתחות זו אינה מקרית: היא מבשרת את הייעוד הפלורליסטי שיהפוך לסימן ההיכר של המוסד.

בית הספר מצטיין בהישג חלוצי בתולדות המוסדות של היהדות האמריקאית. ה-Academy for Jewish Religion הייתה בית הספר הרבני הראשון שמינה אישה יהודייה לנשיאותו. עובדה זו, המבוססת על הערכים הביוגרפיים המוסמכים, ממקמת את ה-Academy בחוד החנית של תמורות הכמורה היהודית במאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת, בתקופה שבה הסמכת רבנים וניהול בתי המדרש נותרו, בכמה תנועות, מגדלים שבמבצר הגברי. הסמינר שוכן כיום ב-Yonkers, במדינת New York, ומבסס את דרכו על גישה פלורליסטית ליהדות.

הלב הדוקטרינרי של Academy נעוץ בסירובו המוצהר לחיצוניות קונפסיונלית. בעוד שאר הסמינרים האמריקאיים מגדירים את עצמם לפי שייכותם לזרם — רפורמי, קונסרבטיבי, רקונסטרוקציוניסטי, אורתודוקסי —, ה-Academy מצהיר שהוא מקבל ומשרת את כלל הספקטרום היהודי, לרבות אלה שאינם מזדהים עם אף תנועה.

עמדה זו נענית למציאות סוציולוגית מוגדרת, שהמוסד עצמו מעמידה בחזית. בהיותו הסמינר היהודי הפלורליסטי הוותיק ביותר באמריקה, המשרת את כל התנועות כמו גם יהודים שאינם מסונפים, ה-Academy for Jewish Religion של ניו יורק מצהיר שהוא נותן מענה לעובדה ש-36% מהיהודים האמריקאים מדווחים שאינם משתייכים לתנועות הרפורמית, הקונסרבטיבית או האורתודוקסית. בית הספר מציג עצמו כתגובה מוסדית לעיצוב מחדש של הנוף הדתי היהודי, המסומן בשחיקת השיוכים הדנומינציונליים המסורתיים. ה-Academy מעניק לימודי רבנות, חזנות ולימודי תארים מתקדמים, ומתכוון להתמודד עם אתגריה של קהילה יהודית שעברה תמורות ועודנה בתהליך שינוי.

התפיסה הקליפורנית, כפי שניסחה אותה הסניף של לוס אנג'לס, מציעה את ההגדרה המפורשת ביותר. ה-Academy for Jewish Religion California הוא מוסד טרנסדנומינציונלי בנוכחות פיזית מצומצמת, המוקדש להכשרת רבנים, חזנים, כמרים ואחראים קהילתיים יהודים אחרים, ושליחותו היא לחנך מנהיגים דתיים הניזונים מחוכמתה ומסורותיה של התורה, המסוגלים להפוך קהילות יהודיות למקומות שבהם כל יהודי יכול לצמוח לכלליות רוחנית. ההגדרה של המונח עצמו ניתנת בהן שם ללא כל עמימות: היהדות הטרנסדנומינציונלית מכירה בכך שכל התנועות והזרמים של היהדות בת-זמננו תקפים ומציעים חינוך יהודי וחוויה רוחנית אותנטיים. הדתיים והאחראים המוכשרים בדרך זו מחויבים לשרת יהודים בכל מקום שבו הם נמצאים, ללא תלות באידאולוגיה שלהם או בשיוכם המוסדי.

ההיסטוריה של Academy אינה מובנת במלואה אלא כשעוקבים אחר הכפלתה הגאוגרפית. עם פרוס האלף השני, המודל הניו-יורקי עורר יוזמה בחוף המערבי, שתרכוש עצמאות במהרה.

ה-Academy for Jewish Religion California נוצרה כחלופה טרנס-דנומינציונלית לבתי הספר הרבניים המבוססים יותר, על ידי שני רבנים מ-Los Angeles, Stanley Levy ו-Stephen Robbins, שאליהם הצטרף לאחר מכן רב שלישי, Mordecai Finley, שהפך לנשיאה זמן קצר לאחר ייסודה בשנת 2001. הקשר עם בית האם מפורש מלכתחילה: שנוצרה במקור כסניף של Academy for Jewish Religion שבסיסה ב-New York, מהרה הפכה עצמאית.

הראשית הייתה צנועה ופרגמטית. בשנותיה הראשונות אוחסנה הישיבה בבית כנסת קטן במערב Los Angeles, לפני שהתיישבה ב-Yitzchak Rabin Hillel Center for Jewish Life של UCLA. הדאגה לנגישות עמדה במרכזה: היא סמכה את שלושת הרבנים הראשונים שלה בשנת 2003, והציעה לסטודנטים אפשרות לעסוק בלימודים רבניים תוך שמירה על עיסוק אחר. פורמט דיור מינימלי זה, הנוטש את מודל ההכשרה המשרה המלאה השמורה לאליטה פנויה, הרחיב במידה ניכרת את מאגר הכמרים העתידיים.

המוסד ידע גם לארוג קשרים בין-דתיים. בשנת 2010 השתתפה הישיבה ב-Claremont School of Theology כדי להוסיף מרכיב יהודי לתכנית הלימודים הבין-עדתית של אותו מוסד. לבסוף חצתה סף סמלי מרכזי: בינואר 2013 הפכה Tamar Frankiel לנשיאת Academy for Jewish Religion, מה שהפך אותה לאישה האורתודוקסית הראשונה שעמדה בראש בית ספר רבני אמריקאי, בעוד שהישיבה עצמה היא טרנס-דנומינציונלית ולא אורתודוקסית. הפרדוקס חושף את רוחה של הבית: ראשות מוסד הפתוח לכל הזרמים יכולה ליפול בגורלה של אישיות מן המסורת האורתודוקסית מבלי שהדבר יסתור את הייעוד הפלורליסטי של הכלל.

פנייתן של שנות ה-2010 וה-2020 מסמנת עבור ה-Academy של ניו יורק רגע של התבססות שבו הנרטיב המוסדי והנתונים האובייקטיביים נפגשים. המוסד משלב אז לגיטימיות גוברת והתרחבות מדידה.

כסמינר היהודי הפלורליסטי הוותיק ביותר באמריקה, המשרת את כל התנועות וכן יהודים שאינם משתייכים לתנועה כלשהי, ה-Academy for Jewish Religion שב-Yonkers חגגה בשנת 2021 את הסמכתה האקדמית וצמיחה חסרת תקדים לרגל יום הולדתה ה-65. כותרתה של ההודעה המוסדית עצמה מדגישה את אופייה החריג של התפתחות זו, שכן לפי הגדרתה שלה, הכפילה הבית-ספר את גודלה במהלך חמש השנים שקדמו לכך. ההסמכה — ערובה לאיכות אקדמית המוכרת מעבר למסגרת הדתית בלבד — באה כאן לאשר מסלול שהמוסד נרטיב אותו מזה זמן רב.

היקף המוסד, בקנה המידה של סמינר ייחודי, מתועד: בשנת 2023 מנתה הבית-ספר תשעה-עשר מורים במשרה חלקית וששים ושניים סטודנטים. נתונים אלה, צנועים בערכם המוחלט, מקבלים את משמעותם לאור הייחודיות של הנישה שבה עוסקת המוסד: הכשרת אנשי דת עבור המגזרים הבלתי-משתייכים ועבור קהילות המבקשות הדרכה משוחררת ממחלוקות בין-תנועתיות. המבנה הפדגוגי — מורים במשרה חלקית, שלרוב הם עצמם פרקטיקאים — מתאים למודל של הכשרה נגישה לסטודנטים שכבר עוסקים בחיים המקצועיים, מודל המצוי, כפי שראינו, גם בסניף הקליפורני.

כך תופסת ה-Academy מיקום ייחודי במפת הסמינרים הרבניים האמריקאיים: אינה רפורמית, אינה קונסרבטיבית, אינה אורתודוקסית ואינה רקונסטרוקציוניסטית, אלא רוחבית מובהקת. היא מופיעה, במפקדי הייחוס, בין המוסדות המוסמכים להסמיך רבנים וחזנים, לצד הסמינרים הגדולים של התנועות, תוך הבחנה מהם בזכות הניטרליות הדתית שהיא מצהירה עליה.

ההיסטוריה של Academy for Jewish Religion היא סיפורה של אינטואיציה שנולדה בשנת 1956, בניו יורק של שנות שאחרי המלחמה, וידעה לצפות מראש מוטציה עמוקה של היהדות האמריקאית: שחיקת השתייכויות דתיות נוקשות והתגבשותה של אוכלוסייה יהודית רחבה שאינה מזוהה עם זרם מסוים. מה שהציעה הישיבה מלכתחילה — הכשרה רבנית וחזנית פתוחה לכל הזרמים — נראה בהשקפה לאחור פחות כאקסצנטריות ויותר כקריאה מדויקת של מגמות ארוכות טווח.

מהמטריצה המלומדת של Wissenschaft des Judentums, שדמויות כמו Max Schloessinger היו ממעבירותיה, דרך הייסוד הניו-יורקי של 1956, אחר כך ההתפשטות הקליפורנית של 2001 ועד לגיבוש המוסמך של שנות ה-2020 — המוסד מתווה רצף: זה של יהדות הממקמת את לימוד הטקסטים ואת שירות הקהילה מעל הגבולות המפלגתיים. המקום שניתן לנשים — הנשיאות הנשית הראשונה של ישיבה רבנית, האישה האורתודוקסית הראשונה בראש סמינר אמריקאי — מאשש ייעוד זה של פתיחות.

ואולם יש לשמור על זהירותו של ההיסטוריון: שתי ה-Academies נותרות מוסדות בהיקף צנוע, שהשפעתן נמדדת פחות במספר לומדיהן ויותר במשמעותן הסמלית. מסלולן העתידי — יכולתן לקיים את מודלן הכלכלי ברמת מגורים נמוכה, לשמר את הסמכתן ולהיענות לצרכי תפוצה הנמצאת בתמורה — שייך עדיין לתחום הסביר. אך עצם קיומן מעיד שבתוך היהדות בת-זמננו, הפלורליזם מצא לא רק תומכים, אלא גם מוסדות שישאו אותו.