משפחת Wolffenstein

השם Wolffenstein מתפרק לשני מרכיבים שקופים לכל יודע גרמנית: Wolf, « הזאב », ו־Stein, « האבן ». הכתיב עם f כפול (Wolff-) והצורה -en- מעידים על גוף גניטיבי או קישורי, מסוג « אבן הזאב » או « סלע Wolf ». מבנה זה אופייני לשמות מקום גרמאניים מימי הביניים — מצודות ועיירות רבות במרכז אירופה נושאות שמות הנגמרים ב־-stein (Falkenstein, Rabenstein, Löwenstein). לפי האנציקלופדיות האונומסטיות הגדולות, הסיומת -stein, הנגזרת מהמילה הגרמנית לאבן, היא מן המרכיבים הפוריים ביותר בשמות המשפחה היהודיים ממוצא גרמאני, כדוגמת Bernstein, Einstein ו־Goldstein [מילוני שמות המשפחה היהודיים ממזרח אירופה ומן הגרמנית היהודית].

שתי השערות, שאינן שוללות זו את זו, מסבירות את אימוץ שמות כאלה על ידי משפחות יהודיות. הראשונה היא טופונימית: המשפחה שאלה את שמה ממקום מושב או מיישוב הנקרא Wolfenstein, לפי מנהג המתועד כבר בסוף ימי הביניים, שבו יהודים נודדים או עקורים זוהו על שם עירם המוצא. השנייה היא אורנמנטלית: בפנייה מן המאה השמונה עשרה למאה התשע עשרה, כאשר המדינות האבסולוטיסטיות ולאחריהן הנפוליאוניות חייבו את היהודים לאמץ שמות משפחה תורשתיים קבועים, בחרו רבים — או שיוחסו להם — שמות מורכבים אסתטיים המשלבים שם עצם נכבד עם המרכיב -stein. השורש Wolf יכול היה, בהקשר זה, להמשיך מסורת קדומה יותר: זו של שם הפרטי הגברי Wolf, הצורה היידישית-גרמנית של השם העברי זאב, הנפוץ מאוד בקהילות האשכנזיות [מילוני שמות המשפחה היהודיים ממזרח אירופה ומן הגרמנית היהודית].

השם משתייך אפוא לגמרי לתרבות הלשונית היהודית-גרמנית, בצומת שבין הגרמנית המדוברת לבין היידיש המערבית. כפי שהראה Jean Baumgarten, היידיש התגבשה כשפת היתוך, שהרכיבה על תשתית גרמאנית אוצר מילים עברי ותוספות סלאביות, ובמעבדה לשונית זו נוצרו השמות הכפולים — זאב-Wolf, למשל — שמהם נגזרו שמות משפחה רבים מאוחרים יותר [Baumgarten, 2002]. הכתיב Wolffenstein, עם עיצור כפול, תואם תעתיק גרמני מוקפד, להבדיל מן הצורות המסלאבות (-sztejn, -shtein) המצויות יותר ממזרח.

להבין את השם Wolffenstein מחייב להציבו בהיקף הזמן הארוך של הציביליזציה האשכנזית, שתוצר מאוחר שלה הוא. הקהילות היהודיות דוברות הגרמנית התגבשו לאורך הריין עוד בימי הביניים הגבוהים, ואחר כך התפשטו מזרחה. Michael Toch הזכיר עד כמה הנוכחות היהודית במרכז אירופה, בשולי הכלכלה הימי־ביניימית, הייתה בתחילה מקוטעת ושברירית, בטרם התעצמה בערי המסחר [Toch, 2013]. בתוך אותם עיירות ו־Judengassen אלה נוצקו המסגרות הקהילתיות — בית הכנסת, בית הדין הרבני, החברות — שעיצבו לאורך דורות את החיים היהודיים.

Jeffrey Woolf תיאר כיצד אשכנז של ימי הביניים (1000–1300) המציאה "קהילות קדושות" המאוחדות על ידי ההלכה, הליטורגיה ותחושת שייכות מקומית עמוקה [Woolf, 2015]. Elisheva Baumgarten, מצידה, האירה את החסידות היומיומית, המשותפת לגברים ולנשים, שנתנה את מרקמה לדתיות זו [E. Baumgarten, 2014]. Ephraim Kanarfogel ו־Haym Soloveitchik ניתחו מצידם את התרבות הרבנית והאינטלקטואלית שהפכה את אשכנז למרכז מרכזי של erudition תלמודית וייצור משפטי [Kanarfogel, 2013] [Soloveitchik, 2014]. בסיס תלמודי זה מסביר מדוע, מאות שנים לאחר מכן, כה משפחות רבות שנשאו שמות גרמניים נתנו לומדים, רופאים וחכמים.

המעבר לעת החדשה שינה עמוקות את עולם זה. Maoz Kahana עקב אחר המסלול האינטלקטואלי המוביל "מ־Prague ל־Presbourg", וחשף כיצד הכתיבה ההלכתית עוצבה מחדש בתוך יקום משתנה, בין ההשכלה והמסורת [Kahana, 2015]. בתוך תמורה זו — זו של השתלבותם ההדרגתית של היהודים בחברה הגרמנית והאוסטרו־הונגרית — מתגבש השם Wolffenstein בצורתו הירושתית המודרנית, כשהוא נישא על ידי משפחות המעורבות כעת בחיים העירוניים, המקצועיים והתרבותיים של העולם דובר הגרמנית.

לפני שהיהודים הגרמנים נקלטו במשלחי היד הבורגניים של המאה התשע-עשרה, תפסו משפחות מסוימות עמדות ייחודיות בחצרות השרים : אלה היו Hofjuden, ה"יהודים של החצר". Yair Mintzker, במחקרו על משפטו המפורסם של Joseph Süss Oppenheimer, הראה את הרעועות הקיצונית של קיומים אלה, שהיו תלויים ברצונו של השליט, ושבהם יכלו עושר וחסד להפוך לחרפה ולמוות [Mintzker, 2017]. אין כל הוכחה לכך שלינאז' Wolffenstein שייך היה בדיוק לאותו מילייה ; אך ההיסטוריה של שם זה, כמו זו של כה רבים מן השמות הגרמניים הנושאים את הסיומת -stein, נחרתת בעקבותיה החברתיים של האליטה היהודית הביניימית הזו, הנתפסת בין שילוב כלכלי לבין פגיעוּת פוליטית.

Daniel Jutte האיר היבט פחות מוכר של תקופה זו : "כלכלת הסוד", שבאמצעותה הפכו יהודים — אך גם נוצרים — בין השנים 1400 ו-1800 לנאמני ולסרסורי ידע חבוי, טכני, אלכימי או רפואי [Jutte, 2015]. דמות החכם-המתווך הזה, בעל הידע הנדיר, מציעה מפתח פרשני להבנת האופן שבו, בדורות הבאים, פנו כה רבים מצאצאי המשפחות היהודיות הגרמניות אל המדעים הניסיוניים ואל הכימיה. המעבר מ"הסוד" האומנותי אל הידע האקדמי המוסדי הוא אחד מהתנועות הגדולות של האמנציפציה.

כאן, זיכרון וארכיון מתכתבים זה עם זה מבלי להתמזג : המסורת המשפחתית, אצל נושאי שמות רבים הנגמרים ב--stein, שומרת על זיכרון מפוזר של אבות "קרובים לגדולים" או "בקיאים באמנויות הנסתרות", בעוד שהמחקר ההיסטורי משיב על כנן את המבנים האמיתיים — הרעועים והמעורפלים — של עמדות אלה. שמו של Wolffenstein, בהיעדר תיעוד גנאלוגי רציף המאמת ייחוס שכזה, יש לקרוא כאן כמייצג של מילייה, ולא כקשור לפרט מזוהה ; משום כך, פרק זה נמנה עם ההשערה הזהירה.

במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 נחרת שמה של משפחת Wolffenstein בתולדות המתועדות, דרך דמויות שפועלן מוּעד במקורות ארכיוניים ובקטלוגים מוסמכים. המפורסם שבהם בתחום המדעי הוא הכימאי הגרמני Richard Wolffenstein (1864–1926). על פי מפתחות ביוגרפיים, הוא גילה את פרוקסיד האצטון בשנת 1895, על ידי השבת אצטון עם פרוקסיד מימן, ושמו נקשר לתגובה המכונה תגובת Wolffenstein-Böters, שפותחה בשנת 1913 כדרך חלופית לייצור חומרי נפץ [Richard Wolffenstein (chemist) — Wikipedia]. לאחר שהתחנך ב-Leipzig, Heidelberg, Munich וב-Berlin, הוא מגלם את עלייתו של דור של מדענים יהודים גרמנים במוסדות האוניברסיטאיים של הרייך [Richard Wolffenstein (chemist) — Wikipedia].

השם בלט גם בתחום האדריכלות: Richard Wolffenstein האדריכל (1846–1919) מנוי בין העוסקים בתחום בברלין של התקופה, ומשויך לעבודה על כמה מבנים בבירה [Richard Wolffenstein — Wikipedia]. נוכחות כפולה זו — בכימיה ובבנייה — ממחישה את המעורבות האופיינית של משפחות יהודיות משוחררות במקצועות המלומדים והטכניים של גרמניה הווילהלמית.

בתחום הספרות נתן השם את אותותיו משני עברי האוקיינוס האטלנטי. בארצות הברית, Martha Wolfenstein (1869–1906), שנולדה ב-Insterburg שבפרוסיה המזרחית, בתו של הרב Samuel Wolfenstein, הייתה אחת הסופרות היהודיות-אמריקאיות הראשונות שכתבו סיפורים ובהם דמויות יהודיות ברובן. על פי הערכים הביוגרפיים, היא הושפעה מסיפוריו של Leopold Kompert על חיי הJudengasse, ופרסמה בשנות ה-1890 תמונות משלה מן החיים היהודיים, עד שזכתה לתואר הסופרת המעולה ביותר של "רשמים יהודיים" באמריקה [Martha Wolfenstein — Jewish Women's Archive ; Martha Wolfenstein — Wikipedia]. יצירתה, צנועה אך חלוצית, מעידה על השתלת ה-זיכרון האשכנזי ממרכז אירופה בעולם החדש.

פנייתה של המאה העשרים הייתה, עבור היהדות דוברת הגרמנית ומזרח אירופה, תקופה של תסיסה יוצרת עזה. Delphine Bechtel ניתחה את ה"תחייה התרבותית היהודית" אשר, בין השנים 1897 ו-1930, המציאה מחדש את השפה, הספרות וצורה של תודעה לאומית, מן היידישיזם ועד האקספרסיוניזם [Bechtel, 2002]. נושאי השם Wolffenstein, כה רבים מן האינטלקטואלים היהודים בני דורם, נמנו עם תסיסה זו — בין אם מדובר בספרות, אמנויות פלסטיות או מחויבות אסתטית. המעגל האקספרסיוניסטי הברלינאי, בפרט, אירח סופרים יהודים שעשו מן המודרניות השירית מרחב לביטוי חרדות ותקוות זמנם.

בווינה כבברלין, שנות הבין-מלחמה היו עת של מתח בין אינטגרציה לבין אישור הזהות. Lisa Silverman הראתה כיצד, באוסטריה של אותה תקופה, ניהלו היהודים משא ומתן מתמיד על השתייכותם התרבותית, לכודים בין אידיאל ההתבוללות לבין הנוכחות המתמדת של שוני מיוחס [Silverman, 2012]. Alan Levenson, בסינתזה שלו של ההיסטוריה היהודית, הזכיר עד כמה תקופה זו חיברה את שיא היצירתיות עם עליית הסכנות [Levenson, 2012]. משפחות Wolffenstein, פזורות ברחבי המרחב דובר הגרמנית, חשו במלוא עוצמתה את הדו-ערכיות הזו: הכרה מקצועית ומדעית מצד אחד, וחשיפה גוברת לאנטישמיות מצד שני.

השבר הנאצי שבר עולם זה. הכימיה, האדריכלות, האותיות הגרמניות — תחומים שבהם בלט השם — נפגעו מן ההדרה, הגלות וההשמדה. חלק מצאצאי משפחות אלו היגרו; אחרים אבדו; ואחרים עוד, בגרמניה הכבושה, נטלו חלק בהצלת נרדפים. הזיכרון של מסלולים אלה, המתועד לעתים קרובות באופן חלקי, שייך לרישום של הסביר והמועבר לא פחות משהוא שייך לרישום הארכיון: הוא מחייב, עבור כל פרט, בדיקה זהירה — שמא ייבלע באגדה.

בסיום מסלול זה, השם Wolffenstein נראה פחות כסימן של שורש יחיד ורציף, ויותר כמגלה של ההיסטוריה היהודית הגרמנית בכללותה. מורפולוגיתו — Wolf ו-Stein — ממקמת אותו בין שמות המשפחה האשכנזיים המורכבים ממוצא גרמני, כפי שמבססים זאת הערך המקורי [Q62668887 — Wikidata] והלקסיקוגרפיה המלומדת של שמות יהודיים [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands]. ממטריצת ימי הביניים של האשכנז אל המקצועות המלומדים של גרמניה המודרנית, מעולמם הרעוע של יהודי החצר אל תחיית התרבות של שנות הבין, השם חוצה את כל הרצפים הגדולים של ההיסטוריה הזו.

הדמויות המתועדות — הכימאי Richard Wolffenstein, האדריכל בעל אותו השם, הסופרת האמריקאית Martha Wolfenstein — נותנות בשר ועצמות למסלול הקולקטיבי הזה, המורכב מבקיאות, ניידות וחשיפה לשברי המאה. את שהארכיון מאשש, הזיכרון ממשיך ומאריך; ואת שהזיכרון מוסר הלאה, על הארכיון לבחון מחדש תמיד. זה הוא משמעו של הספר הגדול הזה: לא להקפיא אגדה, אלא להשיב, ביושר אפיסטמי, את עומקו ההיסטורי של שם שנשאוהו אנשים ונשים מהעולם היהודי הגרמני.