The Great Book — Sochaczew

הקדמה

שם המשפחה Sochaczew — המופיע גם בכתיבים Sochatchov, Sochaczów, Sochaczewski או, בתעתיקים היידיים והעבריים, Sochatchover — שייך למשפחה הגדולה של שמות יהודיים ממקור טופונימי. הוא אינו מציין שושלת ביולוגית יחידה, אלא את מכלול המשפחות שאבותיהן קשורים לעיר הפולנית Sochaczew, הנמצאת במזוביה, בלב הדוכסות ההיסטורית הנושאת שמה. כפי שמציינת רשומת השם הפטרונימי הייחוסית, מדובר בשם טופונימי שנגזר משמה של העיר, בתהליך שכיח בכינוי היהודי של מרכז ומזרח אירופה, שבו הפך המוצא הגאוגרפי — בתקופת אימוץ שמות המשפחה ההורשתיים החובה (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) — לסימן משפחתי מתמיד.

נשיאת שם עיר המוצא הייתה, לדורות של יהודים אשכנזים, דרך לקבע ברשומות האזרחיות זיכרון הגירה: זיכרונו של אב קדמון שעזב את Sochaczew לוורשה, ללודז' או מאוחר יותר לחופי ההגירה המערבית והאמריקאית, ושמר בשמו עצמו את עקבות הקהילה שנטש. מקרה Sochaczew נושא בו מאפיין ראוי לציון: העיר הצמיחה שושלת חסידית מרכזית, הנקראת שושלת Sochatchov, שהשפעתה הפיצה את שם העיר הרבה מעבר לחומותיה, עד לתודעה הדתית של היהדות האורתודוקסית בת ימינו.

הספר הגדול הזה מציע, בדפים הבאים, לעקוב אחר מורשת כפולה זו — זו של העיר וקהילתה היהודית מחד, וזו של השם ושושלת הרוח שנשא מאידך — תוך הבחנה קפדנית בין הנשמר בארכיון המבוסס, הממסר שהועבר במסורת, ומקום החיבור שביניהם.

פרק 1: Sochaczew, עיר ב-Mazovie

לפני שהפך לשם משפחה, Sochaczew הוא שם מקום. העיר עתיקה ושמה מופיע מוקדם במקורות פולניים מימי הביניים. Sochaczew הוזכרה לראשונה במסמכים משנת 1138, עת מת הדוכס הפולני Bolesław III Bouche-Torse במנזר בנדיקטיני מקומי. כבר בשנת 1221 הייתה Sochaczew מרכז ניהולי חשוב ומושב של קסטלן.

מיקומה הגאוגרפי הפך אותה באופן טבעי לצומת דרכים. העיר שוכנת בצומת שלוש נהרות — ה-Bzura, ה-Utrata וה-Pisia — ומשמשת כמרכז המנהלי של מחוז Sochaczew, ומהווה מרכז אזורי חשוב למסחר ולתעשייה. פריחתה בימי הביניים נבעה במידה רבה מסמכות הדוכסות המאזובית. במאה ה-XIV בנה הדוכס Siemowit III טירת לבנים מרשימה על גבעה המשקיפה על ה-Bzura, דבר שהפך את העיר למרכז פוליטי ומנהלי מרכזי; באותה עת קיבלה Sochaczew את זכויות העיר.

השורשים העמוקים של העיר בהיסטוריה המוסדית של Mazovia ניכרים בעובדה משפטית בולטת: האתר קשור להיסטוריה של דוכסות Mazovia ולאימוץ "חוקי Sochaczew" בשנת 1377. המרקם העירוני הקדום, שבו שולטות חורבות הטירה, מעיד עדיין על כיבוש ממושך: החורבות, המתנשאות מעל העיר על גדה גבוהה של ה-Bzura, בעלות ערך נופי רב; ישוב האזור מתוארך למאה ה-XII, והמבצר הראשון מעץ ועפר הוקם בו במאה ה-XIII בידי Konrad I de Mazovie. בעיר שוק ושלטון זו, שהייתה בו-זמנית צומת מסחרי ומושב קסטלן, תתחיל להתפתח, כבר בסוף ימי הביניים, ההיסטוריה של הקהילה היהודית שהשם Sochaczew משמר את זכרה.

פרק 2: הקהילה היהודית של Sochaczew, מהמקורות לעת המודרנית

הנוכחות היהודית בSochaczew מתועדת מזה זמן רב ומוכרת היטב מן המקורות המימי-הביניימיים ומן העת החדשה. הנוכחות היהודית בSochaczew חוזרת למאה ה-15. השלטון הדוכסי המזובי הסדיר נוכחות זו מוקדם מאוד באמצעות הוראות משפטיות מדויקות: בשנים 1426–1455 העניק דוכס Mazowsze Władysław ליהודי אזור Sochaczew פריווילגיה שהסדירה את הדרך החוקית לנהל עסקים עם בעלי קרקעות נוצריים החייבים כסף ליהודים; ייתכן שבאותה עת התגוררו היהודים אך ורק בתוך העיר.

יחידים מתחילים להופיע בפנקסים במהלך המאה ה-15 ו-16. הם נזכרים במקורות כבר בשנת 1463, אז מדווח על רופא יהודי בשם Feliks החי ועובד בעיר. מיסוי המלוכה מספק אבני דרך נוספות: בשנת 1507 שילמו יהודי Sochaczew שישה זלוטי מס הכתרה, ובתחילת המאה ה-16 ידועים Mojżesz ו-Michał, גובי מסים בSochaczew ובKłodawa.

הכלכלה של הקהילה נשענה על התמחויות האופייניות לסחר הקטן של יהודי Mazowsze. יהודי Sochaczew עסקו בעיקר במסחר בעור, בחֵלֶב ובצמר; הם קנו חומרים אלה מן האיכרים שבאו לשווקים, ואחר כך הובילום לערים גדולות יותר כדי למכרם ברווח. פעילות זו לא עברה ללא מתחים: מנהג זה נלחם בתוקף על ידי האומנים, שסבלו ממנו קשות. תקופת הרפורמציה והקונטרה-רפורמציה הכבידה אף היא על האקלים: במחצית השנייה של המאה ה-16 התרבו ב-Mazowsze הפרעות האנטי-יהודיות, ובצל הרפורמציה והקונטרה-רפורמציה נפוצו האשמות רבות נגד היהודים. קהילה עתיקה זו, שגשגנית כאחת ופגיעה כאחת, מהווה את הקרקע ההיסטורית שממנה יצאו הן המשפחות הנושאות את שם העיר, הן השושלת הרוחנית שתעניק לו את תהילתו.

פרק 3: השושלת החסידית של Sochatchov והשם שנעשה סימן

אם שמה של Sochaczew חצה את גבולות פולין, הרי זה במידה רבה בזכות השושלת החסידית שהשתרשה בה בסוף המאה התשע-עשרה. דמותה המייסדת היא מן החשובות ביהדות האורתודוקסית של אותה עת. כאשר נפטר הרבי מ-Alexander בשנת 1870, הסכים Avrohom Bornsztain לשמש בעצמו כרבי חסידי; משנת 1883 ועד פטירתו כיהן כרב ואב בית דין של Sochaczew (Sochatchov), ונודע בשם הרבי מ-Sochatchov.

קומתו של האיש חורגת מגבולות החסידות בלבד. אף שלא חפץ Bornsztain אלא להמשיך בסדר יומו הקבוע של לימוד ותורה ב-Sochatchov, פרסומו התפשט במהרה. שאלות הלכתיות קשות הופנו אליו על ידי רבנים ותלמידי חכמים מרחבי אירופה, ונודע כאחד הפוסקים המובהקים של דורו. שיטת הרב עצמה נותרה בת-זיכרון: כדי להגיע להכרעתו ההלכתית, היה שוקד תחילה לעומקו של הסוגיה התלמודית, לאחר מכן על פירוש הראשונים, ורק אז מנסח את פסיקתו.

יצירתו הופצה לאחר פטירתו על ידי בנו וממשיכו, שהנחיל את שם העיר לדורות דרך תואר רבני מפורסם. Avrohom Bornsztain (14 באוקטובר 1838 – 7 בפברואר 1910), המאויית גם Avraham Borenstein או Bernstein, היה פוסק מובהק באירופה של סוף המאה התשע-עשרה, ומייסד ואדמו"ר ראשון של השושלת החסידית של Sochatchov. הוא נודע בשם "אבני נזר", על שם חיבורו שיצא לאור לאחר מותו. המסירה התארגנה סביב עולם הלימוד: ביום השנה הראשון לפטירת אביו, ייסד בנו את ישיבת בית אברהם ב-Sochaczew, ומינה את הרב Aryeh Tzvi Frumer לראש ישיבה; ישיבה זו חינכה מאות בחורים ופעלה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

הממשיך השלים את עריכת יצירת אביו: הוא הוציא לאור את שו"ת הנרחב של אביו על כל חלקי השולחן ערוך בשבעה כרכים, תחת הכותרת אבני נזר. כך, באמצעות התואר הרבני ושרשרת האדמו"רים, הפך השם Sochatchover לסימן של סמכות רוחנית — נבדל מן השימוש הפטרונימי בשם Sochaczew אך מקביל לו.

פרק 4: דמוגרפיה, חיים קהילתיים והתקופה בין המלחמות

הקהילה היהודית של Sochaczew ידעה, על פני הגבול שבין המאות ה-XIX וה-XX, תקופה של פריחה דמוגרפית ותרבותית, טרם השברים שהביא עמו אותו המאה. הנתונים השמורים מעידים על חיוניותה. מ-3,776 נפשות (66%) בשנת 1897, גדלה האוכלוסייה היהודית עד ל-4,520 (71%) בשנת 1908. ההנהגה הרבנית הופקדה בידי דמויות מכובדות: הרב Samuel Isaac Landau שירת את הקהילה משנת 1902 עד שנת 1912.

מלחמת העולם הראשונה ציינה נסיגה ראשונה וחדה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בקרבות שנת 1915, עזבו יהודים רבים את העיר, ובשנת 1921 ירד מספרם אל 2,419 (48%). תקופת שני העולמות לא הייתה אף על פי כן אלא עת של ארגון מחדש ושל שפע התאגדויות. בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר כל המפלגות היהודיות השונות, והקימו בה מוסדות חינוך ותרבות.

בעיר נמנו אז אישים בכירים בחיים הציבוריים היהודיים-פולניים. באותה עת חיו בעיר הרב A. Zisha Frydman, המזכיר הכללי של Agudat Israel, והסופר O. Varshavsky. קהילה זו, שמנתה אלפי נפשות ומובנית בידי מפלגותיה, בתי ספרה ודמויותיה האינטלקטואליות, ייצגה את שיא קרוב לחמישה מאות שנות נוכחות יהודית רצופה בעיר המאזובית — והיא הסביבה החיה שאליה מפנה עד היום שם המשפחה Sochaczew.

פרק 5: ההשמדה והזיכרון

מלחמת העולם השנייה השמידה את הקהילה היהודית של Sochaczew, כמו כה רבות אחרות בפולין. ערב הסכסוך, הקהילה עדיין הייתה משמעותית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיו ב־Sochaczew כארבעת אלפים יהודים. גורלם נחתם תוך חודשים ספורים. בפברואר 1941, גורשו כל יהודי העיר אל גטו ורשה, וחלקו בגורל הקהילה שם.

גורל זה היה גורל ההשמדה. גטו ורשה היה הגדול שבגטאות הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה; הוא הוקם בנובמבר 1940 על ידי השלטונות הגרמניים בתוך השטח החדש של הממשל הכללי בפולין הכבושה. היהודים גורשו מגטו ורשה אל מחנות הריכוז ומרכזי ההמתה הנאציים. בקיץ 1942, לפחות 254,000 מתושבי הגטו נשלחו אל מחנה ההשמדה Treblinka במסגרת ה״Großaktion Warschau״.

הד אחרון של ההיסטוריה הזו היה מרד הגטו, שבו השתתפו יהודים שנאספו מרחבי האזור כולו, ובהם יהודי Sochaczew. ב־19 באפריל 1943, פרץ מרד גטו ורשה, לאחר שכוחות גרמניים ואנשי משטרה נכנסו אל הגטו כדי לגרש את תושביו שנותרו בחיים. זה היה המרד הגדול ביותר של יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, והמרד העירוני הראשון בעל משמעות כנגד הכיבוש הגרמני באירופה; ב־16 במאי 1943 דיכאו הגרמנים את המרד וגירשו את תושבי הגטו שנותרו בחיים אל מחנות ריכוז ומרכזי המתה. מן הקהילה של Sochaczew, שנכחה בעיר מאז המאה ה־15, לא נותר דבר מלבד הזיכרון — והשם, שנושאים אותו צאצאי המשפחות שנדדו למרחקים לפני האסון.

פרק 6: שם המשפחה Sochaczew, היווצרות והתפזרות

שם המשפחה Sochaczew ניצב בנקודת המפגש שבין זיכרון של מקום לבין המציאות התיעודית של קהילה. הרישום הפטרונימי הייחוסי הסווג אותו ללא עוררין כשם פטרונימי טופונימי, הנגזר משם העיר (בכתיב יידיש Sochatchov). סוג זה של יצירת שמות הוא, בקרב יהודי אשכנז, מן הנפוצים ביותר: הוא מקבע בפנקסי המעמד האישי את זיכרון המוצא הגיאוגרפי, לרוב ברגע שבו אחד מן האבות עוזב את עירו לעיר מטרופולין, ונעשה בעיני קהילתו החדשה "זה שמ-Sochaczew".

היסטוריית העיר מאירה את מהימנות המסלולים ההגירתיים הגלומים בשם. קרבתה של Sochaczew לוורשה — שאליה, כפי שראינו, גורשה הקהילה כולה לבסוף — הפכה אותה ללוויין טבעי של המטרופולין הגדולה, ואבדות הדמוגרפיות המתועדות (עזיבות 1915, ירידת האוכלוסייה היהודית מ-71% ל-48% במשך שנים אחדות) מעידות על תנועה ממשית לעבר המרכזים הגדולים ולעבר ההגירה. היסטורית, סביר לכן — אף כי אין להוכיחו מקרה אחר מקרה — שנושאי שם Sochaczew צאצאים הם של משפחות שעזבו את העיר בגלי הנדידה הרצופים הללו.

ברם, יש להבחין בין שני שימושים בשם המשיבים זה לזה מבלי שיתמזגו. מצד אחד, השימוש הפטרונימי — Sochaczew, Sochaczewski — המציין משפחות שנפוצו. מצד אחר, השימוש הדינסטי — תואר הרבי מ-Sochatchov שנשאה שושלת Bornsztain — שאינו שם פטרונימי (הרביים נקראים Bornsztain) אלא תואר רבני גיאוגרפי. הזיכרון הבעל-פה של משפחות נושא לעתים את מסורת הקשר עם העיר או עם חצרה החסידית; אולם הארכיון אינו מאשר אלא את קיום הקהילה ושל השושלת, מבלי לבסס ייחוס ישיר כברירת מחדל. בפער הזה — שבין מה שהזיכרון מוסר לבין מה שהמסמך מבסס — שוכנת בצדק קריאתו של שם Sochaczew.

סיכום

השם Sochaczew מרכז, במספר הברות, כמעט תשעה מאות שנות היסטוריה מזובית וחמישה מאות שנות נוכחות יהודית רצופה. עיר דוכסית מן המאה ה-12, שניחנה בזכויות עירוניות ובחוקות ימי-הביניים שלה, Sochaczew אירחה קהילה יהודית המתועדת מן המאה ה-15, שעסקה במסחר בעורות, בחֵלב ובצמר, ופעלה בארגון מוסדי עד לשיאה הדמוגרפי בראשית המאה ה-20. מעיר זו יצאה אחת מהשושלות החסידיות הגדולות של מזרח אירופה, זו של אבני נזר, שכינויה — Sochatchover — נשא את שם העיר אל ספריות רבניות בכל רחבי העולם.

שם המשפחה כשלעצמו נובע ממנגנון כינוי מוכר היטב: הפיכת מוצא גיאוגרפי לשם תורשתי. נושאי שם זה בימינו הם, על פי כל הסימנים, יורשיהם של משפחות שעזבו לפני האסון של השנים 1941–1943, אשר השמיד את הקהילה שנשארה במקומה. כך ניצל השם מן הדבר שהוא מציין: הוא משמר, בפנקסי האזרחות של הגלויות, את זכרה של עיר שקהילתה היהודית אינה עוד. לקרוא שם זה פירושו להחזיק יחדיו את הארכיון ואת הזיכרון — לדעת מה שהתיעוד מבסס, ולכבד מה שהמסורת מוסרת.