הספר הגדול — Smadja

הקדמה

שם המשפחה Smadja שייך למאגר האונומסטי הנרחב של יהודי צפון אפריקה, מכלול שמות שעוצבו במהלך מאות שנים על ידי המפגש בין הערבית, הברברית, העברית והלשונות הרומניות. הוא נמנה על השמות שרשם Maurice Eisenbeth, הרב הראשי של אלג'יר, בחיבורו המרכזי שספריית צרפת הלאומית תיעדה את פרסומו תחת הכותרת Les Juifs de l'Afrique du Nord, démographie et onomastique, שיצא לאור באלג'יר, Imprimerie du Lycée, בשנת 1936. מחקר זה, שהיה קשה למציאה, הוצא במהדורה חדשה כדי להחזיר לידי החוקרים והגנאלוגים כלי עיון חיוני בדבר יהודי צפון אפריקה שבין שתי מלחמות העולם.

הכרך הנוכחי שואף לשרטט, בזהירות שהפערים התיעודיים מחייבים, את השורשים הגאוגרפיים, צורות הכתיב והדמויות הבולטות הקשורות לשם זה. לינאז' Smadja מתפרס בעיקר על פני הקשת המגרבית המזרחית והמרכזית — תוניסיה, אלג'יריה, ומחוזותיה בקונסטנטינואה ובאוראניה. האופי האנציקלופדי של המפעל מחייב להבחין תמיד בין מה ששייך לארכיון המבוסס, לעדות המועברת ולשערוּ המנומק. היכן שהמקורות שותקים — יימנע הסיפור מלדבר; היכן שהם מדברים — ישתדל לצלב ביניהם, שכן היסטוריית משפחה יהודית ממגרב נקראת תמיד בצומת שבין הזיכרון הקהילתי ובין המסמך.

פרק 1: השם ומשמעותו — אטימולוגיות במחלוקת

אֶטִימוֹלוֹגִיַּת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה Smadja עוֹרְרָה פֵּרוּשִׁים אֲחָדִים, סִימָן לְאֲפֵלָה לְשׁוֹנִית שֶׁחוֹקְרֵי הָאוֹנוֹמַסְטִיקָה לֹא פִּיעֲנוּ אוֹתָהּ כְּלִילָה. הַמָּסוֹרֶת שֶׁאִמֵּץ הַפּוֹרְטָל Dafina בְּמִלּוֹן שְׁמוֹת יְהוּדֵי מָרוֹקוֹ מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׁם לָעֲרָבִית בְּמַשְׁמָעוּת "מַר". פֵּרוּשׁ זֶה מִצְטָרֵף בְּחֶלְקוֹ לַנִּתּוּחַ שֶׁמּוֹסְרִים מִלּוֹנֵי הַגֶּנֵאָלוֹגְיָה, לְפִיהֶם הַשֵּׁם, הַנָּפוֹץ בְּקֶרֶב יְהוּדֵי צְפוֹן אַפְרִיקָה בְּאַלְגֶ'רְיָה וּבְתּוּנִיסְיָה, תּוֹאֵם אֶת הָעֲרָבִית "samaja(t)", הַמְּכִילָה רַעְיוֹן שֶׁל כְּעוּרוּת אוֹ גַּסּוּת, בְּעוֹד Eisenbeth מַזְכִּיר מִצִּדּוֹ אֶת הַחֲרִיפוּת.

הַגָּוָן הָאַחֲרוֹן יָקָר בְּעֶרְכּוֹ: שֵׁם הָעוֹלֶה חֲרִיפוּת אוֹ מְרִירוּת שַׁיָּךְ כִּנְרָאֶה לְכִנּוּי תֵּאוּרִי, שִׁיטָה נְפוֹצָה בְּיִצִּירַת שְׁמוֹת מִשְׁפָּחָה מַגְרְבִּיִּים, שֶׁבָּהּ תְּכוּנַת אוֹפִי אוֹ פְּרָט גּוּפָנִי שְׁיוּחֲסוּ לְאָחָד הָאֲבוֹת הִתְקַבְּעוּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ תּוֹרַשְׁתִּיִּים. מִלּוֹנִים אֲחֵרִים הֶעֱלוּ סְבָרוֹת שׁוֹנוֹת, לְעִתִּים מְיֻסָּדוֹת עַל שֹׁרֶשׁ עִבְרִי הַמְּרַמֵּז לְחֹסֶן אוֹ יְצִיבוּת, אַךְ נִדְמֶה שֶׁאֵלּוּ נִבְנוּ בְּשִׁחְזוּרִים מְאוּחָרִים, מְבֻסָּסִים פָּחוֹת בְּמוּצָקוּת מִן הַנָּתִיב הָעֲרָבִי. הַהַסְכָּמָה בֵּין פֵּרוּשׁ Dafina ("מַר") לְבֵין פֵּרוּשׁ Eisenbeth ("חֲרִיפוּת") מְרַמֶּזֶת עַל גַּרְעִין סֵמַנְטִי מְשֻׁתָּף, וְהַכִּנּוּס הַזָּהִיר הַזֶּה הוּא שֶׁמְּאַמֵּץ חִבּוּר זֶה, מִבְּלִי לְהַכְרִיעַ סוֹפִית שְׁאֵלָה שֶׁהַבַּלְשָׁנִים מוֹתִירִים פְּתוּחָה.

הַשֵּׁם מַכִּיר בְּנוֹסַף וְרִיאַנְטִים כְּתִיבָה אֲחָדִים. הָרָשׁוּמָה הָאוֹנוֹמַסְטִית מַצְבִּיעָה עַל מִסְפָּר גִּרְסָאוֹת שֶׁמָּנָה Eisenbeth בִּשְׁנַת 1936, שֶׁבֵּינֵיהֶן בּוֹלְטוֹת צוּרוֹת כְּגוֹן Smaja ,Smadja וְתַעְתִּיקִים קְרוֹבִים, בְּבוּאָה שֶׁל אִי-יְצִיבוּת כִּתּוּבִית הַמְּאַפְיֶינֶת אֶת הַמַּעֲבָר מֵעֲרָבִית וְעִבְרִית לְאָלֶפְבֵּית לָטִינִי עֵת הָרְשׁוּמוֹ בְּמִרְשַׁם הָאֶזְרָחִי הַקּוֹלוֹנִיָאַלִי.

פרק 2: גיאוגרפיה מגרבית — תוניסיה, קוסטנטין, אוראניה

הפיזור הגיאוגרפי של משפחת Smadja מצייר מפה קוהרנטית, שבמרכזה תוניסיה כציר מרכזי של המרחב המשפחתי, תוך התפשטות רחבה אל עבר מזרח אלג'יריה ומערבה. בתוניסיה, השם מתועד היטב במספר יישובים, ובולט מביניהם עיר הכף שבפנים הארץ. על פי רשימה משפחתית המוקדשת ליהודי קהילה זו, משפחת Smadja היא המשפחה השלישית בחשיבותה בכף. אותו מקור מוסר מסורת של השרשות מוקדמת: Smadja אחד היה בא להצטרף לבני דודיו שכבר התיישבו בכף במאה ה-18, והוליד צאצאים רבים בצד הזכרי, מה שהביא להתפשטות רחבה יותר של השם ולתדירותו הגבוהה ביישוב.

פרט זה, השייך גם לזיכרון המסור וגם להיגיון דמוגרפי הניתן לבחינה, מאיר מנגנון קלאסי של הפצת שמות משפחה: הבלטתו של גזע זכרי פורה די בה כדי להפוך שם לאחד הנפוצים ביותר בקהילה. מעבר לכף, נוכחות ה-Smadja מתועדת בתוניס, בירת תוניסיה ומוקד גדול של היהדות התוניסאית, וכן בערי עורף אלג'יריאני.

ההתפשטות לאלג'יריה בולטת לא פחות. נוכחות המשפחה באוראניה מאוששת על ידי מקורות עיתונות מן התקופה הקולוניאלית; הגנזכים הגנאלוגיים הדיגיטליים מגלים את השם בפרסומים אוראניים, כגון L'Écho d'Oran, עיתון מודעות משפטיות, שיפוטיות, מנהליות ומסחריות של מחוז Oran, שבטוריו המשפחתיים מוזכרים בני Smadja. הקונסטנטינואה, הציר השלישי המוזכר ברשימה, משלים נוכחות זו במזרח אלג'יריה, הגובל בתוניסיה, דבר המקנה סבירות לתנועות המשפחתיות החוצות גבולות בין שני הטריטוריות.

פרק 3: לינאז' רבני — ה-Smadja של בית הכנסת תלמוד-תורה

בין הדמויות שהזיכרון הקהילתי משייך לשם, מוריה של התורה תופסים מקום של כבוד. פורטל Harissa שומר על דיוקנה של שושלת מלמדי תורה המדגימה את הממד הדתי של השם. על פי עדות זו, הרב Abraham Smadja, הידוע בכינויו Rebbi Breitou, נולד בתוניס בשנת 1900. הסיפור מפרט את קשרי הנישואין ואת ייחוסו של מורה זה: בשנת 1921 נשא לאשה ב-Ariana את Marie, ילידת Chemla, בתו של Simah Chemla, חייט של Bey de Tunis.

מה שמושך את תשומת הלב הוא עומקה הדורי של השליחות. אותו מקור מתחקה אחר אביו של הרב: Rebbi Haï Smadja, שנולד סביב שנת 1845 באלג'יריה — הן Rebbi Breitou והן אביו Haï לימדו תורה. יש לנו אפוא עניין בהעברת הידע הדתי לאורך שני דורות לפחות: האב שנולד באלג'יריה באמצע המאה התשע-עשרה, והבן שהתיישב בתוניס בראשית המאה העשרים — דוגמה קונקרטית לאותם זרמי תנועה בין אלג'יריה לתוניסיה שהוזכרו לעיל.

עדות זו שייכת לזיכרון המשפחתי שנאסף ופורסם, אולם היא משתלבת עם נתונים הניתנים לאימות — תאריכים, מקומות, הקשר עם משפחת Chemla, שנוכחותה בתוניס מתועדת ממקורות אחרים. היא ממוקמת אפוא בצומת שבין הנרטיב המסופר לבין הארכיון, מבלי שניתן להתייחס את מכלול הפרטים לשטרי מעמד אישי. דמות ה-« Rebbi », מורה הדרך בתלמוד-תורה, מעידה בכל מקרה על כך ששם Smadja נשא, בתוניסיה שבין שתי מלחמות העולם, סמכות רוחנית מוכרת.

פרק 4: אנרי סמדג'ה, רופא ובעל מפעל עיתוני

המסלול הציבורי הבולט ביותר הקשור לשם הוא ללא ספק זה של Henri Smadja, שדרכו ממחישה את הניידות החברתית והגאוגרפית של האליטות היהודיות צפון-אפריקאיות במאה העשרים. יוצא מאותו מרחב מגרבי כמו הלינאז', הוא מגלם את קרינתה לעבר צרפת המטרופולינית. לפי הערך המוקדש לו, Henri Smadja נולד ב-13 ביולי 1897 באוראן, אלג'יריה, ונפטר ב-15 ביולי 1974 בארוֹנדיסמן ה-16 של פריז.

הקריירה שלו שוזרת יחד רפואה, יזמות ועיתונאות. רופא ויזם בתחום עבודות ציבוריות שמוצאו ממשפחה יהודית תוניסאית, Henri Smadja נכנס לעולם העיתונות ב-1936 בתוניס וייסד את העיתון היומי La Presse de Tunisie. השפעתו התרחבה לאחר מכן לעיתונות הפריזאית שלאחר המלחמה: ב-1947 רכש 50% מהעיתון היומי Combat, שבו הפך בקרוב לבעלים הבלעדי.

הביוגרפיה של Henri Smadja מסכמת כשלעצמה כמה מתכונות הלינאז': ההשתייכות הכפולה לאלג'יריה ולתוניסיה — נולד באוראן, ממשפחה תוניסאית, פעיל בתוניס ולאחר מכן בפריז —, העלייה במשלחי היד החופשיים ובמגזר היזמי, ולבסוף השתלבותו בחיים האינטלקטואליים הצרפתיים. העיתון היומי Combat, כלי שיצא מן ההתנגדות, נמנה עם הכותרים היוקרתיים ביותר של עיתונות הרעיונות: העובדה שSmadja הפך לבעליו מעידה על גודל הדרך שעשו משפחות אלה בין המגרב המסורתי לאל המודרניות המטרופולינית.

פרק 5: בתוך הסערה — הגירוש והזיכרון של החסידים

ההיסטוריה של לינאז' Smadja אינה נמלטת מן הטרגדיה שפקדה את היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. תוניסיה חוותה, החל מנובמבר 1942, כיבוש גרמני של שישה חודשים, שאופיין בגזל, מעצרים וגירושים. פרויקט המחקר Convoi 77, המוקדש לשחזור הביוגרפי של המגורשים מן השיירה האחרונה הגדולה שיצאה מ-Drancy, שמר את עקבותיו של אחד מבני המשפחה. על פי רשומה זו, Émile Smadja נולד ב-12 בפברואר 1902, ומקום לידתו Tunis.

הנרטיב הביוגרפי מעלה אווירה של Tunis קוסמופוליטית ועשירה תרבותית, שבה חיו זה לצד זה דמויות שונות מחיי האמנות של אותה תקופה; הרשומה מזכירה כי בסמוך התגוררה הזמרת המפורסמת Habiba Msika, יהודייה כמו המשפחה. הצבת הדברים בהקשרם, המאפיינת את גישתו של Convoi 77, נועדה להשיב לא רק תאריכים אלא חיים שלמים, שכונה, ורקמה אנושית.

רישומו של Émile Smadja בין המגורשים מזכיר כי הרדיפה האנטי-יהודית פקדה את קהילות המגרב לא פחות מאשר את אלו שבאירופה, וכי שם המשפחה Smadja מופיע כיום בין האנדרטאות המוקדשות לקורבנות השואה. פרק זה, המבוסס על עבודת תיעוד ביוגרפי קפדנית, שייך לחלוטין לרובד ההיסטורי המבוסס, אף אם שחזור שנות חייו האחרונות של Émile Smadja נותר, כפי שנהוג, חסר בחלקו.

פרק 6: המקורות והשיטה — קריאת שם משפחה מגרבי

לשחזר את תולדות שושלת כמו Smadja מחייב גיוס של מאגרים הטרוגניים ואמידה מדוקדקת של ערכו של כל אחד מהם. אבן הפינה נותרת יצירתו של Eisenbeth, שרישומה ב־BnF מציין כי היא כוללת מפות ותוכניות בתוך הטקסט ומחוצה לו, ואשר מהדורה המחודשת משנת 2000 יצאה לאור — כפי שעולה מן הקטלוגים — בידי Cercle de généalogie juive ו־La Lettre sépharade, בפריז, בשנת 2000. חיבור זה מספק את הבסיס האונומסטי: וריאנטים גרפיים, תחום הפצה, מופעים קהילתיים.

על בסיס זה נוספות שלוש משפחות של מקורות. ראשית, המדריכים האטימולוגיים — Dafina, Geneanet ומקביליהם — המאירים את משמעות השם ואף סותרים זה את זה לעיתים, דבר המחייב את הזהירות ההשוואתית שנסקרה בפרק הראשון. שנית, פורטלי הזיכרון הקהילתי, כגון Harissa עבור תוניסיה, המאגדים עדויות משפחתיות יקרות ערך אולם חייבים להיות מוצלבים עם הארכיון. ולבסוף, מאגרי המידע הגנאלוגיים והזיכרוניים — ארכיוני עיתונות ממוחשבים מאוראניה, תוכנית Convoi 77 — המעגנים את השם בתאריכים ובמקומות הניתנים לאימות.

השיטה האנציקלופדית מחייבת היררכיה של תרומות אלו: השטר והקטלוג גוברים על המסורת בעל פה, מבלי לפסול אותה; המסורת מאירה את מה שהארכיון אינו אומר, ובלבד שהדבר יצוין ככזה. לפיכך מבחין החיבור הנוכחי, פרק אחר פרק, ברישום ובמעמד האפיסטמי של כל אמירה. משמעת זו, הרחוקה מלהחליש את הנרטיב, מעניקה לו את הגינותו: היא מניחה שתולדות משפחה יהודית ממגרב הן אגד של ראיות מתכנסות יותר מאשר שרשרת מסמכים רצופה, ושיופייה נעוץ בדיוק בדיאלוג זה בין הזיכרון ובין המסמך.

סיכום

בסיום מסע זה, שם המשפחה Smadja מתגלה כחוט מקשר בין החוף המזרחי למרכז המגרב היהודי. אטימולוגיה שמקורה ככל הנראה בערבית, הנושאת בחובה רעיון של מרירות או חמיצות, משייכת אותו למשפחה הגדולה של הכינויים התיאוריים; גאוגרפיה שמשרישה אותו ב-Kef ובTunis, מרחיבה אותו לאזור Constantinois ול-Oranie, ומשגרת אותו בסופו של דבר לParis. הזיכרון שומר על דמותה של שושלת מורי תורה, על דמותו של מו"ל שעבר מOranie לTunis ואחר כך לבירה הצרפתית, ועל דמותו הכאובה של גולה מTunis שמו מצטרף ליאדים לזיכרון השואה.

מסלולים אלה, יחד, מציירים את גורלה הקולקטיבי של משפחה המושרשת עמוקות בעולם המגרבי המסורתי, ובה בעת שותפה באופן מלא לחידושי המאה העשרים. אזורים רבים של ערפל עדיין נותרים: הגנאולוגיה הרצופה טרם נוסדה, הקשרים בין הקהילות התוניסיות לאלגירריות עדיין מחכים לתיעוד מסמך אחר מסמך, והאטימולוגיה עצמה שומרת על חלקה החידתי. אך דווקא בחוסר וודאות מוצהר זה שוכנת אמיתתה של המלאכה. הספר הגדול של Smadja אינו סאגה סגורה; הוא הזמנה, המופנית לצאצאים ולחוקרים, להמשיך את החיפוש, להתעמת שוב ושוב עם הזיכרון המועבר ועם הארכיון שנתגלה, כדי שהשם המר הזה ימשיך לגלות את מתיקותו הנסתרת: זו של נאמנות עמוקה לעצמו, דרך הדורות והחופים.