משפחת Setti

הצורה Setti משתייכת בסבירות גבוהה למשפחה הגדולה של השמות היהודיים-ערביים הנגזרים מן המונח sitt (سِتّ), המשמעו בערבית "גבירה", "עקרת הבית", ובצורת הניפרד sittī (سِتّي) — "גבירתי", "אדונתי". תואר כבוד נשי זה היה נפוץ מאד בעולם הערבי-מוסלמי ובקהילות היהודיות דוברות הערבית של המגרב, המזרח ומצרים, שם שימש לציון מכובדת של הבית — לרוב סבתא או אם-אב מוקירה.

באונומסטיקה היהודית של צפון אפריקה, אין זה נדיר ששם משפחה התגבש מתוך שם פרטי או תואר נשי כגון זה, שהועבר תחילה כינוי משפחתי ("בית Sitti", "ילדי Sitti") עד שנקבע כשם תורשתי. Laredo, בניתוחו את מנגנוני היצירה של השמות היהודים במרוקו, מצביע במפורש על דרך הגזירה מתוך שמות פרטיים ותארים, לצד שמות גאוגרפיים ושמות מקצוע [Les Noms des Juifs du Maroc].

ראוי להעיר כאן הערת זהירות מתודולוגית. השם הנשי Setti — ווריאנטיו Sitti, Sti, Stita — שימש בכמה קהילות ספרדיות ויהודיות-ערביות, לעתים במקביל לשמות עבריים כגון אסתר. ואולם אטימולוגיית השם אסתר עצמה שנויה במחלוקת: לפי מסורת אחת, הוא נגזר מן העברית סתר, "להסתיר", ומקורו במילה העברית "אסתר" שפירושה "הנסתרת" או "המסתתרת"; לפי קריאה אחרת, הוא קשור לפרסית עתיקה ומשמעו "כוכב". Nominis מזכיר כי ייתכן שהוא קשור למילה "כוכב" בפרסית עתיקה — ستاره (setâreh) בפרסית מודרנית — ואפשרות נוספת היא שהוא נגזר משמה של האלה המסופוטמית Ishtar. קִרבה פונטית וסמנטית זו בין Setti (הגבירה) לבין Esther (הכוכב, הנסתרת) עשויה הייתה, במשפחות מסוימות, לעודד זיקה או החלפה: שם הכבוד היהודי-ערבי Setti שימש כשם לשימוש יומיומי לאישה שנשאה בנוסף לכך את השם העברי אסתר.

כך ניצב שמה של Setti בצומת שני עולמות: תואר הכבוד הערבי, השרוי בחיי היומיום הביתיים, והאונומסטיקה העברית של שמות הפרטיים הנשיים. השתייכות כפולה זו, רחוקה מלהיות חריגה, היא מאפיין של העולם הספרדי, שבו שזורות זו בזו מאז ומקדם ערבית, עברית ולשונות רומניות.

כדי להבין את האופק שבו שם כמו Setti יכול היה להיות מוּעבר, יש לחזור אל המטריצה של היהדות הספרדית: ספרד של ימי הביניים. יהודי קסטיליה, אראגון ואנדלוסיה היוו, בטרם הרדיפות, אחת מהקהילות המשגשגות ביותר בעולם היהודי. Laredo עצמו, בחיבורו, מגייס בנדיבות מסמכים ספרדיים ישנים, ארכיונות קסטיליה ואראגון, ודמויות של Don Pedro, כדי לשחזר את פרהיסטוריית השמות היהודיים המרוקאים [Les Noms des Juifs du Maroc]. שיטה זו מעידה על אמת היסטורית מרכזית: חלק ניכר מן האונומסטיקה היהודית-מרוקאית ירושה ישירה מספרד, שנישאה מעבר לים התיכון בידי megorashim — המגורשים.

שנת 1492 מסמנת את השבר. צו הגירוש של המלכים הקתולים כפה על יהודי ספרד לבחור בין המרת דת לבין גלות. חלק ניכר מן המגורשים הגיע למרוקו, שם נטמע — לא בלי מתחים — בתוך האוכלוסייה היהודית הילידית, הtoshavim, דוברי הערבית והברברית מאז ומעולם. ממפגש זה בין המצע האיברי לרובד המגרבי נולדה פיזיונומיה מיוחדת של קהילות צפון מרוקו, של Fès, Tétouan, Tanger ושל האזור המכונה Haketía.

בכור היתוך זה שכנו בד בבד שמות שמקורם בספרד לצד שמות ממוצא ערבי וברברי. שם משפחה שאבותיו יהודיים-ערביים כמו Setti, שנוצר על בסיס תואר נשי, שייך יותר למצע הילידי מאשר למצע האיברי ממש; ואולם הוא חי והועבר באותו עולם קהילתי, שנשזר על ידי אותם גלויות ועוצב על ידי אותן מוסדות — בית הדין, החברות, המשפחות הרבניות הגדולות שLaredo מכין את מלאי שמותיהן, מן Berdugo ועד Toledano [Les Noms des Juifs du Maroc].

אם נלך אחר ההשערה האטימולוגית המוצקה ביותר, זו הגוזרת את השם מן sittī, « גבירתי », אזי המוקד המקורי של השם Setti נמצא בקהילות דוברות הערבית של המגרב, ובאופן רחב יותר, באזור היהודי-ערבי המשתרע מצפון אפריקה עד מצרים והלבנט. שם ליווה השם את חיי המשפחות היום-יומיים: חיי הmellahs, שכונות היהודים המרוקניות שבהן התרכזו מלאכת היד, המסחר והכספים; חיי בתי הכנסת ובתי המדרש; וחיי מחזור הזמן העברי, המסומן בחגים ובקריאת מגילת אסתר בפורים.

פרט אחרון זה אינו מקרי. סיפורה של אסתר, שנקראה גם הדסה — שמשמעו « הֲדַס » בעברית — מסופר במגילה הנושאת את שמה ונקראת בפורים; ואירועי פורים מתרחשים בימי הגלות. ואולם, בקרב משפחות יהודיות-ערביות רבות נשאו את השם אסתר ואת מקבילו השגורה Setti כהד לדמות המלכה המצילה את עמה. כך נטען השם בערך זיכרוני: לקרוא לבת Setti או אסתר פירושו היה לחרוט בבשר המשפחה את זכר הגאולה ואת תקוות ההגנה.

הקהילה היהודית-מרוקנית שבה תפש שם זה את מקומו חיה לפי ארגון צפוף ומובנה, אותו משחזר Laredo דרך מוסדות הבית דין ודמויות השושלות הגדולות מקזבלנקה, מפאס ומקהילות אראגון שנשתלו מחדש [Les Noms des Juifs du Maroc]. נושאי שם צנוע כSetti מופיעים רק לעתים נדירות בכרוניקות הרבניות הגדולות; ההיסטוריה שלהם נקראת דווקא בפנקסי הקהילות, בכתובות (חוזי נישואין), ברשימות המסים ובמצבות בתי הקברות הישנים — מקורות קטועים, אך אין להם תחליף.

שם ערבי-יהודי אחד יכול היה לקבל כתיבים שונים מאוד בהתאם לשפת התמלול — עברית, ערבית, ספרדית, צרפתית או איטלקית — ולתקופה. לצורה Setti ישנן קרובות סבירות: Sitti,‏ Sti,‏ Stita,‏ Settia, ואף, תחת השפעה רומאנית, צורות מלוּטָּנוֹת. תנודתיות זו היא הכלל, לא היוצא מן הכלל, בשמאות הספרדית. Laredo מדגיש את הצורך במערכת תמלול קפדנית, בדיוק משום ששם אחד יכול להופיע בעשרות כתיבים שונים, לפי גחמות הסופרים והמינהלות [Les Noms des Juifs du Maroc].

התפשטות השם עוקבת אחר מסלולי הגירוש הספרדי הגדולים. ממגרב פוזרו המשפחות לאורך הדורות לעבר נמלי הים התיכון — Gibraltar,‏ Livourne,‏ Marseille — ובעידן המודרני לצרפת, ישראל, קנדה ואמריקה הלטינית. כל תחנה הטביעה על השם שכבה כתיבית חדשה: משפחה שהגיעה לצרפת יכלה לראות את Setti מתייצב בצורה זו בתיעוד האזרחי, בעוד ענף שהשתקע בישראל אימץ כתיב עברי והגייה שונה במקצת.

חשוב להדגיש כי בהיעדר רשומה גנאלוגית שנקבעה עבור ליניאג׳ מסוים זה, כל שחזור מדוקדק של הענפים נותר השערתי. קטלוגי הסמכות — ובראשם ספרו של Laredo בתחום המרוקאי — מאפשרים לבסס את המסגרת הנומסטית ואת תחום ההתפשטות הסביר, אך לא לשרטט בוודאות את עץ משפחה מסוימת [Les Noms des Juifs du Maroc]. זוהי ההגינות שהספר הנוכחי תובע לעצמו: להבחין בין הסביר לבין המוכח.

ההיפוך הגדול של המאה העשרים — דקולוניזציה, הקמת מדינת ישראל ב-1948, עצמאות מרוקו ב-1956 — גרר את גלות היהודים ממגרב בהמוניהם. תוך כמה עשורים התרוקנו קהילות בנות אלף שנים, ובניהן נפוצו בין ישראל, צרפת ויבשת אמריקה. משפחות הנושאות שמות יהודית-ערביות, ובהן Setti, נטלו חלק בתנועת השחזור הזו, ועמן נשאו את לשון אבותיהם, את ליטורגיותיהם ואת שמות המשפחה שירשו.

בהקשר החדש זה ידע השם שני גורלות מקבילים. מצד אחד, עיברות או צרפות של הכתיב וההגייה, תחת השפעת רישומי מצב האזרחי הלאומיים. מצד שני, מלאכת זיכרון: ככל שהתרחק עולם המלאח, ניגשו הצאצאים לאתר את משמעות שמם ומקורו, בהסתמכם על חיבורים מלומדים כגון זה של Laredo, שהפך לכתובת הבלתי נמנעת לכל המבקש להבין את מקורם — לעיתים המסתורי — של שמות המשפחה היהודיים ממרוקו [Les Noms des Juifs du Maroc].

כיום, לשאת את השם Setti פירושו להיות יורש של שרשרת ארוכה זו: כינוי הכבוד היהודי-ערבי הנתון לאם קדומה, הד רחוק של המלכה Esther, המסע דרך ספרד של ימי הביניים ומגרב, ולאחר מכן הגלויות בנות זמנינו. השם, בקצרותו עצמה, מכיל מסלול דיאספורי המאפיין את העולם הספרדי, שבו הביתי והליטורגי, הערבי והעברי, נקשרו יחד בהברה אחת שהועברה מאם לבת ומדור לדור.

בסיומו של מסע זה, השם Setti נראה פחות כחידה ויותר כתמצית של ההיסטוריה הספרדית. אטימולוגיתו הסבירה ביותר — sittī ביהודית-ערבית, "גבירתי" — קושרת אותו לשורשים האוטוכטוניים של המגרב ולמנהג לקבוע שמות משפחה על בסיס תארים ושמות פרטיים נשיים, מנגנון המתועד היטב באונומסטיקה היהודית-מרוקאית [Les Noms des Juifs du Maroc]. קרבתו לשם Esther, הנושא את זיכרון הפורים, מעניקה לו הדהוד ליטורגי החורג מעבר לכינוי ביתי פשוט.

בהיעדר רשומה גנאלוגית קיימת ושל ארכיונים ייחודיים לשושלת זו, חלק מהיסטוריתה נותר בגדר הסביר והמשוער. אולם המסגרת מבוססת איתן: שמה של ספרד ויהודית-ערבית, שעוצב בפגישה בין ספרד של ימי הביניים והמגרב, הועבר דרך המלאחים, ולאחר מכן פוזר בגלויות הגדולות של המאה העשרים לעבר ישראל, צרפת ויבשת אמריקה. הספר הגדול של השם Setti הוא אפוא, כדמות כה רבים אחרים, ספרו של עם בתנועה, שעשה משמותיו שומרים נאמנים של זיכרונו.