משפחת Schorr

## פרק 1: שם אחד, שורשים אחדים — חידת האטימולוגיה לפני שהיה שם משפחה, Schorr היה מילה, ואותה מילה אינה מדברת שפה אחת בלבד. התיעוד הלקסיקוגרפי מבחין בבירור בין שלושה מקורות אפשריים. כשם משפחה גרמני, הוא עשוי לנבוע מגרמנית תחתית-תיכונה schurren, "להחליק", או מגרמנית עילית-תיכונה schore, המציינת "סלע תלול", שלוחת סלע; כשם סלאבי, שורשו יהיה בפרוטו-סלאבית \xǫtь*, "מהיר" [Schorr — Wiktionary (אנגלית)]. באזורים דוברי גרמנית, האונומסטיקה המקומית הציעה גם נתיבים טופונימיים ומקצועיים אחרים, והשם מצוי בבוואריה ובאוסטריה בכתיבים קרובים [Surname Schorr: Meaning Origin Variants — igenea].

אולם הענף היהודי הוא המקנה לשם את עומקו ההיסטורי. ספרי הייחוס הגנאלוגיים מבססים כי Schorr הוא, במובנו האשכנזי, גרסה אורתוגרפית של Schor / Shor, הנגזרת מן העברית שור, "שור", "פר". במסורת זו, נושא השם מוּשווה לשור בהתייחס לדברים לג, יז, "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" [Last name SCHOR: origin and meaning — Geneanet]. השם נקשר כך למשפחת שמות הלקוחים מן החי, הנפוצה בעולם האשכנזי בצורות מקבילות — היידיש המזרחית bik, "שור, פר", יכולה לשמש תרגום ישיר של Shor [Last name SHOR: origin and meaning — Geneanet].

האונומסטיקה היהודית של מזרח אירופה, כפי שקידד אותה Beider, מבחינה בקפידה בין השכבות: שמות הנגזרים משמות פרטיים, ממקומות, ממקצועות, מכינויים, ו — במקרה של Shor — מסמלים מקראיים ושבטיים [Beider; Menk, Avotaynu]. הכתיב Schorr, עם ה-sch הגרמני ושני ה-r, מגלה הסתגלות לאמנות הכתיב הגרמנית והאוסטרו-הונגרית: הוא שכיח במיוחד בגליציה ובשטחי האימפריה ההבסבורגית, שם כפתה המנהל שעתוק מגורמן. אותן מקורות מציינים כי בארצות הברית, Schorr יכול היה לכסות אמריקניזציות של שמות שאינם קשורים כלל לענף העברי [Last name SCHORR: origin and meaning — Geneanet]. הלקח המתודולוגי ברור: שם אחד, שתי היסטוריות אפשריות, שיש להבחין ביניהן מקרה לקרה ולא לצקת אותן לייחוס אחד.

## פרק 2: Joseph Bekhor Shor והפרשנות הריינית והצרפתית הדוגמה המלומדת הקדומה ביותר של השם Shor בספרות היהודית אינה שם משפחה במובן המודרני, אלא כינוי שנעשה אות וסמל: כינויו של Joseph ben Isaac Bekhor Shor, פרשן ותוספיסט שפעל בצפון צרפת במאה ה-12, המיוחס על פי המסורת לאורליאן. כינויו Bekhor Shor — "בכור שורו" — לקוח ישירות מן הברכה שברכו יוסף בספר דברים, משחק מלומד על שמו הפרטי. שימוש-חוזר זה בפסוק כחתימה אינטלקטואלית מעיד על חיוניותה של בית המדרש הצרפתי הימי-ביניימי, של ממשיכי רש"י ובעלי התוספות.

Joseph Bekhor Shor שייך למוקד העיון שבשמפאן ובאזור הריין, שבמאות ה-11 וה-12 הפך את הפרשנות המקראית והתלמודית ללב החיים האינטלקטואליים היהודיים. יצירתו הפרשנית מצטיינת בנאמנות ניכרת למשמעות הפשוטה (פשט) ובפרשנויות מרציונליזציה, לעיתים קרובות בדיאלוג מרומז או מפורש עם הקריאה הנוצרית של הכתבים. ממד פולמוסי זה אינו אנקדוטי כלל: הוא נטוע באקלים העימות האינטלקטואלי שלאורך ימי הביניים הכל עמת את שתי הקהילות סביב קריאת המקרא. כפי שהראה Israël Jacob Yuval, יחסי יהודים ונוצרים בימי הביניים לא היו יחסי עולמות אטומים אלא של "שני עמים" ההגדרים זה ביחס לזה, במשחק מתמיד של מראות ויריבות הרמנויטית [Yuval, 2012].

העולם שבו כתב Bekhor Shor היה גם עולמה של צרפת ימי הביניים שבה הנוכחות היהודית, הוותיקה, ידעה תקופות של סובלנות יחסית לצד גלי רדיפות, עד לגירושים החוזרים של המאות ה-13 וה-14 [Philippe, 1979]. ניידות המלומדים ממרכז למרכז — מעמק הריין לערי שמפאן ואיל-דה-פראנס — היתה חלק מתרבות של הפצת הידע, ששכרות הנוסעים היהודיים מימי הביניים שמרו עליה זכר [Adler, 1930]. עצם השימוש שעשה מאסטר ברמה כזו בשם Shor לציון עצמו, תרם ללא ספק לביסוס יוקרתו: "בכור השור" נעשה נקודת התייחסות, מוטיב שהדורות הבאים העלו אליו בהערצה.

## פרק 3: שושלות הרבנים Shor של מרכז אירופה בפולין ובגליציה קיבל השם Shor / Schorr את צורתו השושלתית הברורה ביותר. ספרי המפתח הגדולים של משפחות הרבנים האשכנזיות מונים את Shor בין שמות המשפחה הקשורים לשושלות מלומדות, דבר המרמז שרבים מנושאיו תבעו ייחוס של עולם התורה [Rav-SIG: Surnames of Rabbinical Families — JewishGen]. התיעוד הגנאלוגי של קהילות כגון Brody, מרכז יהודי גדול בגליציה המזרחית, מעיד על נוכחות נושאי השם Shor / Shore בין המשפחות הקשורות לבתי הרבנות הגדולים שבאזור [Jewish Community of Brody genealogy project — Geni; Spira / Shapira Family Genealogy].

דמות הייחוס של מסורת זו היא Ephraïm Zalman Shor, פוסק הלכה שחיבורו — שכותרתו עצמה, Tevuot Shor ("תבואות השור"), משחקת על שם המשפחה — נחשב לקלסיקה של הספרות הרבנית. משחק המילים המלומד הזה, המקשר בין שם המשפחה לאוצר המילים המקראי של שפע ועמל האדמה, מעיד כמה נשא השם כדגל זהות בקרב עולם הפוסקים. סביב סמכויות אלה סבב רשת שלמה של נישואין וברית שקשרה את Shor לשושלות Katzenellenbogen, Landau ולבתים רבניים בולטים אחרים של פולין-ליטא [Spira / Shapira Family Genealogy].

שילוב זה במארג הרבני משקף את המבנה החברתי של יהדות מרכז ומזרח אירופה, שבה נשזרו יחד יוקרה דתית, הון מסחרי וברית נישואין ליצירת אצולות ידע של ממש. עולם הLitvaks ועולם יהודי גליציה שמדרום לו חלקו גם יחד את ההערכה הקיצונית לתלמוד תורה, שבה יכולה הייתה שושלת להתפאר בדורות בלתי פוסקים של מורים [Plasseraud, 2008]. מסורת המועברת בקרב מספר ענפים של Shor אף תובעת ייחוס המגיע עד Nahmanide, המאסטר הקטלאני הגדול של המאה ה-XIII; ואם יחוס כזה, כמו רבות מן הגנאלוגיות הרבניות היוקרתיות, שייך יותר לזיכרון המשפחתי מאשר לארכיון שניתן לאמת, הרי הוא מבטא דיו את שאיפת משפחות אלה להירשם בתוך רצף הגבוה ביותר של הידע היהודי [Rav-SIG: Surnames of Rabbinical Families — JewishGen].

## פרק 4: Osias Schorr ומרד ההשכלה היהודית במאה ה-XIX מאיר שם Schorr בדרך חדשה מן הקצה, לא עוד בנאמנות למסורת אלא בערעור עליה. Osias (Yehoshua Heschel) Schorr, שנולד ב-Brody שבגליציה, מגלם את הכנף הבלתי מתפשרת ביותר של ההשכלה, מאורות ההשכלה היהודית. הביוגרפיות המקצועיות מציגות אותו כפובליציסט וחוקר שיצא ממשפחה מכובדת ואמידה, קרובת חתנות אל Landau ואל Ephrussi [Schorr, Osias (Josua) Heschel — Österreichisches Biographisches Lexikon]. לאורך חייו הלכה ונעשתה מחשבתו קיצונית יותר: כמבקר חריף של התלמוד ושל הסמכות הרבנית, נשא את דגל הרפורמה האינטלקטואלית ללא הסתייגות.

Brody, עיר מולדתו, הייתה אחד ממוקדי ההשכלה הגליצאית הגדולים, שבה שגשגה דור של סופרים עברים ספוגי רוח ביקורתית. תולדות הספרות העברית החדשה מקשרות את Osias Schorr ואת אחיו Naphtali Mendel Schorr למעגל הלטראטים מ-Brody שהפכו את עירם לצומת של ההשכלה היהודית במרכז אירופה [תולדות הספרות העברית החדשה — Jewish Galicia & Bukovina]. תסיסה זו הרחיבה את התנועה שהחלו גדולי המשכילים הגליצאים — Nachman Krochmal, Salomon Judah Rapoport, Isaac Erter — שאהבתם הטהורה ללשון העברית ורצונם לחדש את התרבות היהודית עיצבו בית ספר שלם [HASKALAH — JewishEncyclopedia.com].

מסלולו של Osias Schorr מאיר מתח יסודי של המודרניות היהודית: המעבר מיהדות המושתתת על סמכות המסורת לתרבות יהודית חילונית, ביקורתית, מבקשת היסטוריזציה. Gershom Scholem ניתח שינוי זה כאחת מן המטריצות של היהדות החילונית העכשווית, שבה הנחלה הדתית מתמירה לנושא לימוד ולמורשת [Scholem, 2000]. יש אירוניה מרשימה במסלול הזה: שמה של Shor, שנשאו בעבר הפוסקים ההלכתיים הדוגמטיים ביותר, שימש עתה כחתימה לאחד המבקרים החריפים ביותר של סמכותם. שושלת Schorr נושאת אפוא בתוכה את הדרמה הפנימית של המודרניות היהודית.

## פרק 5: Moses Schorr, המזרחן ועֵד הקטסטרופה בפנות המאה ה-XX מגיע השם לקומה חדשה עם Moses Schorr (1874–1941), דמות המסנתזת את שני פניה של השושלת: עומק הידע הדתי ושאיפת המלגאות המודרנית. היסטוריון, מזרחן, מומחה לשפות שמיות עתיקות ולתולדות יהודי פולין, שימש גם רב בוורשה ופעל בחיים הציבוריים הפולניים בתפקיד סנטור. באישיותו נפגשו המסורת הרבנית, המדע האוניברסיטאי והמחויבות האזרחית של קהילה יהודית פולנית שהייתה אז הגדולה ביותר באירופה.

מפעלו ההיסטוריוגרפי השתלב בתנועה הגדולה של כינון היסטוריוגרפיה יהודית מדעית, הנשענת על ארכיונים, שטרות נוטריוניים ומקורות מנהליים — ההיפך המלגאי המדויק של הזיכרון השושלתי שנזכר בפרקים הקודמים. גישה זו, החושפת את חייהן הממשיים של הקהילות היהודיות מתוך מסמכים משפטיים, ממשיכה מסורת של תשומת לב למקורות משפטיים שחשיבותה לתקופה העתיקה הוכחה בעבודות כדוגמת אלו של Amnon Linder על יהודים במקורות המשפטיים של ימי הביניים הקדומים [Linder, 1997]. אצל Moses Schorr שירתה הקפדנות התיעודית את מטרת השבת ההיסטוריה ליהודי פולין — היסטוריה הרשומה במלואה בתולדות הארץ.

גורלו של Moses Schorr חותם באופן טראגי את תולדות השושלת במזרח אירופה. נעצר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מת בגלות בברית המועצות בשנת 1941, קורבן לגלגלי השיניים הטוטליטריים שעתידים היו לבלוע את יהדות פולין כולה. היעלמותו מסמלת את השמדתו של עולם — עולם המרכזים היהודיים הגדולים בפולין ובגליציה, שבהם פרח שם Schorr במשך מאות שנים. עיונה של Esther Benbassa על עיצובה של זהות יהודית עכשווית, המובנית במידה רבה על-ידי זיכרון הסבל והאסון, מוצא כאן דוגמה כואבת ומוחשית [Benbassa, 2007]. עתידה של דמות זו — כמו זה של כה רבים מנושאי השם — יעבור מעתה דרך הדיאספורה שנבנתה מחדש בישראל ובאמריקות.

## פרק 6: נדידות, דיאספורות ועמידותו של שם תולדות Schorr אינן נעצרות בגבולות מרכז אירופה. כמו הרוב המכריע של המשפחות היהודיות האשכנזיות, נסחפו נושאי השם בגלי ההגירה הגדולים של סוף המאה ה-19 והמאה ה-20: הגירה לאמריקה הצפונית בריחה מן העוני ומן הפוגרומים, ולאחר מכן פיזור עולמי בעקבות השואה. על האדמה האמריקאית נשמר השם בכתיב הגליצאי שלו, בעוד שהתיעוד האונומסטי מציין כי Schorr יכול היה לכסות שם גם על אמריקניזציות של שמות ממוצאים שונים, ועל כך מטשטש את העקבות עבור חוקר היוחסין [Last name SCHORR: origin and meaning — Geneanet].

כאן נכנסות המסורת והארכיון לדיאלוג — ולעיתים למתח. משפחות Schorr רבות מוסרות בעל-פה על מוצא רבני מפואר, ואף על יחוס המגיע עד גדולי הפוסקים בימי הביניים; ספרי המחקר מאשרים כי השם אכן קשור לשושלות רבניות, אך אינם מאמתים כל תביעה אישית בודדת לייחוס [Rav-SIG: Surnames of Rabbinical Families — JewishGen]. המחקר הגנאולוגי המודרני, כפי שהוא נוהג כיום בפרויקטים הקהילתיים הגדולים — על Brody, על גליציה, על ליטא — מאפשר להכריע, מקרה לפי מקרה, בין מה שנתחם כעובדה מוכחת לבין מה שנתחם כנרטיב מועבר [Jewish Community of Brody genealogy project — Geni].

יש להזכיר לבסוף כי לא כל הנושאים את שם Schorr משתייכים לענף העברי: השם קיים בזכות עצמו בתחומים הגרמניים והסלאוויים, עם אטימולוגיות משלהם [Schorr — Wiktionary (anglais)]. ריבוי זה אינו חולשה של השושלת, אלא אמיתה: שם המשפחה Schorr הוא צומת שבו נפגשות סיפורים נפרדים. לענף היהודי, נותר השם מה שהיה מראשיתו — סימן מקראי, ה"שור" שבברכת יוסף, סמל כוח ורציפות, הנישא דרך הגלות, הלימוד, המרד והאסון, מן ה-Champagne של ימי הביניים ועד לדיאספורות של העת החדשה.

## סיכום בסיום המסע הזה, השם Schorr מתגלה כתמצית של ההיסטוריה היהודית האירופית. נולד מדימוי מקראי — השור, שור הברכה של יוסף — הוא חוצה מאות שנים תוך שהוא מאמץ את שלבי ההיסטוריה הגדולים: הפרשנות המזהירה של צפון צרפת בימי הביניים עם Joseph Bekhor Shor; השושלות הרבניות של פולין וגליציה ותרבות הלמדנות שלהן, המגולמות בתבואות שור; מרד ההשכלה היהודית עם Osias Schorr, שבו הפך שמם של הפוסקים לשמו של מי שביקש לקעקע את סמכותם; הלמדנות המודרנית וקידוש השם של Moses Schorr, חוקר וסנטור שנסחף בסערת האסון הטוטליטרי; ולבסוף הפיזור הדיאספורי המנציח את השם מעבר לחורבות אירופה המזרחית.

החקירה הזכירה גם דרישה מתודולוגית: Schorr הוא שם בעל מוצאות מרובים, והזהירות מחייבת להבחין בין הגזע היהודי לבין ההומונימים הגרמניים והסלאביים שלו [Schorr — Wiktionary (anglais)]. אף בתוך הענף היהודי עצמו, ראוי להפריד בין המתועד — המאושש על ידי קטלוגים וארכיונים — לבין מה ששייך למסורת הזיכרון המשפחתי המועבר, מבלי לבוז לאחרון, שכן הוא נושא את התודעה שלגזע יש על עצמו. המילונים האונומסטיים הגדולים של Beider ו-Menk נותרים, למי שרוצה להמשיך, המצפן ההכרחי [Beider ; Menk, Avotaynu]. שורו של יוסף ממשיך לחרוש את זיכרונו של עם: שם של לימוד ושם של גלות, הוא מזכיר כי הזהות היהודית עמדה תמיד בצומת שבין המסורת המקובלת לבין ההיסטוריה הנחווית.