משפחת Schiffer

שם המשפחה Schiffer משתייך ללא עוררין לשדה המילוני הגרמני של הניווט הימי. השם העצם הגרמני Schiff מציין ספינה, ו-Schiffer הוא הספָּן או קברניט כלי השיט — מקצוע שהיה נפוץ למדי בעמקי הנהרות של מרכז אירופה. ביידיש, שפת העם של יהודי אשכנז, אותו שורש shif הוליד נגזרות מקבילות, כך שהשם משתייך למשפחה הגדולה של שמות המשפחה המקצועיים — כשם שמשתייכים אליה Becker (נחתום), Schneider (חייט) ו-Wechsler (שולחני).

היגיון מתן השמות על פי המקצוע הוא מן העתיקים והאמינים שבדרכי הכינוי באונומסטיקה היהודית האשכנזית, וקדם אפילו לגיבוש המינהלי של שמות המשפחה שהוטל בסוף המאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה על ידי השלטונות האוסטרו-הונגריים, הפרוסיים והרוסיים. לפני חקיקות אלו, שם תורשתי קבוע היה נדיר; איש הִזדהה בשמו הפרטי ואחריו שם אביו. כאשר שם המשפחה התגבש באופן ספונטני, המקצוע שנתעסק בו היווה אחד המאפיינים הטבעיים ביותר. Schiffer שייך בדיוק לשכבה זו: הוא מציין משפחה שאחד מאבותיה היה קשור, הלכה למעשה או על פי מוניטין, לתחבורה בדרך המים.

תחום הפצת השם חופף את האזורים שבהם הייתה הספנות היהודית פעילה: ריינלנד, בוואריה, בוהמיה-מוראביה, הונגריה וגליציה. על צירי הנהרות הגדולים העבירו סוחרים יהודים דגן, עץ, מלח ובדים; חלקם החזיקו בסירות או שכרו אותן. השם יכול היה לקבל גם ערך מטפורי או סמלי, שכן דמות הספינה ועבירת המים טעונות בתרבות היהודית ברטט מקראי — מתיבת נוח ועד קריעת ים סוף. מבלי שיש לראות בכך הוכחה, ממד סמלי זה אולי סייע לאימוץ השם או לשמירתו בקרב משפחות מסוימות.

קביעת אטימולוגיה זו אינה מניחה מראש מקור יחיד: כרוב שמות המשפחה המקצועיים, Schiffer אומץ ככל הנראה באופן עצמאי על ידי כמה משפחות ללא קשר יוחסין ביניהן, במקומות שונים. לפיכך יש לראות בלינאז' האיטלקי שציין Schaerf אחד מן הענפים הנפרדים הללו, ולא כגזע יחיד של שם שהפיזור הוא טבעו [Schaerf, 1925].

אבן הפינה התיעודית של רשומה זו היא חיבורו של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שראה אור בפירנצה בשנת 1925 [Schaerf, 1925]. מאז פרסומו משמש מאגר זה כלי עזר מוסמך לחקר שמות המשפחה של יהודי חצי האי האיטלקי. Schaerf ערך בו ספירה שיטתית של השמות שנשאו משפחות יהודיות איטלקיות, ושקד להצביע, ככל שהדבר היה אפשרי, על מוצאם הגאוגרפי או הלשוני. הכללתו של Schiffer ברשימה זו מעידה באופן מהימן על נוכחות השם באיטליה לכל המאוחר בראשית המאה העשרים, וכנראה הרבה לפני כן.

ערכו המתודולוגי של Schaerf נעוץ בסיווג שמות המשפחה לפי מקורותיהם הגדולים: שמות טופונימיים הנגזרים מיישובים איטלקיים (Modena, Pisa, Recanati, Ancona), שמות עבריים, שמות ספרדיים שמקורם בחצי האי האיברי, ושמות ממוצא אשכנזי שירדו מאירופה המרכזית. Schiffer, בשל מורפולוגיתו הגרמנית, נכלל ללא היסוס בקטגוריה האחרונה. נוכחותו במאגר מאשרת אפוא באופן אמפירי את תופעת ההגירה האשכנזית לאיטליה בכלל — תופעה שRobert Bonfil תיאר בסקירתו המקיפה: כבר במאה החמש-עשרה חצו משפחות יהודיות שבאו מארצות גרמניה את האלפים והתיישבו בערי הצפון, ובאו עמהן מנהגיהן, שמותיהן ומסורותיהן התורניות [Bonfil, 1994].

ברם, ראוי להצביע כאן על גבולות המידע המצוי. Schaerf מעיד על קיום השם, אולם המאגר, מטבע היותו קטלוג, אינו מספק גנאלוגיה רציפה, לא סיפור משפחתי ולא לוקליזציה מדויקת ובלעדית. אין ביכולתנו לקבוע, על יסוד זה בלבד, את קיומה של "משפחת Schiffer" אחת ואחידה באיטליה: השם יכול היה להיות נשוא על ידי אחדות בתים מפוזרים — בVenecia, בTrieste, במilano או בLivorno — מבלי שתקשר ביניהם בהכרח לינאה אחת. Trieste, שהיתה נמל אוסטרו-הונגרי עד שנת 1918 וצומת של אוכלוסיות גרמניות, סלאביות ואיטלקיות, הציעה קרקע טבעית להשרשת שמות משפחה אשכנזיים כגון Schiffer. הזהירות מחייבת להציג לוקליזציה זו כסבירה ולא כמבוססת במובן המדויק.

ולבסוף, עדותו של Schaerf יש לקרוא בהקשר תקופתו: שנת 1925, שנת הפרסום, קובעת את מצב שמות המשפחה של יהודי איטליה ערב רדיפות הפשיזם. המאגר הוא אפוא מסמך זיכרון לא פחות משהוא כלי מדעי, ומשמר את עקבותיהם של שמות שחלק מנושאיהם עתידים היו להיפגע מחוקי הגזע של 1938 ולאחר מכן מהגירוש.

כדי להבין כיצד שם משפחה גרמני של ספנים נרשם בין שמות היהודים באיטליה, יש לשחזר את התנועה ההגירתית הגדולה שהובילה, מסוף ימי הביניים ועד לעת החדשה, משפחות אשכנזיות מאזור הריין והדנובה אל חצי האי. זרם זה, השונה מן התרומה הספרדית שהגיעה מספרד ומפורטוגל לאחר 1492, עיצב באופן מתמשך את יהדות צפון איטליה.

הרדיפות, הגירושים המקומיים והקשיים הכלכליים דחפו, כבר במאות ה-14 וה-15, יהודים גרמנים רבים לנדוד דרומה. הם התיישבו בלומברדיה, בוונציה, בפיימונטה ובאמיליה, שם נסבלה נוכחותם על ידי השליטים המקומיים בזכות השירותים שסיפקו כמלווים בריבית וכסוחרים. כפי שהדגיש Robert Bonfil, קהילות אלו שמרו זמן רב על תודעה חדה של מוצאן, ומיינו את המנהגים — הנוסחים הליטורגיים — האשכנזיים מן הנוסחים האיטלקיים והספרדיים, וקיימו בתי כנסת נפרדים לפי ארצות המוצא [Bonfil, 1994]. שם המשפחה היה אחד מנשאי הזיכרון העיקשים ביותר של מוצא זה: Schiffer שהתיישב בוונציה או בוורונה נשא בשמו עצמו את זכרה של מוצא צפוני.

השתלבות זו לא הייתה התמסמסות. המשפחות האשכנזיות באיטליה הפיקו תרבות עשירה של ספר וכתב יד, שעליה מעידים עבודותיה של Giulia Tamani על כתבי היד העבריים המעוטרים של חצי האי: כרכים מאוירים אלה, שהועתקו וקושטו עבור משפחות מיוחסות, מעידים על חיוניותה של יהדות איטלית שבה נשזרו רגישויות אשכנזיות, ספרדיות ואיטלקיות [Tamani, 2010]. סביר להניח, אף שלא ניתן לתעד זאת עבור שושלת Schiffer בפרט, שמשפחות מסביבה זו נטלו חלק בתרבות לומדנית וליטורגית זו.

הגבול הצפוני-מזרחי של איטליה מילא תפקיד מיוחד. טריאסטה, גוריציה והפריאול, שהיו תחת שלטון ההבסבורגים זמן רב, היוו אזור מגע שבו פגשה יהדות דוברת גרמנית את העולם האיטלקי. ככל הנראה, בדרך זו, לא פחות מאשר דרך מעברי האלפים של לומברדיה, הגיעו נושאי השם Schiffer אל חצי האי. ההשערה בדבר ישוב שרוב קיומו בצפון ובצפון-מזרח נראית אפוא הקוהרנטית ביותר עם מורפולוגיית השם ועם גאוגרפיית ההגירות.

מעבר לארכיון, השם Schiffer מזמין להרהר במקומה של הזיכרון בתרבות היהודית, שם שבה מסורת והיסטוריה משיבות זו לזו. Yosef Hayim Yerushalmi, ביצירתו המרכזית Zakhor, הראה עד כמה עבר היהדות, לאורך הדורות, בצו הזכירה — זכור — תוך שהיא שומרת יחס מורכב ולעתים מרוחק כלפי כתיבת ההיסטוריה במובנה המודרני [Yerushalmi, 1984]. הזיכרון היהודי הועבר מאז ומעולם דרך הטקס, הליטורגיה, הסיפור המשפחתי והשם, יותר מאשר דרך הכרוניקה המלומדת. שם משפחה כגון Schiffer, הנישא מדור לדור, פועל אפוא כרסיס של זיכרון חי, השומר את עקבותיו של מקצוע ומוצא שאין ארכיון רצוף המתעד אותם.

ממד זיכרוני זה של השם מצטרף להרהור רחב יותר על הזהות היהודית ועל העברתה. Léon Askénazi, בLa parole et l'écrit, הגה על האופן שבו המסורת היהודית תופסת את עצמה כשרשרת של מסירה, שבה כל דור מקבל ומוריש מורשת העולה עליו [Askénazi, 1999]. שם המשפחה, בפרספקטיבה זו, אינו תוויות מנהלתית בלבד: הוא חוליה בשרשרת זו, נקודת רציפות בין האבות לצאצאים. כמו כן, Armand Abécassis הדגיש עד כמה המחשבה היהודית מקשרת תשוקה, זיכרון והבטחה בתנועה המחברת את מדבר הראשית אל הציפייה לגשמה [Abécassis, 1987].

עבור שושלת Schiffer, שתיעודה הגנאלוגי נותר חסר, פרספקטיבה זו מציעה מסגרת פרשנות ישרה. שם הארכיון שותק, מסורת השם מדברת: היא מספרת על מוצא אשכנזי, על מקצוע ספנות, על מעבר מנהרות הצפון אל אדמות הדרום. זוהי ממש נקודת החיתוך של הזיכרון המועבר וההיסטוריה המבוססת המעניקה לשם המשפחה את עומקו. כפי שהזכיר Isaiah Berlin במסותיו על מצב היהודי, זהותם של יהודי הגולה נבנתה תמיד במתח שבין ההשתרשות המקומית ובין התודעה של שייכות רחבה יותר, טריטוריאלית ורוחנית כאחת [Berlin, 1973]. השם Schiffer, גרמני בצורתו ואיטלקי בעדויותיו, מגלם בדיוק את המתח הפורה הזה.

Maurice-Ruben Hayoun, המתחקה אחר הדרך הארוכה של הפילוסופיה היהודית, הראה כיצד המחשבה היהודית פירשה מחדש ללא הרף את מורשתה לאור התרבויות שעברה דרכן [Hayoun, 2023]. משפחה אשכנזית המושרשת באיטליה השתתפה, במידתה, בדיאלוג מתמיד זה שבין נאמנות למסורת ובין הסתגלות לסביבה, שהשם השמור היה אחד עדיה השקטים.

אם מדריך Schaerf מעגן את השם Schiffer באיטליה, אין ההיסטוריה של שם המשפחה יכולה להצטמצם לכך בלבד. ככל השמות האשכנזיים, ידע Schiffer פיזור נרחב ברחבי מרכז אירופה ומזרחה, ולאחר מכן, בעידן ההגירות הגדולות, אל מערב אירופה, ליבשות אמריקה ואל ארץ ישראל. פיזור זה הוא מרכיב מהותי בהיסטוריה של שמות המשפחה היהודיים, ואוסר לצמצם את השם לקהילה אחת בלבד.

במרכז אירופה, משפחות Schiffer מתועדות באוסטריה-הונגריה, בגרמניה, בבוהמיה ובגליציה, שם הספנות והמסחר הנהרי הזינו את אימוצו של השם. פרשת הדורות שבמפנה המאות התשע-עשרה והעשרים, המאופיינת בגלי ההגירה מן האימפריה האוסטרו-הונגרית ומרוסיה הצארית, פיזרה משפחות אלה לוינה, לברלין, לאנגליה ובעיקר לארצות הברית. נמל Trieste, שכבר הוזכר כמקום אפשרי להשרשת השם באיטליה, היה גם הוא אחת מנקודות היציאה הגדולות לעבר ההגירה הטרנסאטלנטית, ובכך מודגש הרצף שבין הענף האיטלקי ובין המרחב האשכנזי הרחב יותר.

ראוי כאן להישמר מכל טענה שאין לה בסיס. לא ניתן לחבר מבחינה גנאלוגית, על יסוד זהות השם בלבד, את Schiffer שמאיטליה לנושאי אותו שם בגליציה או באמריקה. אופיו המקצועי ומכאן הפולי-גנטי של שם המשפחה מייצר, להיפך, את הסבירות לקיומם של גזעים מרובים ובלתי תלויים זה בזה. מה שההיסטוריה קובעת בוודאות הוא הקוהרנטיות הכוללת: שם שנולד מעולם הנהרות הגרמני, שהופץ על ידי הקהילות האשכנזיות, המתועד באיטליה אצל Schaerf ונוכח בכל רחבי הדיאספורה.

המאה העשרים הטילה על משפחות אלה את הניסיון המשותף של יהדות אירופה. חוקי הגזע הפשיסטיים של 1938, באיטליה, פגעו ביהודים האיטלקים ללא הבחנה של מוצא, והשואה כילתה חלק ניכר מיהדות אשכנז של מרכז אירופה שממנה יצא השם Schiffer. הניצולים נבנו מחדש בפיזורם, בישראל, בצפון אמריקה ובמערב אירופה. כך נושא שם המשפחה, שיצא מנהרות הצפון ועבר דרך חצי האי האיטלקי, בתוכו כאחד את הזיכרון של ייעוד מסחרי קדום ואת זה של האסונות והתחיות של המאה שעברה.

בסיומו של מסע זה, מתגלה שושלת Schiffer כמקרה לדוגמה בתולדות שמות המשפחה היהודיים: שם שצורתו מעידה על המקצוע ועל המוצא, ושהאזכורים ההיסטוריים שלו חושפים את מסלול הנדידה. שמו של הפטרונים נולד מן העולם הגרמני והיידי של הסוחרים בנהרות — Schiff, הספינה; Schiffer, הספן — ומשתייך למשפחה הגדולה של השמות המקצועיים האשכנזיים. הכללתו ברפרטואר של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia (פירנצה, 1925), מעידה על נוכחותו באיטליה ועושה אותו לעד לזרם ההגירה שהוביל, מימי הביניים המאוחרים ועד העת החדשה, משפחות יהודיות גרמניות מעבר להרי האלפים [Schaerf, 1925] [Bonfil, 1994].

יושר הבירור מחייב להודות במגבלות התיעוד: אין גנאלוגיה רציפה ואין מסמך מכונן הקושר בשרשרת אחת את נושאי השם. מה שניתן לקבוע נשען על התכנסות הרמזים — אטימולוגיה גרמנית, אישור איטלקי, גאוגרפיה של ההגירות האשכנזיות, התפשטות דיאספורית — ולא על הוכחה לשושלת הומוגנית. במקום שבו שותק הארכיון, נוטל הזיכרון של השם את המושכות, ואז מגיעים אל לקחו של Yerushalmi על קדימותה של הזיכרון המועבר בתרבות היהודית על פני הכרוניקה המלומדת [Yerushalmi, 1984].

הספר הגדול המוקדש לבני Schiffer אינו שואף אפוא לחתום על סיפור, כי אם לתחום את גבולותיו ביושר: שם של ספן שנישא על גלי הגולה, מן הריין ומן הדנובה אל נמלי איטליה, ומשם אל עולם רחב. בגורל זה ניתן לקרוא, בזעיר אנפין, את גורלו של עם שלם — עם של מעברים, של השרשות ושל נאמנות לשם שנמסר.