משפחת Sacks

שם המשפחה Sacks מציג מאפיין ייחודי, המשותף לשמות יהודיים רבים, והוא קיומן של מספר מוצאות אפשריים מתחרים, שאף אחד מהם אינו מתבסס באופן בלעדי. המחקר האונומסטי מבחין בין לפחות שלושה כיוונים.

הראשון, המקובל ביותר על החוקרים, רואה ב-Sachs / Sacks נגזרת טופונימית המפנה לאזור סקסוניה (Sachsen בגרמנית), אחד ממרכזי היהדות הגרמנית הגדולים בימי הביניים. יהודי שמוצאו מאזור זה עשוי היה להיקרא בקהילות הקולטות "הסכסוני", ומכאן התגבשות שם המשפחה. השערה טריטוריאלית זו עולה בקנה אחד עם ההיגיון של שמות המשפחה היהודיים-גרמניים שתיעד Menk [Beider ; Menk, Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Avotaynu].

הכיוון השני, השגור בזיכרון המשפחתי של נושאי השם רבים, רואה בו נוטריקון — ראשי תיבות בעברית, שיטה ששימשה רבות באונומסטיקה היהודית. על פי מסורת זו, זק (זק) מרכז את הביטוי זרע קדושים, כלומר צאצאי הקדושים שנפלו בידי רודפיהם, ובמיוחד קרבנות הטבח הריינאי בתקופת מסעות הצלב. קריאה זו שייכת לתחום הזיכרון המועבר יותר מאשר לתחום המסמך הארכיוני: היא סבירה לגבי הצורה Zak, אך יישומה הגורף על כל ענפי Sacks נמנה עם בניית עבר בדיעבד.

כיוון שלישי, המתועד אף הוא, קושר את השם לראשי תיבות פטרונימיים או כבודיים בעברית, על פי הדגם של שמות שנוצרו במסורת יהודית ישירה. המסורת האונומסטית האשכנזית אכן שאבה רבות מן השמות המקראיים והעבריים ליצירת שמות משפחה, כפי שמזכירות עבודות העיון הפופולרי בנושא שמות אשכנזיים [Farband, Toi l'Ashkénaze, sais-tu vraiment ce que ton nom signifie ?]. ההיסטוריון ייזכר אפוא כי שם המשפחה Sacks ממוקם בדיוק בנקודת ההצטלבות: המסורת מציעה אטימולוגיה מפוארת ומרטירולוגית, בעוד המסמך הארכיוני מעדיף מוצא גאוגרפי פשוט יותר. שניהם אינם שוללים זה את זה שלילה מוחלטת, אך מעמדם האפיסטמי שונה.

ההיסטוריה הקונקרטית של הלינאה שבה אנו עוסקים — זו המגיעה אל Jonathan Sacks — ולא עוד ההיסטוריה האטימולוגית, נטועה באירופה המזרחית של המאה ה-XIX ובגל ההגירה שבין השנים 1881 ו-1914 הוביל מאות אלפי יהודים מהאימפריה הרוסית, ממלכת פולין ותחום המושב מערבה, כשהם נסים מפני פוגרומים, עוני וגיוס כפוי.

הארכיון המשפחתי המבוסס ביותר נוגע לאביו של Jonathan Sacks. אביו, Louis, הגיע מפולין כילד ומכר בגדים בשוק Petticoat Lane [Morashá, Le rabbin Lord Jonathan Sacks Zt"l]. פרט זה מכריע עבור ההיסטוריון: הוא קושר את הלינאה ליהדות הפולנית של סוף המאה ה-XIX או תחילת המאה ה-XX, ולמסלולו האופייני של המהגר היהודי מ-East London. Louis היה איש אינטליגנטי, אך לא קיבל כל השכלה יהודית או חילונית פורמלית, שכן החל לעבוד בגיל צעיר מאוד [Morashá, Le rabbin Lord Jonathan Sacks Zt"l].

היעדר תרבות רבנית תורשתית הוא נקודה שעליה עמד Jonathan Sacks עצמו בפומבי. התיעוד הביוגרפי מאשר כי סיפר שאביו לא קיבל השכלה יהודית מרובה [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks]. אנו עומדים אפוא בפני משפחה צנועה — ולא שושלת רבנית — שעלייתה הדתית והאינטלקטואלית היא בדיוק ייחודה.

שוק Petticoat Lane, הממוקם בשכונת Whitechapel ו-Spitalfields במזרח לונדון, היה בלב הגֶטוֹ היהודי של העיר הבריטית. המסחר הקטן בבגדים היה אחת הפעילויות האופייניות של עולי אירופה המזרחית. לינאת Sacks נמנית אפוא עם רקמה חברתית מתועדת: זו של ההגירה היהודית הפולנית והליטאית שבנתה מחדש בלב East End הלונדוני עולם קהילתי תוסס. שמות המשפחה של עולם זה — ובכלל זה Sacks — נמנים עם אלו שBeider עקב אחר פיזורם ממלכת פולין [Beider ; Menk, Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Avotaynu].

הדור השני, זה של הוריו של Jonathan Sacks שהשתקעו בלונדון, ממחיש את תהליך ההשתלבות והשתרשות הקהילתית האופייני למשפחות יהודיות מהגרות בממלכה המאוחדת. Louis Sacks נשא אישה שמוצאה מסביבה מבוססת יותר: אשתו Louisa (לבית Frumkin; 1919–2010) הייתה בתה של משפחת סוחרי יין יהודית בולטת [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks]. נישואים אלה צולבים שני פרופילים סוציולוגיים: זה של המהגר הטרי ובעל האמצעים המועטים, וזה של משפחה יהודית שכבר הוציאה לה שם במסחר.

ההשתרשות עברה דרך בית הכנסת. התיעוד הביוגרפי מעיד כי שני הוריו של Jonathan Sacks פעלו כמתנדבים בבית הכנסת שלהם [The Rabbi Sacks Legacy, The Life and Career of Rabbi Jonathan Sacks]. מעורבות קהילתית זו, בשילוב הערכה רבה ללימוד, עיצבה את האקלים המוסרי של המשפחה: משפחה ממעמד צנוע, שהוריה הקנו לו מסירות עצומה לחינוך, ליהדות ולחברה ברחב משמעותה — שילוב של חילוניות ודת שיהפוך לדגם חשיבתו [The Rabbi Sacks Legacy, The Life and Career of Rabbi Jonathan Sacks].

בבית זה נולד, ב-8 במרץ 1948, Jonathan Henry Sacks. מקור הייחוס מפרט את שמו העברי: Jonathan Henry Sacks, Baron Sacks (בעברית: יעקב צבי, יעקב צבי), שנולד ב-8 במרץ 1948 ונפטר ב-7 בנובמבר 2020, היה רב אורתודוקסי, פילוסוף, תאולוג וסופר אנגלי [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks]. המסורת החב"דית מציינת כי נולד בשכונת Lambeth בלונדון בשנת 1948 [FR.Chabad.org, Rav Lord Jonathan Sacks]. היו לו מספר אחים: לפי הערך הביוגרפי המוסמך, היו לו שלושה אחים — Brian, Alan ו-Eliot — שכולם עלו בסופו של דבר לישראל [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks] — מסלול אחאי המדגים את הקשר המחודש של דור זה עם מדינת ישראל.

המסלול של Jonathan Sacks מסמן מפנה איכותי בתולדות השושלת: בנו של סוחר בגדים חסר השכלה דתית הפך למנהיג הרוחני של הגוף הסינגוגלי הגדול ביותר בממלכה המאוחדת. השכלתו הייתה תחילה חילונית: לאחר בתי ספרו הלונדוניים, השלים את לימודיו הגבוהים ב-Gonville and Caius College שבקיימברידג' [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks].

נקודת המפנה המכרעת של ייעודו הייתה, על פי המסורת שמדווחים ביוגרפיו, פגישתו עם שני אדוני היהדות האמריקאית. הדבר הוביל אותו למפגשים שטלטלו את חייו עם הרב Joseph Soloveitchik, ראש בית המדרש לרבנים Rabbi Isaac Elchanan שב-Yeshiva University בניו יורק, ועם הרבי מלובביץ', הרב Menachem Mendel Schneerson, שעודד אותו [The Rabbi Sacks Legacy, The Life and Career of Rabbi Jonathan Sacks]. עידוד זה מצד הרבי מלובביץ' להתמסר לשירות הקהילתי הוא אחד הפרקים המכוננים בביוגרפיה שלו, על הגבול שבין ההיסטוריה המתועדת והנרטיב המחנך.

ההכרה המוסדית באה בשנת 1991. המקור הראשי קובע כי שימש כרב הראשי של האיחוד של קהילות עבריות של חבר העמים מ-1991 עד 2013 [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks]. בתפקיד זה היה המנהיג הרוחני של ה-United Synagogue, הגוף הסינגוגלי הגדול ביותר בממלכה המאוחדת, הרב הראשי של בתי הכנסת האורתודוקסיים הללו, אולם מבלי שיוכר כסמכות דתית על ידי האיגוד החרדי של הקהילות האורתודוקסיות [Wikipedia, Jonathan Sacks, Baron Sacks]. ניואנס זה, שאין לראות בו עניין של מה בכך, מאיר את מעמדו הייחודי של Sacks: כדובר של יהדות אורתודוקסית פתוחה לדיאלוג, הוא לא זכה מעולם לקונסנזוס מצד הזרמים המחמירים ביותר.

מעבר לתפקידו הרבני, Jonathan Sacks גילם דמות נדירה: זו של ההוגה הדתי שהפך לאינטלקטואל ציבורי בעל ממד עולמי. המוציאים לאור הדוברים צרפתית מציגים אותו כאחד הקולות היהודיים הגדולים ביותר, ובאופן רחב יותר הדתיים, של תקופתנו, הידוע במיוחד בשל עמדותיו בנוגע לדיאלוג בין-דתי ולמאבק בקיצוניות ובפונדמנטליזם [Éditions Albin Michel, Jonathan Sacks : biographie].

הכרתו עלתה בהרבה על המסגרת הקהילתית. בשנת 2005 קיבל את תואר האבירות, ובחודש יולי 2009 מונה כבעל מעמד עמית לכל חייו בבית הלורדים עם התואר baron Sacks [JeSuisMort.com, Jonathan Sacks : Biographie]. שם הלינאז' נכנס כך לאצולה הבריטית — תוצאה מרשימה למשפחה שהגיעה חסרת כל ממזרח אירופה שתי דורות קודם לכן. תרומתו לחיים היהודיים בגולה זכתה אף היא להכרה מיוחדת: לפי ביוגרפיו, קיבל בין היתר את פרס ירושלים לשנת 1995 על תרומתו לחיים היהודיים בתפוצות [Morashá, Rabbin Sir Jonathan Sacks, leader juif et universel].

היצירה עצמה — פירושים לתורה, מסות בפילוסופיה מוסרית, ספרים על מקומה של הדת בחברות דמוקרטיות — הייתה הנושאת העיקרית של השפעתו. ביוגרפיו מדגישים כי מראשית דרכו כרב, הנושאים שהרב Sacks עסק בהם ביותר, באמצעי תקשורת מגוונים, היו קשורים למוסר ולפילוסופיה היהודית [Morashá, Rabbin Sir Jonathan Sacks, leader juif et universel]. פטירתו אירעה ב-7 בנובמבר 2020. מסורת חב"ד מזכירה כי עזב את העולם בשבת ויירא, בשבת ה-7 בנובמבר 2020 [FR.Chabad.org, Rav Lord Jonathan Sacks], בגיל שבעים ושתיים.

ההיסטוריה של משפחת Sacks מזמינה קריאה שחורגת מן המקרה הפרטי. היא מציעה, בצורה מוקטנת, את הארכיטיפ של המסלול היהודי האשכנזי בן-זמננו: הגלות מאירופה המזרחית, ההתאחזות הפרולטרית בשכונת עובדים במערב התעשייתי, הסתערות דרך החינוך, ואחר כך ההגעה לתפקידים הבכירים ביותר בחברת הקליטה ולתהילה עולמית.

מסלול זה מזמין השוואה זהירה — ומוצגת במפורש כשערה בלבד — עם הלוואות הרבניות הגדולות של העולם הספרדי והמגרבי. בעוד שושלת כמו Encaoua מ-Tlemcen או Ankawa מ-Salé מעבירה סמכות דתית מדור לדור, על פני מאות שנים [Encaoua, Messod Encaoua, le Grand Rabbin de Tlemcen, 2023] [Ner Tzaddik, Famille Ankawa de Salé, 2024], הייחוס של Sacks ממחיש מודל הפוך: זה של הצמיחה, בדור אחד בלבד, של סמכות דתית מתוך קרקע חילונית ומוצנעת. הרב הגדול Raphaël Ankawa, דמות מוקירה ביהדות מרוקו, והרב הגדול Raphaël Encaoua מגלמים את הרציפות של כהונה תורשתית [Yabiladi, Grand Rabbin Raphael Ankawa, 2022] [Kountrass, Le Grand Rabbin Raphaël Encaoua — Portrait, 2015]; Jonathan Sacks, לעומתם, מגלם את השבירה היוצרת.

שני המודלים הללו — השושלת הספרדית של הרציפות והייחוס האשכנזי של העלייה — משיבים זה לזה ממרחק, בנרטיב הגדול של הבנייה מחדש היהודית לאחר האסונות של העת החדשה, כפי שנותח עבור העולם הספרדי שלאחר 1492 בעבודותיו של Jonathan Ray [Ray, After the Expulsion: 1492 and the Making of Sephardic Jewry, 2013]. אין מדובר בקרבה גנאלוגית — שאין לה כל ביסוס ושהאונומסטיקה סותרת אותה — אלא בקרבה של ניסיון היסטורי. השם Sacks, אשכנזי ופולני, והשמות Encaoua או Ankawa, ספרדיים ומגרביים [Toledano, Les Noms de famille des Juifs d'Afrique du Nord, 2003], משתייכים לעולמות נפרדים שרק גורלה המשותף של הגולה מאחד אותם תחת מבט היסטורי אחד.

ליניית Sacks, כפי שהארכיון מאפשר לשחזרה, מתארת עקומה מופתית: משם בעל שני פנים — טופונימי עבור החוקר, מרטירולוגי עבור הזיכרון המשפחתי — עד לילד שבא מפולין למכור בגדים ב־Petticoat Lane, ועד לברון הממלכה, המנהיג הרוחני של היהדות הבריטית וקולו המוסרי שנשמע הרחק מעבר לעולם היהודי. מה שההיסטוריה קובעת בנחרצות הוא המעבר, בשלושה דורות, מן ההגירה הרעועה אל ההכרה הלאומית והאוניברסלית; מה שהיא מוסרת באמצעות המסורת הוא הסיפור המעצב של הפגישות והייעודים; מה שהיא משערת הוא המשמעות הפרדיגמטית של מסלול זה עבור הדיאספורה כולה.

הספר הגדול של Sacks אינו, אם כן, רק כרוניקה של משפחה אחת. הוא המראה של חוויה קולקטיבית: זו של עם שמממלכת פולין ועד לספסלי Cambridge ועד לבית הלורדים לא חדל לעשות מן הזיכרון כוח לעתיד ומן הלימוד דרך לכבוד אנושי. מותו של Jonathan Sacks בשנת 2020 חתם פרק; אך לא סגר את ההיסטוריה של שם שהדהדו, מכאן ואילך, שייכים למורשת הרוחנית המשותפת.