משפחת Reichmann

השם Reichmann ניתן לניתוח מלא במסגרת האונומסטיקה היהודית-גרמנית. מילוני העיון הגדולים שאסף Alexander Beider ו-Lars Menk מסווגים סוג זה של צורה בין השמות התאריים, שבהם האלמנט השני -mann מהווה אחד הסיומות הפוריות ביותר בנומנקלטורה האשכנזית, לצד -baum,‏ -feld,‏ -stein ו--thal [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].

האלמנט הראשון, reich, משמעותו בגרמנית "עשיר", "חזק", "שופע"; בצירופו עם Mann ("איש"), הוא מציין, בקריאה המיידית ביותר, את "האיש העשיר". אין להבין משמעות זו כפשוטה כמחוון לעושר ממשי: שמות פאר יוחסו לרוב או נבחרו ללא קשר למצבו האמיתי של נושאם, בהקשר של מסעות הרישום האזרחי שנערכו בעיקר תחת Joseph II לאחר הצו משנת 1787 בארצות האוסטריות, ולאחר מכן בממלכת פולין ובאימפריה הרוסית במהלך השליש הראשון של המאה ה-19 [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].

מספר גרסאות וכתיבים קרובים מתועדים באזור הגרמנופוני ובמזרח אירופה: Reich,‏ Reicher,‏ Reichman,‏ Reichmann,‏ Reichman(n), עם n אחד או שניים בהתאם למוסכמות התעתיק. הקטלוגים מבחינים בנוסף בין הקורפוסים לפי טריטוריות — האימפריה הרוסית, ממלכת פולין, גליציה אצל Beider; שמות יהודיים-גרמנים אצל Menk — דבר המאפשר לאתר את מוקדי ההתיישבות של אותו שם משפחה מבלי להניח קרבה בין כל המשפחות הנושאות אותו [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].

יש להדגיש נקודה מתודולוגית מהותית זו: זהות שם המשפחה אינה מעידה כלל על זהות שושלת. שם שקוף ו"נחשק" כמו "האיש העשיר" יכול היה להיות מאומץ באופן עצמאי על ידי עשרות משפחות ללא כל קשר דם, ביישובים מרוחקים זה מזה. לפיכך, כל גנאלוגיה רצינית של השם Reichmann חייבת להתקדם משפחה אחר משפחה, קהילה אחר קהילה, ולא על ידי קיבוץ אונומסטי.

נושאי השם Reichmann נפגשים, במאות ה-XIX וה-XX, בקשת רחבה המשתרעת מהארצות הדוברות גרמנית — גרמניה, אוסטריה, בוהמיה-מוראביה — ועד לקצוות המזרחיים של גליציה, הונגריה ותחומי האימפריה הרוסית. פיזור זה תואם את אזורי ההתיישבות האשכנזית ואת תחום ההפצה של היידיש המערבי והמזרחי, שבהם היו הסיומות על -mann נפוצות במיוחד [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ושל יהודי גרמניה].

באימפריה האוסטרו-הונגרית, גליציה והונגריה מהוות מוקדים בולטים. מן המכלול האחרון יצאה הענף המפורסם ביותר של השם, שמקורו בגב האגן הדנובי, ועליו ידובר בפרק הבא. נוכחותו של שם המשפחה במוראביה, בסלובקיה ובאזורי הגבול מעידה על הניידות של הקהילות היהודיות בתוך המרחב ההבסבורגי, שנוסדה במאה ה-XIX על ידי ביטול ההדרגתי של הגבלות המגורים ועל ידי העיור.

ההיסטוריה של קהילות אלו הוטבעה, החל מאמצע המאה ה-XIX, בתנועת השחרור האזרחי והמודרניזציה, שה-Alliance israélite universelle, שנוסדה בשנת 1860, הייתה אחד מנושאיה המרכזיים בעולם היהודי, ונשאה אידיאל משותף של התחדשות ושל גישה לזכויות האדם [Weill, 2000]. אם כי תנועה זו הקרינה בעיקר מצרפת לעבר החוף הים-תיכוני והמזרח, הרי שהיא השתתפה באותו אופק של שחרור שהגדיר מחדש, בכל אירופה, את מקומם של היהודים ואיתו — את משטר השמות, שנרשמו מעתה במרשם האזרחי של האומות.

יש עם זאת להחזיק בדעתנו את מגבלות מקורותינו: מחוץ לקטלוגים האונומסטיים הגדולים, שחזור שושלות Reichmann של מרכז אירופה נשען פעמים רבות על פנקסים קהילתיים מפוזרים, שלעתים נהרסו, ועל מסורות משפחתיות שמעמדן קרוב יותר לזיכרון המועבר מדור לדור מאשר לארכיון מבוקר. לפיכך אנו מסמנים פרק זה כ"סביר".

הענף המפואר ביותר של שם המשפחה Reichmann שורשיו בהונגריה של תקופת בין שתי מלחמות העולם. Samuel Reichmann, סוחר ביצים שהפך לנגוטיאנט, ואשתו Renée (לבית Gestetner), יוצאת משפחה יהודית אורתודוקסית הונגרית, היוו את גרעין מה שעתיד היה להפוך לאחת הלינאג'ות המרשימות ביותר של היהדות במאה ה-20. המשפחה חיה ב-Beled שבמערב הונגריה, לפני שהתיישבה ב-Vienna בשנות ה-1920.

ה-Anschluss של מרץ 1938 וגאות הסכנה הנאצית הכריחו את משפחת Reichmann לגלות. הם פנו ל-Paris, ולאחר מכן, נוכח ההתקדמות הגרמנית, מצאו מקלט ב-Tanger, באזור הבינלאומי של מרוקו, שם התיישבו בראשית שנות ה-1940. לתקופה זו שייך הפרק המרשים ביותר בתולדות המשפחה: מ-Tanger ארגנה Renée Reichmann פעולות הצלה לטובת יהודים הנרדפים באירופה, ובכלל זה משלוח חבילות מזון ותרופות לעבר המחנות, ומאמצי הצלה שונים. מפעל הצדקה זה בימי המלחמה נשאר לב ליבה של הזיכרון ושל האתוס המשפחתי.

לSamuel וְלRenée נולדו מספר בנים, ובהם Edward, Louis, Albert, Paul ו-Ralph, וכן בנות. לאחר המלחמה התפזרה המשפחה בין מרוקו, אנגליה ולבסוף קנדה, שם עתידה הייתה לזכות בפריחתה המרהיבה ביותר. בנאמנות לאורתודוקסיה דתית קפדנית, שילבו בני משפחת Reichmann לאורך כל עלייתם שמירת מצוות מחמירה עם עשייה עסקית — תכונה שתהפוך לחותמם המובהק.

פרק זה מבוסס על עובדות המתועדות היטב בביוגרפיות ובעיתונות שהוקדשו למשפחה; אנו רואים אותו כמבוסס בקווים הכלליים שלו, תוך שמירת זהירות ראויה ביחס לפרטים מסוימים של תאריכים ושל קשרי ייחוס.

לאחר שהשתקעו ב־Toronto בסביבות שנות ה־1950 וה־1960, ייסדו אחי Reichmann — ובראשם Paul, Albert ו־Ralph — את חברת Olympia & York, שהפכה לאחת מחברות הפיתוח הנדל"ני הפרטיות הגדולות בעולם. החל ממסחר באריחים וחומרי בניין, פנו לקידום ולבנייה, והקימו ב־Toronto, ב־New York וב־London מתחמי משרדים בהיקפים חסרי תקדים.

שני מפעלים מסמלים את שיאה של הקבוצה. ב־New York, הקמת World Financial Center ב־Lower Manhattan — על קרקעות שנוצרו מדלית ה־Hudson בסמוך ל־World Trade Center — ציינה את כניסת Reichmann לחוג הצר של הבנאים המובילים בארצות הברית. ב־London, הפרויקט הכביר של Canary Wharf, על שטחי הנמל הישן של Isle of Dogs, נועד ליצור רובע עסקים חדש שיתחרה ב־City.

דווקא פרויקט זה, שנוהל בקנה מידה מופרז לקראת סוף שנות ה־1980, הוא שהחיש את הנפילה. התהפכות שוק הנדל"ן, ההלוואות המסיביות והעיכוב בפיתוח תשתיות התחבורה המשרתות את Canary Wharf הובילו את Olympia & York לפשיטת רגל בתחילת שנות ה־1990 — אחד מהצניחות הצלצלניות ביותר בתולדות הכלכלה של אותה תקופה. Paul Reichmann, האדריכל הראשי של האימפריה, חווה כך תבוסה מחרידה, אם כי לאחר מכן השתתף בניסיונות לרכוש מחדש את אתר Canary Wharf, שסופו היה לשגשג תחת ידיים אחרות.

סיפורה של Olympia & York, שזכה לסיקור נרחב בעיתונות הכלכלית ובכמה ספרים, מהווה את הבסיס המבוסס ביותר של הזיכרון המשפחתי העכשווי; אנו מסווגים אותו ללא היסוס תחת רישום ההיסטוריה המאומתת.

תכונה אחת מייחדת את משפחת Reichmann מבין עשירי המאה העשרים הגדולים: נאמנות בל תמוט לאורתודוקסיה היהודית, שנשמרה אף בשיא ההצלחה הכלכלית. מסופר באופן מסורתי כי אתרי הבנייה של Olympia & York שמרו על מנוחת השבת, וכי המשפחה הקדישה חלק ניכר ממשאביה לצדקה — חובת הנדיבות — ולתמיכה במוסדות דתיים, ישיבות ומפעלים קהילתיים, בצפון אמריקה כמו בישראל ובמקומות אחרים.

מוניטין זה של נדיבות נטוע בזיכרון משפחתי קדום יותר, זה של הפעולה ההומניטרית של Renée Reichmann בטנג'יר בזמן המלחמה, שהפכה למופת המועבר מדור לדור. כאן, המסורת בעל-פה של המשפחה ועדות ההיסטוריה מתכתבות זו עם זו: הנרטיב של הפילנתרופיה אינו אגדה מוסרית בלבד, אלא מוצא עיגון בעובדות המתועדות בחלקן, דבר המצדיק את ייעוד הסטטוס של "צומת".

הזיקה בין קפדנות דתית לאומץ יזמי הזינה ספרות ענפה, שבה הדיוקן נוטה לעיתים לכיוון ההאגיוגרפיה. ההיסטוריון חייב להבחין בתוכה בין עובדה מבוססת לבין נרטיב בונה. שהמשפחה הייתה שומרת מצוות בעמקות ונדיבה — זה ודאי; אולם ממדי תרומותיה המדויקים, מקבליהן הספציפיים ומניעיה האינטימיים שייכים יותר לתחום העדות המועברת מאשר לארכיון חשבונאי, ומכאן הסטטוס שאנו מאמצים.

נישואין אלה בין האמונה לעסק מעמידים את Reichmann בתוך מסורת יהודית ארוכה שבה ההצלחה החומרית נתפסת כפיקדון שיש להצמיחו לשירות הקהילה — הד רחוק, בעידן המודרני, לאידאל של התחדשות וסולידריות שנשאו כבר, במאה האמנציפציה, המוסדות הגדולים של יהדות המערב [Weill, 2000].

זהו משחק מראות שההיסטוריון אינו יכול שלא להבחין בו, ואף על פי כן עליו לנהוג בו בזהירות יתרה. שם המשפחה Reichmann פירושו "איש עשיר"; והנה, הענף המפורסם ביותר הנושא שם זה בנה בדיוק אחת מגדולות ההונות הנדל"ניות של תקופתו, עד שחווה את מפלתה. גדולה הפיתוי לקרוא בשם נבואה; אולם הדרישה הביקורתית מחייבת לראות בכך צירוף מקרים בלבד.

שמות המשפחה הנאים של יהודים, כפי שנאמר, יוחסו לנושאיהם או נבחרו על ידיהם ללא כל קשר למצבם, במסגרת המינהלית של מסעות הרישום במרכז אירופה ובמזרחה [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה ויהודית-גרמנית]. אין בין המקורות דבר המתיר לקבוע קשר סיבתי בין הסמנטיקה של השם לבין המסלול הכלכלי של המשפחה ההונגרית-קנדית. ההתכנסות שבין הפירוש "איש עשיר" לגורל העושר נמנית אפוא עם תחום המקרה המשמעותי, לא עם ההוכחה ההיסטורית.

אנו מכירים כאן במעמדו של ניחוש מערכתי: פרק זה אינו שואף לבסס עובדה, אלא לשפוך אור על האופן שבו שם עשוי, בזיכרון הקולקטיבי, להיראות כמי שמצטרף אל גורלם של נושאיו. כאן נפגשים האונומסטיקה המלומדת והסיפור העממי, וכאן על ההיסטוריון להזכיר — כנגד פיתוי הסמלים — כי השם קודם תמיד להיסטוריה ולעולם אינו מכתיב אותה. המפגש בין ארכיון השם ואגדת הגורל מצדיק את רגיסטר החפיפה, אך אופיו הספקולטיבי מחייב הודאה בניחוש.

בסיומו של מסע זה, השם Reichmann מתגלה כפריזמה שדרכה ניתן לקרוא כמה מאות שנים של היסטוריה יהודית. שם משפחה נאה שנולד במסעות הרישום של מרכז אירופה ומזרחה, הוא נושא בתוכו את עקבות כניסתן של הקהילות האשכנזיות אל מרשם האוכלוסין של העמים ואל עידן האמנסיפציה [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands] [Weill, 2000].

מצורתו הלשונית — "איש עשיר" — ועד פיזורו הגאוגרפי בארצות דוברות הגרמנית, בגליציה, בהונגריה וברוסיה, השם נתון לאונומסטיקה קפדנית האוסרת לבלבל בין זהות שם משפחה לבין זהות ייחוס. רק בירידה מן הכלל אל הפרט, עד לשושלת שיצאה מ-Beled ומ-Vienne, נמלטה אל Tanger, נשתקעה ב-Toronto ובנתה את Olympia & York — רק אז לובש השם בשר ועצמות בתוך היסטוריה מתועדת, עשויה גלות, עלייה, אמונה ונפילה.

שני חוטים אדומים עוברים לאורך היסטוריה זו: נאמנות לאורתודוקסיה הדתית וחובת הצדקה, שנורשו מן הזיכרון של ההצלה ב-Tanger ונשמרו בשיאה של ההצלחה. הספר הגדול הזה ניסה לפרק, פרק אחר פרק, את המופרד מן הארכיון המבוסס, מן הניכוי הסביר, מן העדות המסורה ומן ההשערה המוצהרת — שכן זו היא משימתו של ההיסטוריון של העולם היהודי: לכבד את הזיכרון מבלי לערבבו לעולם עם הראיה.