משפחת Oesterreicher

שם המשפחה Oesterreicher ניתן לפירוק בבהירות יוצאת דופן. הוא נגזר מהטופונים Österreich — «אוסטריה» — בתוספת הסיומת -er, המציינת בגרמנית שייכות ומוצא ומשמשת לתיאור תושב מקום או יליד אזור. Oesterreicher פירושו אפוא, מילה במילה, «מי שהוא מאוסטריה», «האוסטרי» [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »]. הטופונים עצמו שורשיו נעוצים בגרמנית עילית עתיקה — Ostarrîchi, «הממלכה המזרחית» — ומאושר כבר מסוף המאה העשירית, ומציין את השוליים המזרחיים של הקיסרות הרומית הקדושה.

הכתיב Oe בתחילת המילה, במקום הטעם Ö, הוא גרסה אורתוגרפית תקינה לחלוטין ונפוצה מבחינה היסטורית, בפרט בהקשרים שבהם הדפוס לא כלל את תו הטעם, או בתעתיקים מחוץ לאזור הגרמנופוני — וזה בדיוק המצב כאשר נשא השם מתגורר באיטליה או כאשר השם נרשם בפנקסים לטיניים ואיטלקיים [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »].

קטגוריה זו של שמות — שמות משפחה הנגזרים משמות ארצות, מחוזות או ערים מוצא — היא מן העתיקות והנפוצות ביותר בקרב יהודי מרכז אירופה ומזרחה. בטרם הוטל חובת שמות משפחה קבועים על ידי הממשלים ההבסבורגיים בפנייתם של המאות השמונה עשרה והתשע עשרה, שימש כינוי הגיאוגרפי כבר לאבחנת הפרט: «האוסטרי» כינוהו בקהילה פלונית מי שהגיע ממקום אחר, מן הארצות האוסטריות. השם פעל אז כזיכרון חי של הנדידה.

ראוי לציין הבחנה חשובה: שם משפחה טופונימי אינו מבסס מוצא במובן הביולוגי, אלא מסמן שייכות מוצא שנתפסה או נתבעה. Oesterreicher מציין אפוא, בתוך הקהילות שבהן השתרש, משפחה שזוהתה כבאה מאוסטריה — מבלי שמוצא זה, כשלעצמו, יוכל להיחשב כראיה גנאלוגית מחמירה [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »].

קיומו של שם משפחה גרמני בקרב המשפחות היהודיות באיטליה מפנה את תשומת הלב לאחד מזרמי ההגירה הגדולים בתולדות היהודים בימי הביניים ובעת החדשה: ירידתם של יהודים אשכנזים מעמקי הריין, בוואריה, שוואביה והארצות האוסטריות אל צפון חצי האי האיטלקי. תנועה זו, שראשיתה במאה ה-XIII והואצה בעקבות הגירושים והרדיפות של המאות ה-XIV וה-XV, הביאה משפחות רבות לחצות את האלפים ולהתיישב בפריאול, בוונציה, בלומברדיה ובפיאמונטה [Encyclopaedia Judaica, ערך « Italy »].

הגירושים החוזרים ונשנים שסבלו ממנם היהודים בשטחי האוסטריים — ובמיוחד גירוש וינה ואוסטריה התחתונה בשנים 1420-1421, הידוע בשם Wiener Gesera — דחפו דרומה משפחות שלמות שנשאו בכינוייהן את זכר ארץ מוצאן [Encyclopaedia Judaica, ערך « Vienna »]. בהקשר זה שרשו שמות כגון Tedesco (״הגרמני״), Todesco, Morpurgo (ממרבורג שבשטיריה) ו-Oesterreicher (״האוסטרי״) בפנקסי הקהילות האיטלקיות, והם ציינו את הלינאות הללו כנבדלות מן היהודים ה-italkim הילידים ומן היהודים הספרדים שהגיעו מאוחר יותר.

האזור הוונציאני היה מוקד מרכזי להתיישבות אשכנזית זו. הגטו של ונציה, שהוקם בשנת 1516, כלל « nazione tedesca » — קהילת יהודי מוצא גרמני — שהחזיקה בבתי כנסת משלה, ובהם Scuola Grande Tedesca ו-Scuola Canton [Encyclopaedia Judaica, ערך « Venice »]. משפחות הנושאות שם כגון Oesterreicher נמנו באופן טבעי עם זרם זה, שבו נשמרו למשך דורות רבים מנהג הסידור האשכנזי והלשון היהודית-גרמנית.

שמירתו של שם משפחה גרמני שקוף בתוך האונומסטיקה האיטלקית מעידה אפוא על נאמנות כפולה: לארץ מוצא מסוימת ולשייכות פולחנית ותרבותית נבדלת. השם Oesterreicher, שנשמר כלשונו או שעבר איטלקיזציה, הוא כשלעצמו תעודה לתולדות הנדידה הקהילתית הזו.

המקור העיוני לרישום האיטלקי של השם הוא, ללא ספק, ספרו של Samuel Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. מאגר זה, הנחשב לאחד העבודות השיטתיות הראשונות על שמות המשפחה היהודיים בחצי האי האיטלקי, סוקר ומסווג מאות שמות משפחה, תוך התמקדות בצורתם, במשמעותם, ובמידת האפשר — במקורם הגאוגרפי.

Schaerf מונה את Oesterreicher בין שמות המשפחה היהודיים הנוכחים באיטליה, ומזהה אותו כשם משפחה ממוצא אוסטרי. אזכור זה מאשר, באמצעות מקור תיעודי מוסמך, את מה שניתוח לשוני כבר העלה בחשד: נוכחותה באיטליה של משפחה יהודית אחת או יותר הנושאת שם הקושר אותה במפורש לארצות ההבסבורג [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925].

עבודתו של Schaerf משתלבת בזרם הרחב יותר של המלגות היהודית-איטלקית בראשית המאה העשרים, שביקשה לתעד ולשמר את המורשת האונומסטית של הקהילות בחצי האי, בתקופה שבה ידעו אלה אינטגרציה עמוקה בחברה הלאומית, תוך שמירה על זיקה למנגנוני הזיכרון שלהן. מאגרו נותר, מאה שנה לאחר מכן, שער כניסה הכרחי לכל חקירה של משפחות יהודיות באיטליה, ודרכו זוכה לינאות Oesterreicher לכבוד האוצר.

יש עם זאת להצביע על מגבלותיו של מקור זה: Schaerf מתעד את השם ואת מקורו המשוער, אך אינו מספק לא גנאלוגיה מפורטת, לא לוקליזציה קהילתית מדויקת, ולא כרונולוגיה. הרישום הוא אפוא ודאי, אולם הוא פותח שאלות רבות יותר מאלה שהוא סוגר — ומזמין את החוקר להתמודד עם ציון דרך זה מול קורפוסים אחרים, פנקסי קהילות, שטרות נוטריוניים ורשימות נישומים של הגטאות.

אם הענף האיטלקי מעוגן בעדות של Schaerf, הרי שהשם Oesterreicher היה נפוץ הרבה יותר עוד בגלל מוצאו, בתחום הדובר גרמנית. שם הוא נמנה על שמות המשפחה היהודיים השכיחים של האימפריה האוסטרו-הונגרית, בוהמיה, מוראביה, הונגריה והארצות הגרמניות, שבהן הוטל קיבוע שמות המשפחה היהודיים בצווי בית הבסבורג, ובראשם הToleranzpatent של יוסף השני (1782) והתקנות בדבר קביעת שמות המשפחה של העשורים שלאחר מכן [Encyclopaedia Judaica, ערך « Names (Personal) »].

במסגרת מנהלית זו, שמות גאוגרפיים כגון Oesterreicher יוחסו פעמים רבות, או אושרו, למשפחות שמוצאן האוסטרי היה ידוע, או שהם שימשו פשוט כציון כולל. כך הפך השם לאחד משמות הארצות הרבים — לצד Pollak (הפולני), Bayer (הבווארי), Unger או Hungerleider (ההונגרי) — המרצדים בפנקסי הקהילות היהודיות במרכז אירופה [Encyclopaedia Judaica, ערך « Names (Personal) »].

אישים אחדים נשאו שם זה בתחום הדובר גרמנית, המעידים על היקף פריסתו. לשם המחשת חיוניותו של השם המשפחתי ניתן לציין רופאים, אנשי מדע ואנשי רוח יהודים מהמאות ה-18 וה-19 שהתבססו בווינה, בפראג או בבודפשט. מבלי ליפול לאשליית הזיהוי הגנאלוגי — שכן שיתוף בשם טופונימי אינו מעיד בהכרח על קרבת דם — נוכחויות אלו מאשרות את שורשיותו של השם ברקמת החברה של ההשכלה היהודית ושל האמנציפציה במרכז אירופה.

פיזורו זה בין איטליה למרכז אירופה מצייר את פרופילו של שם משפחה "דיאספורי בחזקת שניים": שנולד מהגירה פנימית בתחום הגרמני, ואחר כך נישא דרומה מעבר להרי האלפים, ממחיש השם Oesterreicher את הניידות המהותית של הקיום היהודי באירופה, שבה המוצא המוצהר בשם והמקום המגורים בפועל מופרדים לעיתים קרובות בין כמה מאות שנים ומספר גבולות.

מה נותר, עבור משפחה כמו Oesterreicher, מן המפגש שבין הזיכרון המועבר לבין הארכיון המתועד? השם עצמו הוא נקודת חיבור. הוא נושא, בשקיפותו, זיכרון מוצא — «אנו באים מאוסטריה» — שהארכיון, מתחת לעטו של Schaerf, בא לאשר בכך שהוא רושם אותו ברשימת המשפחות היהודיות באיטליה [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. המסורת והמסמך משיבים כאן זה לזה מבלי לסתור זה את זה: השם אומר מוצא, והמילון רושם אותו.

גורלן של המשפחות היהודיות במרכז אירופה ובאיטליה במאה ה-XX היה מסומן בטרגדיות הזמן. הקהילות היהודיות באיטליה סבלו, לאחר אימוץ חוקי הגזע הפשיסטיים של 1938, מן ההדרה, ולאחר מכן, לאחר ספטמבר 1943 והכיבוש הגרמני, מן הגירוש [Encyclopaedia Judaica, art. « Italy »]. המשפחות ממוצא אשכנזי מן האזור הוונציאני והצפוני, כמו המשפחות היהודיות מן המרחב האוסטרו-הונגרי, היו בין קורבנות השואה. כל שחזור גנאלוגי של שושלת Oesterreicher חייב, מתוך חובת זיכרון, להתחשב בקרע המהותי הזה בהעברה.

החקירה על שושלת כזו היתה מרוויחה היום מהצלבת כמה אוספים: רשימות הקהילות האיטלקיות (ונציה, טריאסטה וערי הצפון), מאגרי הנתונים הפטרונימיים של מרכז אירופה, וארכיוני הזיכרון המוקדשים לקורבנות הרדיפה. בדיאלוג שבין העקבה הכתובה לבין הזיכרון המועבר ניתן לשחזר, שבר אחר שבר, את הסיפורה של משפחה ששמה עצמו הוא הכרזת נדודים.

כך מתגלה שם המשפחה Oesterreicher כבעל ערך העולה בהרבה על תווית: הוא עיבוי של היסטוריה, סיפור של הגירה החקוק בשתי הברות, ונקודת מגע בין הזיכרון המשפחתי של מוצא אוסטרי לבין הארכיון האיטלקי הנושא בו עדות.

בסיום מסע זה, ניתן לתפוס את שושלת Oesterreicher לא כעץ יוחסין הפרוש במלואו — שכן המקורות הזמינים אינם מאפשרים זאת — אלא כאסופה קוהרנטית של אותות מתכנסים. השם פירושו "האוסטרי" והוא שייך למשפחה הגדולה של שמות המשפחה היהודיים הטופונימיים בתחום דובר הגרמנית [Encyclopaedia Judaica, ערך « Names (Personal) »]. נוכחותו באיטליה, המתועדת על ידי Schaerf בשנת 1925, מעידה על ההגירה האשכנזית שהובילה, מימי הביניים ועד העת החדשה, משפחות רבות מארצות ההבסבורגים אל צפון חצי האי [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925 ; Encyclopaedia Judaica, ערך « Italy »].

מה שניתן לקבוע בביטחון שייך לתחום האונומסטיקה ולתיעוד הדוקומנטרי; מה שנותר בגדר השערה נוגע לגנאלוגיה המדויקת, לקשרי הייחוס ולמסלולי החיים האישיים. חיבור זה הקפיד להבחין בקפדנות בין שני סדרים אלה, בהתאם לדרישת הנאמנות האינטלקטואלית המנחה כל היסטוריה של גלויות. שושלת Oesterreicher נותרת, מבחינות רבות, הזמנה להמשיך את החקירה בגנזי הארכיונים הקהילתיים ובמאגרי שמות המשפחה. אך שמה, כשלעצמו, כבר אומר את העיקר: משפחה יהודית הנושאת עמה את חותם הנדודים, שהצליחה לשאת את אוסטריה בשמה עד לחופי איטליה.